עיקר תוי"ט על טבול יום א

(א)

(א) (על הברטנורא) הר"ש. ונקט טבול יום, משום רבותא דבית שמאי. מהר"מ. והר"מ לא חילק ביניהן. ונראה לי דכך נשאלו בבית המדרש חלות בפני עצמם כו':

(ב) (על הברטנורא) ומדלא כתב הלכתא כמאן, נראה דסבירא ליה דלא פליג ר' יהודה, אלא קבלה היתה בידו דבהא נמי פליגי, ותנא קמא לא שמיע ליה. משא"כ במ"ב, דתנא קמא נחית למין קטניות ולא תני של טופח, משמע דפליגי:

(ג) (על הברטנורא) ובר"מ משמע, דקלות, אותן שהן מדברי סופרים:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ד) (על המשנה) קטן. ושיעורו נראה שהוא לפי ראות עיני החכם המורה. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) פחות כו', להר"מ קאי נמי אמסמר:

(ד)

(ו) (על המשנה) יתר. יש לומר דהכי קאמר, כאצבע נעשה כיתר מאצבע ואינו חיבור. מהר"ם אי נמי, כאצבע הוי חיבור בשאר טומאות ולא הוי חיבור בטבול יום מוהרר"ז וורמיז"א ואתי שפיר הדיוקים דלא ליקשו אהדדי

(ה)

(ז) (על המשנה) השעורה כו'. והא דדרשינן שעורה בקליפתה, משום שאר טומאה לרבנן נקטה. הר"ש. ומהר"ם כתב, ושמא הכא איירי בקליפה החיצונה דרגילות להסיר אותה קודם זריעה, ולהכי לא חשיבא שומר מדאורייתא, אלא דרבנן גזרו אטו קליפה פנימית, ובטבול יום לא גזרו. ולר"מ לא גזרו כלל. ולדבריו מתניתין מיפרשא לענין חיבור:

(ח) (על המשנה) התיאה כו'. מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קיימו. מהר"מ:

(ט) (על הברטנורא) וקשה, דהא כוליה פירקין ודאי בשל תרומה מיירי, ולמה דייק הכא לפרושי הכי: