משנה חלה א ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק א · משנה ז | >>
נחתום שעשה שאור לחלק, חייב בחלה.
נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור, אם אין בשל אחת מהן כשיעור, פטורה מן החלה.
משנה מנוקדת
נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאוֹר לְחַלֵּק, חַיָּב בַּחַלָּה.
- נָשִׁים שֶׁנָּתְנוּ לַנַּחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר,
- אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר,
- פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:
נוסח הרמב"ם
נחתום, שעשה שאור לחלק -
- חייב בחלה.
- וכן נשים - שנתנו לנחתום לעשות להן שאור,
- אם אין בשל אחת מהן, כשעור - פטורה מן החלה.
פירוש הרמב"ם
שיעור זו המשנה כן, "וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור, ויש בשל כל אחת מהם שיעור חלה - חייב בחלה, ואם אין בשל אחת מהן כשיעור - פטורה מן החלה".
ומה שאמר, כי נחתום כשלש עיסה ועשאה כולה שאור לחלקה על בני אדם בתורת מכר, שהוא חייב, לפי שהוא מתכוין אם לא ימצא קונה לזה השאור, שיעשה ממנה עיסה ויאפה אותה, כמו שקדם ממאמרם "למכור בשוק חייב":
פירוש רבינו שמשון
שעשה שאור לחלק. כדי חיוב חלה עשה בבת אחת אלא שדעתו לחלק לכמה עיסות ואין בכל חלק וחלק כשיעור ופליגא בירושלמי (הל' ה) אי נחתום דוקא אי לא:
ונשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור. ובין כלן יש כשיעור ולש הכל בבת אחת שלא מדעתן ירושל' (שם) הממרח כריו של חברו שלא מדעתו ר' יוחנן אמר נטבל ריש לקיש אמר לא נטבל מתיב רבי יוחנן (לריש לקיש) והתנן וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין באחת מהן כשיעור פטור בחלה ואין בשל כולהון כשיעור בתמיה לומר לא נטבל וטעות סופר בירושלמי [ובסוף מעשרות ג"כ הוא שנוי] וקאמר ר' יוחנן בעושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה כדמשני הכא א"ל שנייא היא שכן העושה עיסה לחלקה בצק פטורה מן החלה א"ל והתנן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה א"ל לא תשיבני נחתום נחתום לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ונטבלו מיד כלומר לא יחלק אם ימצא קונין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נחתום שעשה שאור לחלק - ויש בו כדי חיוב חלה, אלא שדעתו למכרו לבני אדם לחלקו לכמה עיסות ואין בכל חלק וחלק כשיעור:
חייב בחלה - שדעתו אם לא ימצא קונים שיעשנו עיסה ויאפה אותה כולה כאחת:
פירוש תוספות יום טוב
אם אין בשל אחת מהן כשיעור וכו'. עיין ריש פרק ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נשים שנתנו וכו': בירושלמי פריך ואפי' אם יש בשל אחת כשיעור אמאי מיחייבי העיסות האחרות דהא ודאי מתני' ה"ק דאם יש בשל אחת כשיעור מחייב לאפרושי על הכל חלה דאי מאותה עיסה שיש בה שיעור פשיטא ומש"ה פריך דיעשה כדבר שלא נגמרה מלאכתו והוא סופו לסתור צרוף זה דה"נ אמרי' בפ' הכובש אליבא דרבנן דאמרי שותין על הגת וטעמא דסופו להחזיר את המותר לדבר שלא נגמרה מלאכתו והכא נמי ניזיל בתר סוף ולא משני מידי וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ושמא לא חש דהתם לקח היין מדבר שלא נגמרה מלאכתו דגת לא טביל עד שירד לבור או ישלה בחבית לר' עקי' אבל הכא הא נתחבר לדבר שנגמרה מלאכתו דחיוב חלה הויא בחטים משתתגלגל ע"כ:
אם אין בשל אחת מהן כשיעור: פי' אע"פ שיש בשל כולן יחד כשיעור פטור. ה"ר יהוסף ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
נחתום שעשה שאור לחלק: שיש בשאור שיעור חלה רק דעתו למכרו לכמה בנ"א ולא יהי' בכ"א כשיעור:
חייב בחלה: דאם לא ימצא קונים ואפ' כולה כא':
נשים שנתנו לנחתום: קמח (שו"ע יו"ד שכו, ג). הא בנתנו לו מעות חייבת כדמוכח מרישא דתני סתמא:
פטורה מן החלה: אפי' אם לש הכל עיסה א' ודוקא במקפידין זה על זה דאל"כ מ"ש מעיסת שותפין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת