משנה זבים ה י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק ה · משנה י | >>
הנוגע בשרץ, ובשכבת זרע, ובטמא מת, ובמצורע בימי ספרו, ובמי חטאת שאין בהם כדי הזיהלב, ובנבלה, ובמרכב, מטמא אחד ופוסל אחד.
זה הכלל, כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה מטמא אחד ופוסל אחד, חוץ מן האדם.
פרש, מטמא אחד ופוסל אחד.
הַנּוֹגֵעַ בְּשֶׁרֶץ וּבְשִׁכְבַת זֶרַע, וּבִטְמֵא מֵת, וּבִמְצֹרָע בִּימֵי סָפְרוֹ, וּבְמֵי חַטָּאת שֶׁאֵין בָּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה, וּבִנְבֵלָה, וּבְמֶרְכָּב, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד. זֶה הַכְּלָל, כֹּל הַנּוֹגֵעַ בְּאַחַד מִכָּל אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, חוּץ מִן הָאָדָם. פֵּרַשׁ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד.
הנוגע בשרץ, ובשכבת זרע,
- ובטמא מת, ובמצורע בימי ספרו,
- ובמי חטאת שאין בהן כדי הזיה,
- בנבילה, ובמרכב - מטמא אחד, ופוסל אחד.
- זה הכלל -
- כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה - מטמא אחד, ופוסל אחד,
- חוץ מן האדם.
- פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.
- כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה - מטמא אחד, ופוסל אחד,
כבר בארנו בראשון של כלים ראיית כל אב מאבות אלו הנימנין בכאן, שהוא מטמא במגע ושהנוגע אינו מטמא בגדים בשעת מגעו, ועל כן הוא מטמא אחד ופוסל אחד ואפילו בשעת מגעו לפי מה שקבענו בהלכה השניה מן הפרק הזה. אמנם אמרו כי כל נוגע באב מאבות הטומאות שבתורה כשפירש מטמא אחד ופוסל אחד, והוא כלל שלם וכולל לכל אבות הטומאה, כי הדבר אשר נגע בו בין אדם בין כלים בין אוכלין כשפירש יהיה ראשון, והוא יטמא השני והשני יפסול השלישי, כמו שבארנו בטהרות וזכרנו בכאן.
ואמנם אמרו כי בשעת מגעו גם כן שהוא מטמא ופוסל אחד חוץ מאדם, ביאור זה הכלל מה שאספר לך. וזה, כי הוא אומר כי כל נוגע באחד משאר אבות הטומאות שבתורה הוא מטמא אחד ופוסל אחד ואפילו בשעת מגעו, כי אשר מטמא שנים ויפסול אחד בשעת מגעו כבר קדם מניינם ומספרם ואין שם זולתן. ואמנם אמרו חוץ מן האדם, לפי שהמת הוא כשאר אבות טומאות, ונוגע מטמא שנים ופוסל אחד בין בשעת מגעו בין לאחר פרישתו לפי שהוא אב הטומאה, והוא לא זכרו בכלל אשר מנה שהן מטמאין שנים ופוסלים אחד, ועל כן שנאו בכאן.
ודע, כי שורף פרה ופרים ומשלח שעיר מטמאין בגדים כמו שבארנו בפתיחה, אמנם עם זה אינן מטמאין שנים ופוסלין אחד, אבל מטמאין אחד ופוסלין אחד כמו כל ראשון לטומאה. ואל תחשוב כי זה (שזכר) [סותר] הכלל אשר אמר רבי יהושע, לפי שהוא באר ואמר "כל המטמא בגדים בשעת מגעו" ולא אמר "כל המטמא בגדים" גרידא, ואלה לא במגע יטמאו בגדים אבל בהתעסקם עסק מיוחד. והבן זה:
ובנבילח ובמרכב. במשא דוקא מטמאין בגדים ולא במגע לפיכך אדם הנוגע בהן אע"פ שלא פירש אינו אלא ראשון ומטמא אחד ופוסל אחד:
כל הנוגע. כגון אוכלים וכלים דאפילו באותם שאדם הנוגע בהן מטמא שנים ופוסל אחד כלים הנוגעים בהן מטמאין א' ופוסלין א' חוץ מאדם דיש מהם דאם נגע בהם או נישא דמטמא שנים ופוסל אחד כי הני דאמרן לעיל אבל פירש אפילו אדם בכולהו כיון דפירש מטמא אחד ופוסל אחד:
ובנבלה ובמרכב - כל הני במשא בלבד מטמאין בגדים ולא במגע, הלכך אדם הנוגע בהן אע"פ שלא פירש אינו אלא ראשון, ומטמא אחד ופוסל אחד:
כל הנוגע - כגון אוכלים וכלים לג. דאפילו באותן שאדם הנוגע בהן מטמא שנים ופוסל אחד, כלים הנוגעים בהן מטמאים אחד ופוסלין אחד ואפילו בשעת מגעו:
חוץ מן האדם - דיש מהן דאם נגע בהן או נשא דמטמא שנים ופוסל אחד, כי הני דאמרן לעיל:
פירש - אפילו אדם, בכולהו מטמא אחד ופוסל אחד, דכיון דפירש אינו אלא ראשון:
ובמי חטאת שאין בהם כדי הזייה. דאילו יש בהן כדי הזייה *[הנוגע בהן מטמא בגדים לפי שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותן. והרי הוא מטמא שנים ופוסל א'. כך פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות אבות הטומאות [הלכה י"ג]. וא"ת ולעיל דקתני הנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה. פי' הר"ב לפי שאינן מטמאים בגדים במגע. לא קשיא שהדין עמו. כדתנן במשנה ב' פ"ק דכלים. וחשוכי בגדים במגע. וא"ת ותקשה לפסק הרמב"ם. כבר הרגיש בזה הכ"מ [שם] ומפרש דממגע חשוכים. אבל מיטמאים מדין היסט. וכתב הר"י קורקוס דנ"מ לאם היו קרושין כגליד דליכא היסט. ע"כ. ומשום דלא פסיקא למי חטאת שיש בהן כדי הזיה שיטמאו במגע. שאם הם קרושין לא יטמאו. הלכך קתני לעיל הנושא. דמלתא פסיקא הוא *[ובהא דר"י קורקוס מתישב דהרמב"ם ורש"י לפרש דלא כמו שסובר הרא"ם בפרשת חקת בפסוק ומזה מי הנדה וגו']:
כל הנוגע. כתב הר"ב כגון אוכלים וכלים כו' וכן פי' הר"ש. ואין הלשון משמע כן. דהכי הל"ל בד"א באדם. אבל אוכלים וכלים הנוגעים באחד מכל אבות וכו'. והרמב"ם פי' זה הכלל כל הנוגע באבות הטומאות. ר"ל בשאר אבות הטומאות. כי אשר מטמא ב' ופוסל אחד בשעת מגעו. כבר קדם מנינם ומספרם ואין שם זולתן. אבל יש אבות הטומאות שלא מנה כאן. ולשונו בפתיחה לסדר הזה מספר אבות הטומאות ל"ב אבות אלו הן. השרץ. והנבלה. והמת. ואדם שנטמא במת. וכלים שנגעו באדם שנטמא במת. וכלים שנטמאו במת. וכלים שנגעו בכלים שנטמאו במת. ואדם שנגע בכלים שנטמאו במת. (וכלים שנגעו באדם שנגע בכלים שנטמאו במת). והאהל. והקבר. והש"ז. מי חטאת. ופרה אדומה. ופרים ושעירים הנשרפים. ושעיר המשתלח. וזב. וזבה. ונדה. ויולדת. מרכב. משכב. ובועל נדה. ודם טמאה. ורוק טמא. ומימי רגליו. וזובו של זב. ושכבת זרעו. ומצורע בימי ספרו. ומצורע בימי חלוטו. ובית מנוגע (ובגד מנוגע). עכ"ל בפתיחה *[והנה הנם ל"ג. אם לא שנחשוב הנשרפים לאחד. אע"פ שהם שני מינים. פרים. ושעירים]. וכתב עוד בפירושו. ואמנם אמרו חוץ מן האדם. ר"ל המת. לפי שהמת הוא כשאר אבות הטומאות. ונוגע מטמא ב' ופוסל אחד [כו'] והוא לא זכרו בכלל אשר מנה שהן מטמאים ב' ופוסלים אחד. ועל כן שונה בכאן ע"כ. והוקשה לו שהרי שורף פרה ופרים ומשלח שעיר. מטמאין בגדים. כמו ששנינו במשנה ג' פ"ח דפרה. ועוד בספ"ד. ולא נמנו בכאן עם המטמאין שנים ופוסלים א'. ומן זה הכלל מוכח דאין מטמאין אלא א' ופוסלים א'. ואמר דאה"נ דהכי הוא. ואל תחשוב שזה סותר הכלל אשר אמר ר' יהושע. לפי שהוא (באר) ואמר כל המטמא בגדים בשעת מגעו. ולא אמר כל המטמא בגדים גרידא. ואלה לא במגע יטמאו בגדים אבל בהתעסק עסק מיוחד והבן זה עכ"ל. ומעתה נפלה לה בבירא עמיקתא התימה שתמה הכ"מ בספ"ו מהלכות אבות הטומאות (הלכה ט"ו) דהיאך אפשר שיטמא בגדים ולא יטמאו אוכלים אלא להיות שני שהרמב"ם עצמו הוקשה לו זה ומשני לה שפיר דכללא דר"י לא איתא אלא למטמאים במגע גרידא:
(לב) (על המשנה) שאין כו'. דאילו יש בהם, אף הנוגע בהם מטמא בגדים, לפי שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותם, והרי הוא מטמא שנים ופוסל אחד. אבל אם קרשו ונעשו כגליד דאפשר ליגע בלא היסט, תני בפרק קמא דכלים משנה ב' חשוכי בגדים במגע. וכמו שכתב הר"ב במשנה ח'. והתנא התם והכא מלתא דפסיקא נקט:
(לג) (על הברטנורא) ואין הלשון משמע כן, דהכי הוה ליה למיתני, במה דברים אמורים באדם, אבל אוכלים וכלים הנוגעים באחד כו'. והר"מ פירש, כל הנוגע בשאר אבות הטומאות חוץ מאלו שמנה עד הנה [שמטמאין שנים כו']. ואמרו חוץ מן האדם, רצה לומר המת, שגם הוא לא נמנה כאן, ונוגע מטמא שנים כו'. ועתוי"ט:
זה הכלל כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה: כ' הרמב"ם ז"ל דע ששורף פרה ופרים ומשלח את השעיר מטמאין בגדים כמו שביארנו בהקדמה אבל אינם מטמאין שנים ופוסלין אחד אבל מטמאין אחד ופוסלין אחד כמו כל ראשון לטומאה וזה אינו חולק על כלל ר' יהושע שהוא אומר כל המטמ' בגדים בשעת משאו ולא אמר כל המטמא בגדים בלבד ואלו אינם מטמאין בגדים בשביל מגען אלא בשביל התעסקם בדבר ידוע ע"כ. ורבינו עובדיה ז"ל פי' מתני' כדפירשה רבינו שמשון ז"ל וכתב עליו הרא"ש ז"ל וקשה לי כי הוא הר"ש ז"ל בעצמו הביא תוספתא לעיל בריש פרקין כלים הנוגעים בזב וזבה ונדה ויולדת ומצורע ובמשכב ובמושב מטמאים שנים ופוסלין א' בזובו של זב וברוקו ובשכבת זרעו ובמימי רגליו ובדם הנדה מטמאין שנים ופוסלין א' ופירש דהא דמטמאין שנים היינו דוקא אוכלין דחשויבי כאב הטומאה בשעת מגעו לענין אוכלין אבל לא לטומאת כלי דתניא בת"כ וכו' ועוד דזה הכלל משמע דקאי אהני אבות דקא חשיב בהך בבא ולא אאבות דמטמאין בגדים בשעת מגעו והרמב"ם ז"ל פי' דקאי אהנך דסליק מיניה דמתחלה פירש לעיל דמטמאים שנים ופוסלין אחד והדר תני אותם שאינם מטמאין בגדים בשעת מגען שמטמאין אחד ופוסלין אחד וחזר ועשה מהן כלל לפי שרצה להוציא מכלל אבות הטומאות אדם שמת שהוא אבי אבות והנוגע בו מטמא שנים ופוסל אחד בין בשעת מגעו בין לאחר פרישתו והוא לא הוזכר למעלה בכלל המטמאין שנים ופוסלין א' ולכך הוזכר כאן פירש מטמא א' ופוסל א' קאי אכל אבות הטומאות דרישא עכ"ל ז"ל וז"ל הר"ש ז"ל דבריש פירקין בקיצור הא דקתני זה הכלל כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאה שבתורה מטמא א' ופוסל א' חוץ מן האדם ההוא כללא מדאורייתא דאילו מדרבנן כלים כאדם לאוכלין ומשקין כדמשמע בתוספתא ע"כ. וכתב החכם הר"ס אוחנא ז"ל פירש מטמא אחד ופוסל אחד לפי' הרמב"ם ז"ל לא קאי אאדם דהיינו המת דנוגע במת לעולם הוי אב ומטמא שנים ופוסל אחד אפילו לאחר שפירש ע"כ:
יכין
ובמצורע בימי ספרו: בז"י שבין גלוח א' לב':
ובמי חטאת שאין בהם כדי הזיה: דאם יש בהן כדי הזייה. אפשר שיטמאו בגדים במגע. כשאינן קרושין. דא"א שלא יסיטם. והמסיט מי חטאת כדי הזיה. מטמא בגדים. ולהכי לא פסיקא ליה למתני'. ומה"ט נמי לא נקט מי חטאת במ"ו ביש כדי הזיה:
ופוסל א': דכל הנהו במשא בלבד מטמאי בגדים. משא"כ הנוגע. אפילו קודם שפירש מהטומאה אינו אלא ראשון:
כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה: שלא נזכרו בכל המשניות לעיל. דבתחלה מנה התנא אותן שמטמאים ב' ופוסלין א'. והדר חשיב אותן שמטמאין א' ופוסלים א'. ועוד יש כמה אבות שלא הזכירן התנא. ועל אלו קאמר זה הכלל:
חוץ מן האדם: ר"ל חוץ מאדם שמת. דהנוגע בו אפילו לאחר שפירש מהטומאה. מטמא בגדים. ולהכי מטמא ב' ופוסל א':
מטמא א' ופוסל א ': וכ"כ שרץ באויר כ"ח. גם בחבורין אין הכ"ח רק ראשון [דהו"ל כנוגע בשרץ] כפ"ח דכלים מ"ד. משא"כ מת בכ"ח אפילו מגבו. בחבורין הו"ל הכ"ח כאב הטומאה. כהר"ב אהלות פ"ט מט"ז. ולאחר שפירש מטומאה. כ"ח א"א שיהיה רק ראשון. מדאין לו טהרה במקוה. מיהו מפץ אף דאין לו טהרה במקוה. אפשר שיהיה אה"ט ע"י מדרס כר"ב ספכ"ד דכלים. כ"כ ע"ר זצוק"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת