משנה זבים ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הנוגע בזב, או שהזב נוגע בו,

המסיט את הזב, או שהזב מסיטו -

מטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף - במגע, אבל לא במשא.

כלל אמר רבי יהושע -

כל המטמא בגדים בשעת מגעו -

מטמא אוכלין ומשקין - להיות תחילה,

והידים - להיות שניות,

ואינו מטמא - לא אדם, ולא כלי חרס.

לאחר פרישתו ממטמאיו -

מטמא משקין - להיות תחילה,

והאוכלין, והידים - להיות שניות,

ואינו מטמא בגדים.

(ב) ועוד כלל אחר אמרו -

כל הנישא על גב הזב - טמא,

וכל שהזב נישא עליו - טהור,

חוץ מן הראוי למשכב ולמושב, והאדם.

כיצד?

אצבעו של זב תחת הנדבך -

הטהור מלמעלן - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

הטמא מלמעלן, והטהור מלמטן - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

האוכלין והמשקין, והמשכב והמושב, והמדף מלמעלן - מטמאין שנים, ופוסלין אחד.

פרשו - מטמאין אחד, ופוסלין אחד.

משכב מושב מלמטן - מטמאין שנים, ופוסלין אחד.

פרשו - מטמאין שנים, ופוסלין אחד.

והאוכלין והמשקין, והמדף מלמטן - טהורין.

(ג) מפני שאמרו -

כל הנושא ונישא על גבי משכב - טהור,

חוץ מן האדם.

כל הנושא ונישא על גבי הנבילה - טהור,

חוץ מן המסט.

רבי אליעזר אומר: אף הנושא.

כל הנושא ונישא על גבי המת - טהור,

חוץ מן המאהיל, ואדם בזמן שהוא מסט.

(ד) מקצת טמא על הטהור,

ומקצת טהור על הטמא,

חיבורי טמא על הטהור,

וחיבורי טהור על הטמא - טמא.

רבי שמעון אומר:

מקצת טמא על הטהור - טמא,

ומקצת טהור על הטמא - טהור.

(ה) הטמא על מקצת משכב, והטהור על מקצת משכב - טמא.

מקצת טמא על המשכב, ומקצת טהור על המשכב - טהור.

נמצאת טומאה נכנסת לו, ויוצא הימנו במיעוטו.

כיכר של תרומה שהוא נתון על גבי משכב, והנייר בינתיים -

בין מלמעלן, בין מלמטן - טהור.

וכן באבן המנוגעת - טהור.

רבי שמעון - מטמא בזו.

(ו) הנוגע בזב, ובזבה, ובנידה, וביולדת,

ובמצורע, ובמשכב ובמושב - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

אחד הנוגע, ואחד המסיט,

ואחד הנושא, ואחד הנישא.

(ז) הנוגע בזובו של זב, וברוקו,

בשכבת זרעו, ובמימי רגליו,

ובדם הנידה - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

אחד הנוגע, ואחד המסיט.

רבי אלעזר אומר: אף הנושא.

(ח) הנושא את המרכב, והנישא עליו,

והמסיטו - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

הנושא את הנבילה,

ואת מי חטאת שיש בהן כדי הזיה - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

(ט) האוכל מנבילת עוף טהור,

והיא בבית הבליעה - מטמא שנים, ופוסל אחד.

הכניס ראשו לאוויר התנור - טהור, ומטהר את התנור.

הקיאה, או בלעה - מטמא אחד, ופוסל אחד.

כשהיא בתוך פיו, עד שלא יבלענה - טהור.

(י) הנוגע בשרץ, ובשכבת זרע,

ובטמא מת, ובמצורע בימי ספרו,

ובמי חטאת שאין בהן כדי הזיה,

בנבילה, ובמרכב - מטמא אחד, ופוסל אחד.

זה הכלל -

כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה - מטמא אחד, ופוסל אחד,

חוץ מן האדם.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

(יא) בעל קרי - כמגע שרץ.

ובועל נידה - כטמא מת.

אלא שחומר ממנו בועל נידה -

שהוא מטמא משכב ומושב טומאה קלה - לטמא אוכלין ומשקין.

(יב) אלו פוסלין את התרומה -

האוכל אוכל ראשון,

והאוכל אוכל שני,

והשותה משקין טמאין,

והבא ראשו ורובו במים שאובין,

וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין,

והספר, והידים, וטבול יום,

והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין.

הדף הראשי של משנה זבים ה

משנה זבים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב