תפארת ישראל על זבים ה

משנה זבים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

וכלי שטף: ר"ל כלי עץ או מתכת. ונקרא כלי שטף מדיש להן טהרה במקוה כדכתיב גבייהו. ושטף במים:

במגע: ר"ל בנגע בהן בשעה שנטמא בזב. וכתב הר"ש אפילו כלי שנגע בזב קודם שפירש מטומאה עושה לאוכלים ומשקים תחלה. [ואייתי ראיה מתוספתא. והא דתנו כלל אר"י כל המטמא כגדים בשעת מגע. מטמא אוכלין להיוח תחלה. והרי כלים שנגעו. אמ"ט לבגדים אפילו קודם שפירש. תירץ הר"ש דהאי כללא לאו דוקא. ורק סיפא אתא לאשמעינן. לאחר פרישתו ממטמאיו וכו'. והא דקאמר במ"י כל הניגע באה"ט מטמא א' ופוסל א'. כתב הר"ש דהתם מדאורייתא עכ"ל. וכתב עלה רמל"מ פ"ו ממשכב ה"ו וז"ל. ונ"ל דטומאה זו דחבורין. אמ"ט לא לגדול ממנו ולא לשוה לו. ולפ"ז אדם קודם שפירש מזב אמ"ט אדם. אבל מטמא כלי. כלי קודם שפירש מזב אמ"ט כלי. אבל מטמא אוכלים. ולפ"ז אוכלין שנגעו בזב. אף קודם שפירש. אוכלין שנגעו כהן אינו רק שני לטומאה עכ"ל. ותמהני עליונו של זב יוכיח דהוי נמי ממש כה"ג. דאדם שהוא עליונו של זב מטמא בגדים קודם שפירש ולא לאדם אחר. וכלי שהוא עליונו של זב מטמא רק לאוכלים. ואפ"ה אוכלין שהן עליונו. עושין קודם שפרשו מטומאה. לאוכלין תחלה כלקמן מ"ב. אלא נ"ל דאפילו אוכלין קודם שפרשו מזב עושין לאוכלין תחלה]:

אבל לא במשא: ר"ל בנשא אותן קודם שפירש מטומאה ולא נגע בהן:

כל המטמא בגדים בשעת מגעו: נ"ל דבמגע דנקט לאו דוקא. אלא ר"ל כל אדם שמטמא בגדים או כלים שנגע. בשעה שנטמא באב הטומאה שמטמא במגע ובמשא. מטמא אוכלים וכו'. ונקט "במגע" לאפוקי נמי נבלה ומרכב כלקמן מ"י. דרק הנושאן מטמא בגדים קודם שפירשו מטומאה. אבל לא הנוגען כפתיחה סי' ל"ב:

מטמא אוכלים ומשקין להיות תחלה: קודם שפירש מטומאה. דאח"כ אוכלין ומשקין שנגעו בו אינן אלא שני:

והידים: בנגע בידים של אדם אחר

לאחר: אבל לאחר וכו':

מטמא משקין להיות תחלה: מדמשקין עלולין לק"ט:

והאוכלין והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים: דלאחר שפירש מטומאה אינו רק ראשון:

משנה ב

ועוד כלל אחר אמרו כל הנישא על גב הזב: אפילו אינו ראוי ורגיל להיות ע"ג זב. ואפילו דברים רבים חוצצים בינו לזב. ואפילו לא הניע הזב להטהרה. כגון שיש אבן מסמא ביניהן:

טמא: ר"ל דלאחר שפירש מטומאה אינו אלא ראשון. וקודם שפירש מטומאה. יש חלוק בין אדם לשאר דברים. דאדם קודם שפירש מטמא בגדים. משא"כ שאר דברים אמ"ט בגדים כפתיחה סי' כ"ב:

וכל שהזב נישא עליו: ולא נגע בו:

טהור: לגמרי:

חוץ מן הראוי למשכב ולמושב: ה"ה הראוי למרכב:

והאדם: דמשכב ומושב אפילו לאחר שפירש הרי הוא אה"ט ואדם קודם שפירש הרי הוא אב. ולאחר שפירש אינו אלא ראשון. וה"ה בהיסט. דכל שהזב הסיטו. דינו כנושא זב עליו. ונקט רק נושא ונישא מדבעי למתני סיפא נושא ונישא ע"ג משכב. ובמשכב לא שייך היסט. כמ"ש בפתיחה סימן כ"ה:

אצבעו: דאין צריך רובו של זב. רק במשכב צריך שינשא עליו רובו של זב. כפתיחה סי' כ"ד:

של זב תחת הנדבך: שורת אבנים:

הטהור מלמעלן: ר"ל אם ישב אדם טהור למעלה מנדבך. אף שלפי עובי הנדבך אין הטהור מכביד על הזב [והר"ב כ' ומכביד על האצבע. ותמוה] אפ"ה הו"ל כנישא ע"ג זב. שהוא אב הטומאה קודם שפירש מטומאה ולאחר שפירש אינו רק ראשון:

מטמא שנים ופוסל אחד: ר"ל מדדינו כאה"ט. עושה ראשון ושני בחולין. ופוסל גם שלושי בתרומה. אבל אמ"ט אדם וכ"ח:

פירש: שהסיר תחתון אצבעו. או שירד עליון מהנדבך:

מטמא א': הטהור:

ופוסל א': דאז אינו רק ראשון:

והטהור: אפילו רק אצבע של הטהור:

האוכלין והמשקין המשכב והמושב והמדף: כל כלי שאינו ראוי למשכב ומושב קרוי מדף:

מלמעלן: על נדבך ואצבע הזב למטה:

מטמאין שנים ופוסלין א': ר"ל מדדינו כאה"ט. עושה ראשון ושני בחולין. ופוסל גם שלישי בתרומה. אבל קילי מאדם. שאינן מטמאים לשום כלי שנגעו. אפילו קודם שפירשו מטומאה:

והמשכב והמושב מלמטן: ר"ל ואם היה משכב ומושב למטה מנדבך ורוב הזב ע"ג נדבך:

האוכלין והמשקין והמדף מלמטן טהורין: בלא נגעו. וסגי בהפסק נייר:

משנה ג

מפני שאמרו: רב"א מחק ב' מלות אלו "מפני שאמרו" ולפעד"נ לקיים גי' הספר. וה"ק. מפני מה חילק לעיל. רק בזב בין נושא לנישא. ולא אמרו סתם כל הנישא ע"ג א' מאבות הטומאה טמא. ע"ז משיב מפני שאמרו במשכב [וה"ה מושב ומרכב דדמו ליה] ובנבילה [וה"ה שאר אה"ט דדמי ליה שמטמאין במשא. רק חדא מינייהו נקט] ובמת. בכל א' מאלו אמרו כל הנושא ונישא וכו':

כל הנושא ונישא: או:

טהור: ואפילו הי' הנושא או נישא ע"ג משכב דבר הראוי להיות משכב. ואפילו הסיטו זל"ז. אם לא נגעו זה בזה טהורים. [והר"ב כתב אם היה הנושא או הנישא אוכלין ומשקין ומדף. משמע אבל בראוי' למשכב נטמא. ותמוה דהרי אין משכב עושה משכב כפ"א דכלים מ"ג]:

חוץ מן האדם: דאדם שנשא את המשכב אף שלא הסיטו ואפילו תחת אבן מסמא. או הסיטו אף שלא נשאו. או נישא על גב משכב אף שלא הוסט. הכל טמא. אבל בהסיטתו המשכב לחוד. טהור:

טהור: אפילו היה אדם נושא או נישא ע"ג הטומאה. אם לא הסיטה. כגון שהניחה אחר עליו. והנושא לא התנועע. טהור. ושאר דברים אפילו גם הסיטו או הוסטו מהנבלה, טהורים:

חוץ מן המסיט: ודוקא אדם המסיט לנבלה טמא:

ר' אליעזר אומר אף הנושא: בחולין [קכ"ד ב'] מגיה הש"ס לימתני'. דה"ק ר"א הוא שנושא. ור"ל דמסיט לנבלה אינו טמא רק כשג"כ נשאה:

חוץ מן המאהיל: ואי"ל אף דמשום משא טהור. עכ"פ הרי מאהיל. וי"ל כגון שהיתה תקרה מפסקת כפ"ד סי' נ"ז:

ואדם בזמן שהוא מסיט: ר"ל דוקא בהסיט האדם למת או לנבלה נטמא אף שלא נגע ולא נשא. משא"כ בהסיטוהו אם לא נגע בהן טהור. כפ"ד מ"ו:

משנה ד

מקצת טמא על הטהור: בזב קמיירי אפילו היה מקצתו על אדם טהור או איפכא:

חבורי טמא: ר"ל שערו צפרניו ושניו:

ומקצת טהור על הטמא טהור: דבעי שינשא רובו:

משנה ה

הטמא על מקצת המשכב: רוב הטמא על מיעוט המשכב:

והטהור על מקצת המשכב: ר"ל או רוב הטהור על מקצת המשכב הטמא:

מקצת טמא על המשכב: אפילו על כל המשכב. או מקצת טהור על כל המשכב הטמא:

ויוצאת ממנו במיעוטו: של משכב. דמקצת משכב הטהור נכנס לו טומאה מזב שע"ג. ואם הוא טמא. מוציא טומאה לטהור שע"ג:

וכן: אדלעיל קאי דקתני כל הנושא ונישא ע"ג משכב טהור:

והנייר: אע"ג שדק מאד:

וכן באבן המנוגעת: שהיה למעלה או למטה מהככר ונייר מפסיק. וקמ"ל דאינו מטמא בשהאהיל על טהרה או בשהאהילה הטהרה עליו. רק בשהיו שניהן תחת אהל א'. דזה טומאת ביאה האמור במצורע. רב"א:

ר' שמעון מטמא בזו: בין שהאהיל האבן או האהיל עליו. דס"ל דמטמא באהל כמת:

משנה ו

ובזבה: או או:

במשכב: של אלו החמשה המנויין:

מטמא שנים ופוסל אחד: דכל הנהו נגיעתן חמור כאלו נשאן. לטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. להכי גם למנין ראשון ושני הו"ל אב הטומאה קודם שפירש:

ופוסל א': דכשפירש הנוגע מן הטומאה. אין דינו רק כראשון:

ואחד המסיט: דלהכי לא נקט נמי ניסט. ור"ל שהסיט הטומאה לטהרה היינו משום דטומאה שהסיט לטהרה טהור. דאף למאי שהוכחתי לעיל כר"ש. [עיין סי' ב'] דגם כלי ואוכל שנטמא בזב. קודם שפירש מטומאה עושה לנוגע בו ראשון. עכ"פ הכא רק באדם הנוגע בזב וזבה וכו' קמיירי. דאי במה שאין בו רוח חיים. לא שייך מסיט במשכב מושב ומצורע. דהרי כל שאין בו רוח חיים שהסיט להטמא. טהור. חוץ מבזב. כתוספתא פ"ה. וכ"כ נושא ונישא אף דשייך במצורע דעליונו של מצורע טמא אפילו תחת אבן מסמא [מדהוקש לזב כנדה דל"ה ע"א ורש"ו שם ד"ה לאחרי'. וכן מוכח נמי לפע"ד מדלא מני ליה לעיל מ"ג. כל הנושא ונישא ע"ג מצורע טהור. ש"מ דבאמת במצורע טמא]. עכ"פ גבי משכב ומושב לא שייך. דהרי כל הנושא ונישא ע"ג משכב ומושב טהור. אלא ע"כ מתני' באדם שנטמא בזב וזבה כו' קמיירי. ולהכי לא נקט נמי ניסט ור"ל דניסט הטהור מהטומאה. דלא שייך במשכב ומושב ומצורע. דהרי כל הטומאות המסיטות לטהור. טהור. חוץ מבזב [כשבת דפ"ג ע"ב. פסחים דס"ז ע"ב ]. ונושא ונישא דקאמר הכא. ר"ל אפילו בלי היסט. ור"ל אפילו אבן מסמא מפסיק. דבכה"ג כולהו ז' מטמאי לאדם:

משנה ז

הנוגע: ר"ל אדם הנוגע דבדבר אחר לא שייך מסיט דסיפא. וכמש"ל:

ואחד המסיט: ולא נקט נמי נושא. משום דנושא ונישא דלעיל מיירי אפילו תחת אבן מסמא. ומעיינות אמ"ט תחת אבן מסמא:

ר' אליעזר אומר אף הנושא: דס"ל דמטמא תחת אבן מסמא. ודוקא כשנשא למעיינות ולא כשנישא עליהן:

משנה ח

הנושא: ר"ל אדם הנושא. והיינו נמי אפילו תחת אבן מסמא. דכל נושא ונישא בש"ס. שנזכר אצלו מסיט. ר"ל הנושא בלי היסט. והיינו תחת מסמא. ובכל מקום שנזכר משא לחודא. כגון נבלה מטמא במשא. ר"ל בהסיטה ועיין פתיחה סי' ו':

הנושא את הנבלה: ר"לאדם שהסיטה:

ואת מי חטאת שיש בהם כדי הזיה: ושיעורו כדי להטביל ראשי גבעולין ואף דמו חטאת במגע נמי מטמא בגדים. מדא"א שיגע בהן ולא יסיטן. עכ"פ מדאפשר בקרושין כגליד. לא פסיקי ליה. ובכולה מתני' לא נקט נוגע. דהנוגע במרכב ונבלה. אמ"ט בגדים. ולהכי הנוגע בהן. אפילו קודם שפי' אינו אלא ראשון:

משנה ט

והיא בבית הבליעה: ר"ל כל זמן שהוא בבית הבליעה:

הכניס ראשו לאויר התנור: אפילו בעודה בבית הבליעה:

: דאף דכ"ח נטמא מאוירו. נבלת עוף טהור אמ"ט רק לאדם בבית הבליעה. והבולע גופיה אף דמטמא בגדים אמ"ט לאדם וכ"ח:

מטמא א' ופוסל א': דבמעיו הו"ל כראשון לטומאה דאורייתא [כשבועות ד"ז ע"ב] ולא כשאר טומאת אוכלין דפסול גוי' רק מד"ס היא. כ"כ ע"ר הגזצוק"ל:

טהור: דאמ"ט במגע אפילו מד"ס:

משנה י

ובמצורע בימי ספרו: בז"י שבין גלוח א' לב':

ובמי חטאת שאין בהם כדי הזיה: דאם יש בהן כדי הזייה. אפשר שיטמאו בגדים במגע. כשאינן קרושין. דא"א שלא יסיטם. והמסיט מי חטאת כדי הזיה. מטמא בגדים. ולהכי לא פסיקא ליה למתני'. ומה"ט נמי לא נקט מי חטאת במ"ו ביש כדי הזיה:

ופוסל א': דכל הנהו במשא בלבד מטמאי בגדים. משא"כ הנוגע. אפילו קודם שפירש מהטומאה אינו אלא ראשון:

כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה: שלא נזכרו בכל המשניות לעיל. דבתחלה מנה התנא אותן שמטמאים ב' ופוסלין א'. והדר חשיב אותן שמטמאין א' ופוסלים א'. ועוד יש כמה אבות שלא הזכירן התנא. ועל אלו קאמר זה הכלל:

חוץ מן האדם: ר"ל חוץ מאדם שמת. דהנוגע בו אפילו לאחר שפירש מהטומאה. מטמא בגדים. ולהכי מטמא ב' ופוסל א':

מטמא א' ופוסל א ': וכ"כ שרץ באויר כ"ח. גם בחבורין אין הכ"ח רק ראשון [דהו"ל כנוגע בשרץ] כפ"ח דכלים מ"ד. משא"כ מת בכ"ח אפילו מגבו. בחבורין הו"ל הכ"ח כאב הטומאה. כהר"ב אהלות פ"ט מט"ז. ולאחר שפירש מטומאה. כ"ח א"א שיהיה רק ראשון. מדאין לו טהרה במקוה. מיהו מפץ אף דאין לו טהרה במקוה. אפשר שיהיה אה"ט ע"י מדרס כר"ב ספכ"ד דכלים. כ"כ ע"ר זצוק"ל:

משנה יא

בעל קרי כמגע שרץ: ואינו רק ראשון:

ובועל נדה כטמא מת: סד"א להוי כנדה משתלח חוץ לב' מחנות. קמ"ל דדינו כטמא מת. וסגי רק ממחנה שכינה. גם טמא טומאת ז' כמוהו:

לטמא אוכלין ומשקין: כעליונו של זב:

משנה יב

אלו פוסלים את התרומה: מד"ס. מי"ח דבר שנשנו בפ"ק דשבת מוץ מטבו"י שהוא דאורייתא:

והשותה משקין טמאין: בג' אלו נעשה הגוף שני לטומאה. דגזרו דילמא בעודן בפיו יאכל תרומה ויפסלה. אבל עכשיו. שני פוסל לתרומה:

והבא ראשו ורובו במים שאובין: ביום הטבילה. עיין פתיחה סי' נ"ו. וגזרו עליהן מדרגילין לנקות א"ע בשאובים אחר שטבלו בסרוחין. שלא יסברו דשאובין מטהרו ולא המקואות:

וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגים מים שאובין: דוקא דרך נפילה. ועיין רמל"מ פי"ג מפרה הלכה י"א:

והספר: ספר שנגע בתרומה פסלתו. גזרו כן שלא יניחום יחדיו. ויפסדוהו עכברים לספר. וספר ר"ל כ"ד כתבי קודש:

והאוכלים: האי "שנטמאו במשקין" דסיפא. גם אהא קאי. ור"ל אוכלים שנגעו במשקין שנגעו בשני. גזרו שיהיו המשקין ראשון. ויעשו לאוכלין שנגעו בהן שני כאלו נגעו המשקין בשרץ ונעשו האוכלין שנגעו בהן שני. שפוסלין לתרומה. וגזרו במשקין טפי מבאוכלין מדעלולים לק"ט בלי הכשר:

והכלים שנטמאו במשקים: אף דאדם וכלים אמק"ט רק מאה"ט. גזרו בהו משום מעיינות זב וזבה דהו"ל אה"ט. ומטמא כלים מדאורייתא: