משנה הוריות א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק א · משנה ג | >>
הורו בית דין לעקור את כל הגוף; אמרו אין נדה בתורה, אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה -- הרי אלו פטורין. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת -- הרי אלו חייבין.
כיצד? אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור, יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור -- הרי אלו חייבין, שנאמר (ויקרא, ד) "ונעלם דבר" -- דבר ולא כל הגוף.
משנה מנוקדת
הוֹרוּ בֵּית דִּין לַעֲקֹר אֶת כָּל הַגּוּף,
- אָמְרוּ:
- אֵין נִדָּה בַּתּוֹרָה,
- אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה,
- אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה,
- הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.
- הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת,
- הֲרֵי אֵלּו חַיָּבִין.
- כֵּיצַד?
- אָמְרוּ: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה,
- אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר,
- יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה,
- אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר,
- יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה,
- אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָּטוּר,
- הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד, יג): "וְנֶעְלַם דָּבָר",
- דָּבָר וְלֹא כָּל הַגּוּף:
- אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָּטוּר,
נוסח הרמב"ם
הורו בית דין, לעקור את כל הגוף -
- אמרו: אין נידה בתורה, אין שבת בתורה,
- אין עבודה זרה בתורה - הרי אלו פטורין.
- הורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת - הרי אלו חייבין.
- אמרו: אין נידה בתורה, אין שבת בתורה,
- כיצד? -
- אמרו: יש נידה בתורה,
- אבל, הבא על שומרת יום כנגד יום - פטור,
- יש שבת בתורה,
- אבל, המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים - פטור,
- יש עבודה זרה בתורה,
- אבל, המשתחווה - פטור,
- הרי אלו חייבין,
- שנאמר: "ונעלם דבר מעיני הקהל" (ויקרא ד יג),
- דבר - ולא כל הגוף.
- אבל, המשתחווה - פטור,
- אמרו: יש נידה בתורה,
פירוש הרמב"ם
אין בית דין חייב קרבן ויהיו העושים על פיהם פטורין, עד שהיה הדבר שטעו בו דבר שאין הצדוקין מודים בו. אבל אם הוא מבואר כל כך שמודים בו הצדוקין, בית דין פטורין, לפי שלא נקרא טעות אבל הוא שכחה, והוא עניין אמרם "זיל קרי בי רב הוא, אמרינן ליה", ויהיה כל מי שעשה כפי שכחתם חייב קרבן יחיד כמו שהקדמנו.
ושומרת יום כנגד יום - כבר בארנוה בראש מגילה, ועוד יתבאר דיניהם בנדה ובזבים. והמשיל טעותם בה, שיאמרו לא תהיה שומרת יום כנגד יום אלא אם ראתה דם ביום אבל בלילה לא, לפי שהזבה לא תהיה זבה עד שתראה הדם שלושה ימים, ויטעו הם ויאמרו ביום ממש שהוא מבקר ועד ערב של כל יום, לפי שנאמר "ימי זובה"(ויקרא טו, כה). וכשיטעו בזה השיעור ובעלו רוב הקהל נשותיהם שהן רואות דם בלילה, באותה שעה יהיו חייבין פר העלם.
וכן בשבת, שיאמרו המוציא בלבד חייב, לפי שנאמר "אל יצא איש ממקומו"(שמות טז, כט), אבל כשהושיט או זרק לא.
וכן גם כן בעבודה זרה, שיאמרו המשתחוה הוא שהוא חייב שנאמר "לא תשתחוה לאל אחר"(שמות לד, יד). ועניין ההשתחויה שיפשוט ידיו ורגליו על הארץ, אבל אם השתחוה לעבודה זרה בלא פישוט ידים ורגלים אינה השתחויה.
הנה כשיהיה הטעות בכמו אלה הדברים אז הם מביאין קרבן, והעושים על פיהם פטורים, אבל כששכחו מקרא ממה שכתוב בתורה או דבר שיש לו סמך גדול במקרא הם פטורים, והעושים על פיהם חייבים, וזהו אמרם "עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו":
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לעקור את כל הגוף - כל עיקרה של מצוה, כדמפרש ואזיל:
הרי אלו פטורים - דכתיב (ויקרא ד) ונעלם דבר, קרי ביה ונעלם מדבר ח, מקצת הדבר ולא כולו:
אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור - בגמרא פריך דהא שומרת יום כנגד יום בתורה כתיב (שם טו) וספרה לה, מלמד שסופרת אחד כנגד אחד, וכל מידי דכתיב בתורה אין בית דין מביאין עליו קרבן. ומפרש בגמרא כגון דאמרי זבה לא הוי אלא ביממא, כלומר, כשרואה דם ביום ולא כשרואה בלילה, דכתיב (שם) כל ימי זובה:
המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור - דאמרי הכנסה והוצאה אסורה דכתיב (שמות טז) אל יצא איש ממקומו ט, זריקה והושטה מותרת:
המשתחוה פטור - דאמרי השתחואה דאית בה פשוט ידים ורגלים אסורה דכתיב (שם לד) לא תשתחוה לאל אחר, ושאין בה פשוט ידים ורגלים מותרת. וכללא דמילתא, אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו. אבל הורו בדבר שהצדוקין מודין בו, פטורין מקרבן צבור, והרבים העושים על פיהם כל אחד חייב להביא קרבן על שגגתו. מאי טעמא, דזיל קרי בי רב הוא:
פירוש תוספות יום טוב
הרי אלו פטורין. פירש הר"ב דכתיב ונעלם דבר [כדתנן בסיפא] קרי ביה ונעלם מדבר מ"ם דונעלם שדיא אדבר. ומ"ס נדרשת לפניו ולאחריו וקרי ביה ונעלם מדבר. רש"י. ועיין במשנה ב' פרק דלקמן לענין עבודה זרה:
יש נדה בתורה אבל השומרת וכו'. ומשכחת לה נמי כי הא דתנן פ"ב משנה ד':
אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור. פירש הר"ב דאמרי וכו' דכתיב אל יצא. ודרשינן לא תפיקו ועמ"ש ריש שבת בדבור ושתים שהן ארבע וכו' ובגמרא והא כתיב ולא תוציאו משא מבתיכם דירמיה י"ז [כ"ב] [ומשני דאמרי דהונאה והכנסה הוא דאסור מושיט וזורק שרי] ומ"ש הר"ב זריקה והושטה. עיין פי"א דשבת משנה ב' וד':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) מ"ם דונעלם שדיא אדבר, ומ"ם נדרשת לפניו ולאחריו, וקרי בה ונעלם מדבר. רש"י:
(ט) (על הברטנורא) ודרשימן לא תפיקו. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' רעז"ל קרי ביה ונעלם מדבר. אמר המלקט פירש רש"י ז"ל דמם דונעלם נדרשת לפניה ולאחריה. ועיין על זה בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא פ' חמישי דדבורא דחטאות: ורב אשי אמר דתנא יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה כי יפלא ממך דבר לא תסור מן הדבר מה זקן ממרא מן הדבר ולא כל הדבר דהא כתיב מן הדבר ותנן בפ' אלו הן הנחנקין האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות כדי לעבור על דברי סופרים חייב דהיינו מן הדבר ולא כל הדבר אף בהוראה דבר ולא כל הגוף. עוד בפירוש רעז"ל צריך להיות ומפרש בגמרא כגון דאמרי זבה וכו'. עוד בסוף פירושו ז"ל עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו. אמר המלקט כגון חלב המכסה את הקרב שהוא הכרס הפנימי דהא לא מפרש קרא מאי ניהו דאפילו אמוראי פליגי באלו טרפות מאי גיהו כרס הפנימית וכ"ש חלב שע"ג הדקים שאין הצדוקים מודים דהא לא כתיב בהדיא אי נמי כגון דהורו בחלב שעל הקרב בין כזית לפחות מכזית וכזית לא כתיב בהדיא והוי דבר שאין הצדוקים מודים בו. ובדם נמי אם הורו בדם המובלע באברים או בין כזית לפחות מכזית דהוי דבר שאין הצדוקים מודים בו וביד שם רפי"ד. ופי' בתוי"ט יש נדה בתורה אבל השומרת ונו' ומשכחת לה נמי כי הא דתנן פ' שני משנה ד'. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין מלות הרי אלו חייבין ברוב הספרים לא מצאתים:
תפארת ישראל
יכין
הורו בית דין לעקור את כל הגוף: כל עיקר המצוה, וכדמפרש ואזיל.
אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה: נקט הנך ג', נדה, שבת, ע"ז, משום דבכולן יש בהן הסתעפות רב, ושייך גבייהו הסיפא דהתירו מקצתו ואסרו מקצת. ותו דקמ"ל דאף דכולן ידועין לכל, דכל איש יש לו אשה, ובכל שבוע יש שבת, וע"ז הוא העיקר היותר גדול לכל ישראל, ובלעדם אין מקום לתורה, אפ"ה מחשבו ב"ד כשטעו בהנך, ולא מחשבו מזידין:
הרי אלו פטורין: והעושין חייבים כל א' וא' חטאת:
אבל הכא על שומרת יום כנגד יום פטור: כשראתה דם בא' מי"א ימי זיבה, טמאה לבעלה עד שתספור יום אחד בטהרה כנגדו [ועי' ביבקש דעת אות ע]. ואמרו הן שא"צ לספור:
ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף: בגמ' פריך הרי כולהו כתיבי בפירוש בקרא, ואם הורו ב"ד להיפך, הו"ל כעוקר הגוף, וב"ד כטירי. ומשני, דשומרת יום איירי, דאמרי ב"ד, דדוקא כשרואה ביום חייבת לספור כנגדו, ולא ברואה בלילה. וכ"כ בשבת, מיירי באמרו דוקא הוצאה מרשות לרשות אסור, ולא מושיט וזורק בשבת. ובע"ז מיירי, באמרו דדוקא השתחואה בפישוט ידים ורגלים אסור, אבל שאר השתחואה או כריעה, מותרת. וה"ה בכל דבר שאין מפורש בתורה, שאין הצדוקים מודין בה, בהורו ב"ד בטעות להתירו, הן חייבים והעושין פטורים. אבל בהורו בהיפך ממה שמפורש בתורה, שהצדוקין מודים בה, ב"ד פטורים והעושין חייבים, דזה לא מחשב הוראה, מיהו אפילו באינו מפורש, דוקא באמרו בפירוש מותרים אתם לעשות. אבל באמרו דעכ"פ לכתחילה אסור רק שאין חייבים עליו חטאת בדיעבד, הב"ד פטורים, וכל יחיד ויחיד שעשה חייב [רמ"ל פי"ב משגגות. ואין לתמוה האיך אפשר שיטעו ב"ד בדברים פשוטים כאלה. וי"ל דבבית שני שהיו צדוקים שפיר היה אפשר והרי ג"כ שרפו בת כהן שזנתה בחבלי זמורות מדלא היו בקיאין [כסנהדרין פ"ז. מ"ב] משם מוכח דבבית שני נתמנו ע"פ המלכות. ולהכי לא בדקום מקודם אם בקיאין בדיני התורה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת