משנה דמאי ז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ז · משנה ב | >>
מזגו לו את הכוס, אומר: "מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס, הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בפיוה, ומחולל על המעות".
משנה מנוקדת
מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, אוֹמֵר:
- מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר,
- וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ.
- זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר – עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו.
- וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִיו, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת.
נוסח הרמב"ם
מזגו לו את הכוס - אומר:
- "מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס- הרי הוא מעשר;
- ושאר מעשר - סמוך לו;
- זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו;
- ומעשר שני -
- בפיו, ומחולל על המעות".
פירוש הרמב"ם
אחר שהקדים התנאי, מערב שבת על דרך כלל, כמו שנתבאר בהלכה ראשונה, ישנהו כשימזגו לו את הכוס, כמו שזכר בכאן. כי לא אמר זה, אלא מערב שבת על דרך כלל, כדי שלא יוציא מעשרות לכתחילה בשבת, ועל כן יקדים הדיבור מערב שבת, כמו שזכר בהלכה ראשונה.
ועניין בפיו - רוצה לומר, בפי הכוס.
וזאת ההלכה גם כן מבוארת, כשתסתכל בתחילת הפרק החמישי מן המסכתא הזאת:
פירוש רבינו שמשון
מזגו לו את הכוס כענין שפירשתי בקמייתא יש לפרש כולה הך בבא:
ירושל' (הל' ב) מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא אם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת אמר ר' אליע"ר משייר כל שהוא חולין כי הא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם החולין ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה אמר ר' בון אם יציאתי מן הכוס הוא קדוש תמן תנינן הלוקח יין מן הכותים תני ר' יוסי ור' שמעון [אוסרין שמא תבקע הנוד] ונמצא שותה טבל למפרע הדא מתני' לא ר' יוסי ור' שמעון היא אמר ר' יעקב בר אידי הכל מודים בכום שהוא על אתר. פי' מכבר כמו מעכשיו משקה מעורב הוא ונדמע הכל ואסור ואסיק באומר מעכשיו לכשאשתה יהא תרומה עד שישתייר לא נמצא מטלטל תרומה טמאה דכל מה שביד עם הארץ טמא ומוקצה הוא בשבת דלא חזיא אם יציאתו כמו עם יציאתו וקשה על זה הא על כורחין מעכשיו קדשה דאם לא כן נמצא שותה טבלים כדקאמר מעיקרא על אתר כמו לאלתר בנוד שמשהין בו היין יש לחוש שמא יבקע אבל כוס דרך לשתות לאלתר ומע"ש למחר חשיב כמו לאלתר :
מעשר שני בפיו. בפי הכוס:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מזגו לו את הכוס - ביום השבת:
אומר וכו' - ואין די לו במה שהתנה מערב שבת אבל צריך לחזור ולומר בשבת כשבא לאכול ולשתות מה שאני עתיד לשייר מן הכוס ד וכו'. בירושלמי פריך אם באומר מעכשיו תהא תרומה הרי הכל מתערב יחד ונעשה מדומע ואם באומר לכשאשתה הא לא הוי תרומה אלא לאחר ששתה ונמצא שותה טבל, ומשני באומר מעכשיו ולכשאשתה תהא תרומה ונמצא שלא שתה טבל וגם לא היה מדומע:
בפיו - בפי הכוס:
פירוש תוספות יום טוב
מזגו לו את הכוס אומר וכו'. פירש הר"ב ואין די לו במה שהתנה וכו'. ותנא נקט שתיה וה"ה למה שיאכל שצריך שיחזור וירחוש בשפתיו בשבת בשעה שמפריש זו אחר זו וכדאיתא בירושלמי וצריך (להחליט) [צ"ל להלחיש וכן הגיה המפרש בירושלמי וכ"ה בר"ש והוא לשון לחש] בשפתיו. וקצת קשה דמתני' היא אומר וכו' ומאי קמ"ל. ושמא דאי ממתני' הוה אמינא דבחול שנויה אבל בשבת לא יאמר וכו' משום דהוי כמתקן בשבת קמ"ל דאף בשבת צריך שירחוש. והרמב"ם אע"פ שבפירושו פירש למשנתינו לענין שבת. בחיבורו פרק ט מהלכות מעשר העתיקה לענין חול שכן אחר שהעתיק נתן לו עם הארץ כוס לשתותו וכו'. כתב וכן אם זימנו חבירו לשתות בשבת מתנה:
שאני עתיד לשייר. כתב הר"ב דמוקי בירושלמי באומר מעכשיו ולכשאשתה תהא תרומה נמצא שלא שתה טבל. ומסיים הר"ש וקשה על זה הא על כרחין מעכשיו קדשה דאל"כ נמצא שותה טבלים כדקאמר מעיקרא ע"כ. דהכא בדמאי. ובדרבנן קי"ל דיש ברירה כדלקמן והוברר למפרע דמעכשיו קדשה. [ועיין מ"ש בשם הכ"מ בסוף פ"ב דמעשר שני וכן בפ"ה סוף משנה א' בשם הר"ש]:
ומעשר שני בפיו. בכוס לא שייך כולי האי בצפונו או בדרומו והוי יותר קביעות מקום בפיו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) וה"ה למה שיאכל שצריך שיחזור וירחוש בשפתיו בשבת בשעה שמפריש לו אחר זו. ירו':
(ה) (על המשנה) ומעשר שני בפיו בכוס לא שייך כולי האי בצפונו כו' והויא יותר קביעת מקום בפיו:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' ר"ע ז"ל. מזגו לו את הכוס ביום השבת. כ' הח' הר"י אשכנזי ז"ל בירושלמי לא פי' כן אלא פי' לענין מזיגת הכוס יאמר מע"ש מה שאני וכו' ע"כ:
אומר כו': עד ומחולל על המעות ועד בכלל כל אלו הם דברי המתנה הרוצה לשתות הכוס שמזגו לו ואחר שאומר כל הדברים הללו שותה ומניח כדי תמ"ע בשולי הכוס. וכתב הח' הרר"י אשכנזי ז"ל נ"ל שמותר לאבדו כי בודאי תרומה טמאה ואם לא תאמר כן קשה מה יעשה ממנו:
בפי' ר"ע ז"ל. בירושלמי פריך כו' עד וגם לא היה מדומע. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל ותו פריך בירושלמי ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת כי מה שנשאר בכוס הויא תרומה טמאה כי כל מה שהוא ביד ע"ה בחזקת טמא הוא. א"ר אלעזר משייר כ"ש חולין כדתנינן מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה א"ר יוסי ב"ר בון עם יציאתו מן הכוס הוא קדוש כלומר אין התרומה קדושה עד שישתה ומאז והלאה אינו מטלטל את הכוס אלא מניחו על השלחן. תמן תנינן הלוקח יין מבין הכותים וכו' ותניא ר' יוסי ור"ש אוסרין שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע הדא מתני' לא ר"י ור"ש היא. א"ר יעקב בר אידי הכל מודים בכוס שהוא על אתר כלומר וליכא למיחש להא לבקיעת נוד. אינו מובן לי ירוש' זה דמה בקיעת הנוד שייך הכא בשלמא גבי הלוקח יין מבין הכותים יבקע הנוד קודם שיפריש למחר ונמצא מה ששתה למפרע טבל הוא כיון שלא בא לבסוף לידי הפרשה אבל הכא אם נבקע הנוד קודם שתייה מאי חשש איכא ואם לאחר ששתה כבר הוא מתוקן עכ"ל ז"ל. ושמא דהירושלמי היא גופה משני כנלע"ד. ולשון הר"ש ז"ל בנוד שמשהין בו היין יש לחוש שמא יבקע אבל כוס דרך לשתות לאלתר ומע״ש למחר חשיב כמו לאלתר ע״כ:
ומע"ש בפיו: בפי הכוס. ואע״ג דכוס לשון נקבה במקרא כדכתיב כוסי רויה. אך שמריה ימצו ישתו. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.
כוס מזוג: כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. כוס של ברכה מצטרף לטובה. הרש"ש ז"ל ונלע"ד דלאו דוקא בפיו דה״ה אם אמר בצפונו או בדרומו אלא איידי דנקט שולי הכוס נקט פיו:
תפארת ישראל
יכין
מזגו לו את הכוס: בשבת. וה"ה לכשיאכל יאמר ג"כ מה שאני וכו' רק נקט כוס הקידוש שקדם לאכילה ואע"ג דכבר אמר כן אתמול. היינו רק כדי שעי"ז יהיה מותר להפריש בשבת. אבל אעפ"כ מפני שאתמול עדיין לא היה היין והמאכל מבורר לפניו. להכי היום אחר שנתבררו שניהן לפניו צריך לחזור ולומר.
אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר: מעכשיו ולכשאשתה דבלא מעכשיו הו"ל טבל למפרע. ובלא אמר לכשאשתה הרי הו"ל מדומע. וכיון דדמאי מדרבנן אמרינן יש ברירה. וק"ל הרי מפסיד כהן מדעושה תמ"ע שיורי כוסית. דאסור [כא"ח ק"ע]. ואי"ל הרי אמרי' בירושלמי. דמה שמשייר מאבד בידים. כדי שלא לבייש הע"ה. עכ"פ לפע"ד הרי צריך לשלם לכהן מה שהפסידו. ואי יפריש משיורי כוס הפסידו דמי תרומה הראוי לאכילה. ודוחק לומר דמיירי שהיה התמ"ע פחות מס"ד שבלוג. דמותר לאבדו [כפי"א מ"ח דתרומות]. ונ"ל דה"ט מדבל"ז אינו ראוי לאכילה. דתרומת ע"ה טמאה היא. ואף דכל מפריש לאיבוד לא הוי תרומה [כב"ק קט"ו] הכא בחולין טמאים שאני. וב"ה שהאיר עיני הכהים במשנה חמורה זאת:
זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בפיו: בפי הכוס. דבכוס עגול וקטן אינו נוח לכוון רוחות צפון ודרום:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת