משנה ברכות ז דפוסים

<< | משנה ברכות ז דפוסים | >>

שלשה שאכלו כאחד, חיבין לזמן.

אכל דמאי, ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהם.

אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהם.

נשים ועבדים וקטנים, אין מזמנין עליהם.

עד כמה מזמנין, עד כזית .

רבי יהודה אומר, עד כביצה.

כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך.

בשלשה והוא, אומר ברכו.

בעשרה, אומר נברך לאלהינו .

בעשרה והוא, אומר ברכו.

אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.

במאה אומר, נברך ליי אלהינו.

במאה והוא, אומר ברכו.

באלף, אומר נברך ליי אלהינו אלהי ישראל.

באלף והוא, אומר ברכו.

ברבוא, אומר, נברך ליי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.

ברבוא והוא, אומר ברכו.

כענין שהוא מברך, כך עונין אחריו, ברוך יי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.

רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רב הקהל הן מברכין, שנאמר (תהלים סח) במקהלות ברכו אלהים, יי ממקור ישראל.

אמר רבי עקיבא, מה מצינו בבית הכנסת אחד מרבין ואחד מועטין אומר, ברכו את יי.

רבי ישמעאל אומר, ברכו את יי המברך.

שלשה שאכלו כאחד, אינן רשאין לחלק וכן ארבעה, וכן חמשה.

ששה נחלקין , עד עשרה.

ועשרה אינן נחלקין, עד שיהיו עשרים.

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו מצטרפין לזמון.

ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן.

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים, מברכין.

<< | משנה ברכות ז דפוסים | >>