משנה בכורות ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ח · משנה ז | >>
חמש סלעים של בןכב, במנה צורי.
שלשים של עבד, וחמשים של אונס ושל מפתה, ומאה של מוציא שם רע, כולם בשקל הקדשכה, במנה צורי.
וכולן נפדין בכסף, ובשוה כסף, חוץ מן השקלים.
חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן,
- בְּמָנֶה צוֹרִי.
- שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד,
- וַחֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה,
- וּמֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רָע,
- כֻּלָּם בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ,
- בְּמָנֶה צוֹרִי.
- וְכֻלָּן נִפְדִּין בְּכֶסֶף וּבִשְׁוֵה כֶּסֶף,
- חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים:
חמש סלעים של בן - במנה צורי,
- שלשים של עבד,
- וחמישים של אונס, ושל מפתה,
- ומאה של מוציא שם רע.
- וכולם - בשקל הקודש, במנה צורי.
- כולם נפדים בכסף, ובשוה כסף - חוץ משקלים.
כבר בארנו פעמים רבות שהסלע הנאמר בתורה קראו השם יתברך "שקל", ונקרא גם כן "כסף" כמו שנאמר "חמשים כסף"(דברים כב, כט), ו"מאה כסף"(דברים כב, יט), ונאמר "כסף שלשים שקלים"(שמות כא, לב), היה משקלו עשרים וארבע דרכמונים, ומשקל דרכמון ששה עשר גרגיר, ואלו הן גופי התלמוד ואין ספק בהן.
וקבלה בידי מאבא מורי זכרונו לברכה, שקבל הוא מאביו ומזקנו איש מפי איש ז"ל, שהגרגיר הזה שמשערין בו המשקל הזה הוא גרגיר שעורין, ואינו יודע לו שום טעם. ולפיכך יהיה משקל הסלע שלוש מאות ושמונים וארבע גרגרין. ומצאתי משקל הדרכמון המצרי בגרגרי השעורים ששים ואחד גרגרים, זאת אומרת יהא משקל הסלע מדרכמוני מצרים ששה דרכמונים וחלק מתשעה בקרוב. ואמר לי אבא מורי ז"ל שעמד על תשובת גאון מראשי ישיבת בבל, וכתוב בה שחמשה סלעים שלהן הן שלושים ושלוש דרכמונים וחצי דרכמון, זאת היתה כוונת התשובה, ולא ביאר באיזה דרכמון ולא כמה הוא משקל הדרכמון, ואין ספק שאמר על משקל דרכמון בבל.
אבל משקל חמש סלעים שלנו מדרכמוני מצרים כמו שאמרנו, הם שלושים ואחד דרכמונים וחצי דרכמון. ושלשים של עבד יהיו מהדרכמונים האלו מאה ושמונים ותשעה דרכמונים (וחצי דרכמון) פחות שמינית דרכמון שלא בצמצום. וכן חמישים של מפתה שלוש מאות וחמישה עשר דרכמון פחות רביע דרכמון שלא בצמצום.
וכל המשקלים האלו כסף מזוקק שאין בו תערובת כלל, ודע לך זה שהעיקר בידינו בשל תורה שהוא במנה צורי, וכל אלו הנזכרים בכאן הן כסף של תורה. ושל דבריהם כגון כתובת אשה ולקנסות כסף מדינה, רוצה לומר שהוא אותו השיעור מהדרכמון ממטבע ירושלים שהיו שמיניות, רוצה לומר השמיניות כסף והשבעה חלקים נחושת, וזה גם כן קבלה בידי מאבי שקבל מרבו ז"ל.
ומה שאמר שכולן נפדין - כך סידורו, וכל הנפדין נפדין בכסף או בשווה כסף זולתי מחצית השקל שהוא כסף מזוקק מצויר מטבע, כמו שנתבאר בשקלים.
ודע כי מה שאמר בשקל הקדש - רוצה לומר שיהא משקל אלו הדברים שקל הקדש כמו שבארנו.
ומה שאמר ובמנה צורי - רוצה לומר שיהא הדבר נשקל בשקל במטבע צור. ואנחנו לא נדע איך היה מטבע צור באותו זמן, ולפיכך אנו אומרים שכולן רוצה לומר אלו המשקלים מן המובחר שאפשר להיות מן הכסף:
חמש סלעים של בן - הסלע האמור במשנה הוא השקל האמור בתורה בכל מקום. ופעמים נקרא בתורה כסף, חמשים כסף, מאה כסף. והוא היה בימי משה משקל שלש מאות ועשרים גרגירי שעורה, ובבית שני הוסיפו עליו והעלוהו למשקל שלש מאות ושמונים וארבע שעורה. וכן מונים היום לחמש סלעים של בן. ונמצאו חמש סלעים משקל אלף ותשע מאות ועשרים כג שעורות בינוניות של כסף מזוקק:
' - במנה צורי. היוצא במדינת צור. וכל כסף של תורה כד, כגון חמשת סלעים של בן, שלשים של עבד, וחמשים של אונס ומפתה, ומאה של מוציא שם רע, כולם במנה צורי שהוא כסף מזוקק. וכל כסף שהוא מדבריהם כגון הקנסות וכתובת אשה לדברי רמב"ם כולם כסף מדינה, שאחד משמונה חלקים שבהם כסף ושבעה חלקים נחושת. אבל רבותי הורו שכתובת בתולה יש לה דין כסף של תורה, שכן כתוב כמוהר הבתולות, ומאתן זוזי הן של כסף נקי. ומשקל כל זוז תשעים ושש שעורות:
וכולן נפדין - הכי קאמר, וכל הנפדים נפדין בכסף ובשוה כסף, חוץ מן השקלים. כל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות, נפדין בין בכסף בין בשוה כסף, חוץ מן השקלים, שהבא לשקול מחצית השקל צריך שיתן אותו מכסף נקי מטבע מצוייר ולא שוה כסף. ומעשר שני נמי כו אין נפדה אלא במטבע של כסף שיש עליו צורה ולא בשוה כסף, דכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך, כסף שיש עליו צורה:
חמש סלעים של בן כו'. [אשם] בכסף שקלים. וערכין. לא אצטריך ליה לתנא למתני [דבאשם] כתיב בהדיא בשקל הקדש וערכין נמי פשיטא דבשקל הקדש הוי. כיון דכתיב (ויקרא כ"ז) וכל ערכך יהיה בשקל הקדש. תוס':
סלעים. כתב הר"ב הסלע האמור במשנה הוא השקל האמור בתורה. עיין מ"ש בשם הרמב"ן במשנה ו' פ"ק דשקלים [*וחשבונו של הר"ב לה' סלעים משקל אלף תתק"ך שעורות כו'. נקל לעמוד עליו. שהרי ברפ"ק דקדושין. כתב שהפרוטה משקל חצי שעורה. ושם בסוגיא דף י"ב שקצ"ב פרוטות בדינר וכל סלע הוא ד' דינרין מעתה צא וחשוב]:
במנה צורי. כתב הר"ב וכל כסף של תורה. כגון חמשת סלעים כו'. שהן קצובין. גמ'. ומ"ש וכל כסף שהוא מדבריהם. עיין בזה מ"ש במשנה ה' פ"ו דכתובות ובפ"ה משנה ז'. ומ"ש הר"ב וכתובת אשה לדברי רמב"ם כו'. עמ"ש במשנה ב' פ"ק דכתובות:
כולם בשקל הקדש. אע"ג דכבר תני במנה צורי. אצטריכא למתני תו משום אונס ומוציא שם רע. דלא כתיב בהו שקל וסד"א דהא דתנא רישא במנה צורי וכו' חד וחד כי דיניה קאמר דהיכא דכתיב שקלים. יהיב שקלים צורי והיכא דלא כתיב שקלים יהיב זוזי בעלמא קמ"ל דמילף ילפי' מהדדי בכסף קצוב מכסף קצוב. גמ':
חוץ מן השקלים. כתב הר"ב ומעשר שני נמי כו' ושייר נמי ראיון דתנן בריש חגיגה לב"ש ב' כסף ולב"ה מעה כסף ותני רב יוסף שלא יביא סוגה לעזרה. ופירשו התוס'. דאם היה מביא שוה כסף זמנין דמייתי נסכא [וכסף] סיגים שלא ישוה שתי מעות כסף ולא ימכרו לו (לעולת) [עולת] ראיה טובה באותה סוגה כאילו היה מביא כסף טבועה. ע"כ:
(כב) (על המשנה) חמש כו'. אשם בכסף שקלים וערכין, לא איצטריך ליה למתני, דבהדיא כתיב בהו בשקל הקודש. תוס':
(כג) (על הברטנורא) שהרי בריש פרק קמא דקדושין כתב שהפרוטה משקל חצי שעורה. ושם בסוגיא דף י"ב, שקצ"ב פרוטות בדינר, וכל סלע ארבעה דינרין, מעתה צא וחשוב:
(כד) (על הברטנורא) שהן קצובין. גמרא:
(כה) (על המשנה) בשקל כו'. אע"ג דכבר תני במנה צורי, איצטריכא למתני תו, משום אונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל, וסד"א דהא דתני רישא במנה צורי כל חד וחד כי דיניה קאמר, דהיכא דכתיב שקלים יהיב שקלים צורי, והיכא דלא כתיב שקלים יהיב זוזי בעלמא, קמ"ל דמילף ילפי מהדדי בכסף קצוב מכסף קצוב. גמרא:
(כו) (על הברטנורא) שייר נמי ראיון דלב"ש ב' כסף ולב"ה מעה כסף, ותני ר' יוסף, שלא יביא סוגה לעזרה:
חמש סלעים של בן וכו': פ"ק דקדושין ד' י"א ותוס' ר"פ המניח. וכתב הריטב"א ז"ל שם בקדושין תמיהא מילתא אמאי לא עריב חמש סלעים של בן בהדי אידך ועביד מיניה בבא באנפי נפשיה דהכא דחדא מתני' ודברים מפורשים בתורה ליכא למימר חדא חדא שמעינהו וגרסינהו ומורי נר"ו תירץ לי דמשום דאמרינן התם בבכורות שהוסיפו על כל השקלים האלו חוץ משקלים של פדיון הבן מני ליה הכא בא פי נפשיה ונכון הוא עכ"ל ז"ל ולע"ד נראה עוד לתרץ דלא בעי תנא למיערב המצוה עם העבירות. ואיתה בתשובות הרשב"א ז"ל סי' ר':
במנה צורי: בגמרא ר' חנינא אמר איסתרא סורסיא פי' של סוריא כמו לשון סורסי שהוא על שם סוריא דמיזדבנא תמניא בדינרא חמש מינייהו לפדיון הבן והשתא הוו חמש סלעים דבר מועט מאד ור' חנינא תנא ופליג אמתני' כן פי' רש"י ז"ל אבל תוס' ז"ל פירשו דלפרושי אתא ע"ש:
שלשים של עבד וחמשים של אונס ושל מפתה: כלומר וכן חמשים של אונס וכו' רש"י ז"ל וגרסינן נמי וכולן בשקל וכולן בויו וכן הוא ברוב מקומות שבתלמוד. וגם הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל הגיהו שם במשנה. וביד רפ"א דהלכות נערה בתולה ורפ"ג ובפ"א דהלכות ערכין סי' ד':
וכולן נפדין בכסף: בגמרא כתיבת יד פריך אטו הני בני פדייה נינהו ופי' רש"י ז"ל דנקט לשון פדייה בכולהו דקתני וכולן נפדין והא לא שייכא לשון פדייה אלא בבכור ומשני תני כל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות וכו' כדפי' רעז"ל. ובפי' רעז"ל ומשקל כל זוז ששה עשר שעורות. אמר המלקט נראה שצריך להיות ומשקל כל זוז ששה מעים שהן צ"ו שעורות שמשקל כל מעה ששה עשר גרגירי שעורות. ועיין ביד בפ' עשירי דהלכות אישות ובבית יוסף אבן העזר סי' ס"ו. בסוף פי' רעז"ל כסף שיש עליו צורה. אמר המלקט והראיון נמי הנך שתי כסף טבועות בעינן שלא יביא סיגה לעזרה פי' ר"י בעל התוס' שאם לא היה מביא כסף טבוע פעמים שהיה מביא חתיכה של כסף והיה צריך לטרוח להחליפן במעות טבועות כי לא ימכרו לו עולת ראייה טובה באותה סיגה ופעמים שלא ימצא להחליף אותה סיגה במעות טבועות הלכך בעינן שלא יביא שוה כסף:
וכולן נפדין וכו': ירושלמי בר"פ שני דשקלים:
יכין
במנה צורי: מלת מנה שזכרה משנה כאן. אינו ר"ל ק' זוז כבכל מקום. רק ר"ל אופן מניין המטבע [צעהלארט בל"א]. דהיינו כהמטבע שמונין בה בעיר צור. שהדינרין וסלעים שבצור היו שוים להדינרין וסלעים שחייבתן תורה בפדיון הבן. [וכל סלע האמור במשנה. שנקרא בתורה לפעמים בשם כסף. ולפעמים בשם שקל. היה שעורו בימי משה. כסף נקי כמשקל ש"ך שעורות בינונית [גראן בל"א]. ובבית שני הוסיפו על המשקל ההוא שתות מלבר. והעלו הסלע שיהיה משקלו שפ"ד שעורות. וכך היה משקל הסלע בזמן המשנה בצור [כרמב"ם פ"א משקלים. וכך משערין נמי השתא ה' סלעים של פדיון הבן. שיהיה כסף נקי כמשקל ה' פעמים שפ"ד שעורות. שהן יתד גרעינין. ולפי רט"ז [ש"ה סק"א] משקלן יחד הן חמשה לאטה וקווינט א' כסף נקי. ולש"ך שם ולדברי חמודות כאן סגי לפדיון הבן בזמנינו סך ג' ר"ט. ולרבינו הגאון מהור"ר אליהו מווילנא זצוק"ל צריך לפדיון הבן ה' ר"ט שלנו. ועי' מ"ש בפירושינו שבועות פ"ו סי' ב' ושם הארכתי]:
שלשים של עבד: כשנגחו שור ומת:
וחמשים של אונס ושל מפתה: שצריך ליתן לאביה:
כולם בשקל הקדש במנה צורי: הדר ותני שישלמו במנה צורי. משום אונס ומוציא שם רע. דאף דלא כתיב גבייהו שקל אפ"ה צריך שישלמו במנה צורי. מיהו כל כסף שחייב מדבריהן. כגון ק' ור' של כתובה. וקנסות שקנסו. נגבין בכסף מדינה שכל דינר שבו הוא שמינית שבדינר צורי. וי"א דאף דכתובה מדרבנן. אפ"ה נגבית בכסף צורי [וכן נוהגין במה שכותבין בכתובה דחזי ליכי מדאורייתא. ר"ל שתגבה אותה במטבע דאורייתא [אה"ע סי' ס"ו]. ולפ"ז שיעור ר' זוז דאורייתא שנותנין לבתולה שהן נ' סלעים. לפי חשבון ש"ך הנ"ל הוא סך ל' ר"ט. ולהגרא"ו זצוק"ל הם נ' ר"ט]:
וכולם נפדין: ר"ל וכל הנפדין. כגון בכור אדם והקדשות. נפדין וכו':
חוץ מן השקלים: ר"ל מחצית השקל שחייב כל א' מישראל ליתן להמקדש. חייב לתנו במטבע כסף שיש בו צורה. והא דלא נקט נמי מעשר שני. דנמי צריך מטבע עם צורה. ה"ט מדא"צ ליתן בפדיונו רק מטבעות נחושת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת