משנה ביצה ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ד · משנה ד | >>
אין פוחתין את הנר, מפני שהוא עושה כלי.
ואין עושין פחמין ביום טוב, ואין חותכין את הפתילה לשנים.
רבי יהודה אומר, חותכה באור לשתי נרות.
אֵין פּוֹתְחִין [נ"א: פּוֹחֲתִין] אֶת הַנֵּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְּלִי.
- וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב.
- וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת:
אין פוחתין - את הנר,
- מפני - שהוא עושה כלי.
- אין עושין - פחמין,
- ואין חותכין את הפתילה - לשנים.
- רבי יהודה אומר:
- חותכה באור - לשני נרות.
נר - ידוע. והנרות שלהם היו עושין אותן זוגות, וחותכין אותן אחר עשייתן.
חותכה באור לשתי נרות - הוא שיתן הפתילה קצתו בנר אחד וקצתו בנר אחר, ויתן האור בינתיים ותתחלק, ותהיה פתילה דולקת בזה הנר ופתילה דולקת בזה הנר. ואסר חתיכת פתילה בסכין או במספרים לפי שהוא מתקן מנא, ולמעכה ביד מותר.
והלכה כרבי יהודה:
אין פוחתין את הנר - ליטול אחד מן הביצים של יוצר חרש ולתחוב אגרופו לתוכו לחקוק נר, מפני שעושה כלי טז:
ואין עושין פחמין - דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב, ופתילה נמי כלי היא להדלקה שצריכה עשייה ותיקון ואין חותכין אותה לשנים לפי שהוא מתקן כלי. ולמעכה ביד מותר:
חותכה באור - נותן שני ראשי הפתילה בפי שתי נרות שצריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע, דהשתא לא מוכח דלתקונא מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא. והלכה כר' יהודה:
אין פוחתין את הנר. פירש הר"ב ליטול מן הביצים כו' מפני שעושה כלי. וכפירש"י. והא קמ"ל דאע"ג דאינו כלי לענין קבלת טומאה עד שיצרפנו בכבשן כסתם מתניתין דספ"ד דכלים. ואע"ג דבסוגיא דגמרא ע"פ הברייתא משמע דבהך פחיתה חזי נמי לקבולי טומאה. וזה אי אפשר קודם שנצרף בכבשן דהוי כלי אדמה. ומשום כך פירשו התוס' בענין אחר וגם הר"ן פי' בענין אחר. [מ"מ] הואיל וע"פ מתני' דכלים מיפרשא שפיר כפירש"י. הלכך לא נטה הר"ב מפירושו. וגם הטור בסי' תקי"ד לא כתב אלא פירש"י:
רבי יהודה אומר. כתב הר"ב והלכה כר"י. וכ"כ הרמב"ם. ותמה הרא"ש לפסוק כיחידאה ותי' הב"י דטעמא מדסתם בר קפרא בברייתא כר' יהודה אלמא הלכתא כוותיה:
(טז) (על הברטנורא) הא קמ"ל דאע"ג דאינו כלי לענין קבלת טומאה עד שיצרפנו בכבשן. ועתוי"ט:
אין פוחתין את הנר: מה שפי' רעז"ל הוא פי' רש"י ז"ל ותוס' ז"ל הקשו על אותו פירוש ופירשו הן ז"ל שכך הם רגילין לשום באוירו קודם אפייתו קש או דבר אחר כדי לשמור האויר בשעת האפיה שלא יפלו המחיצות יחד ויסתום האויר ולאחר אפייתו קצת מסלקין אותו דבר שבתוכו ועל זה קאמר אין פוחתין את הנר כלומר שאין מסירין את מה שבתוכו דהוי כמוגמר כלי וגם הר"ן ז"ל הקשה על פי' רש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל שדרך היוצרים לעשות כסוי לכלי חרס שיש להם בית קבול ומשימין אותם בכבשן כדי שיתייבשו מעט לפי שאי אפשר לתקנם בעודם לחים ואח"כ מוציאין אותם קודם שישרפו לגמרי ונוטלין כסויין ומתקנין אותם ואותה נטילת כסוי נקראת פחיתה והיינו דתנן אין פוחתין את הנר כלומר אין נוטלין את כסייו ממנו דבנטילתו משוי ליה מנא ע"כ והרמב"ם ז"ל פי' הנרות שלהם היו עושין אותז זוגות וחותכין אותו לשנים אחר עשייתם ע"כ וכן הוא שם ביד פ"ד סי' ח'. ובטור א"ח סי' תקי"ד: ובגמ' מאן תנא דפחיתת נר מנא הוא פי' רש"י ז"ל קודם שצרפו בכבשן אמר רב יוסף ר' מאיר היא דתניא כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה משנגמרה מלאכתם פי' חקיקתן דברי ר"מ משום דחזי לקבולי ביה מידי ר' יהודה אומר משיצרפו בכבשן ואי נמי תימא שאני התם דכלים גדולים הם וחזו לקבולי בהו מידי האי נר נמי חזי לקבולי ביה פשיטי איכא דאמרי אמ' רב יוסף מתני' ר"א ב"ר צדוק דאמר חקיקה משויא ליה מנא דתנן בפי שני דעדויות לפסים ארוניות טהורות באהל המת פי' רש"י ז"ל מפ' לקמן קערות של בני עיירות ואין מקפידין על כלים נאים ומשנפשטה הקערה אוכלין בה בשר ואין ממתינין עד שתתחקק טהורות באהל המת דלגבי אהל המת בעינן תוך לכלי חרס דכתיב וכל כלי פתוח משמע דיש לו פתח וכן לכל טומאת מגע וטמאות במשא הזב שהזב מטמא כלי חרס בהיסט וקסבר ת"ק כלי נינהו הואיל ומשתמשין בהן כמות שהן הלכך מקבלין טומאה בדבר הראוי לטמאן ר"א ב"ר צדוק אומר אף במשא הזב טהורות מפני שלא נגמרה מלאכתם פי' חקיקתן הא נחקקו טמאין מדאפלוג באלפסין אלמא לר' אלעזר חקיקה משויא להו מנא והכא גבי נר נמי משוי לי' מנא דחזי לקבולי ביה פשיטי כן פי' רש"י ז"ל והקשו עליו תוס' ז"ל דהואיל דאין להם תוך היכי מיטמא בהיסט הא אמרי' כל שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל היסט ולכך פי' ר"ת ז"ל עירניות יש להן תוך אלא שמכוסות למעלה ועומדות ליפתח ואותן של כפרים אין מקפידין כך עליהם וטהורות באהל המת דהא כלי צמיד פתיל טהור באהל המת ומיהו טמאים בהיסט הואיל ועומדין ליפתח כדאמרי' גבי צמיד פתיל שמא תסיטם אשתו נדה וקאמר נמי כלי צמיד פתיל ניצול באהל המת ואינו ניצול במעת לעת שבנדה הארכתי פה בעבור שהיא משנה כדכתיבנא: ובגמ' כתוב חירניות:
ואין עושין פחמין: פי' הר"ן ז"ל משום דמכבה הוא ע"כ וכתוב בכל בו סי' נ"ח ויש שואלין ותיפוק לי משום מכבה וי"ל שאין זה אלא גורם לכבוי לפי שאין מכבין הגחלים במים ע"כ: ובגמ' פריך פשיטא ומשני תני ר' חייא לא נצרכא אלא אפי' למוסרן לאוליירין להחם המרחץ להזיע וקודם שגזרו על הזיעה נשנית משנה זו ואע"ג דלצורך י"ט הם עושין אסור וביד פ"ד דהלכות יו"ט סי' ג' ז' ובטור א"ח סי' תק"ב וסי' תקי"ד ושם הביא כפי' רש"י ז"ל באין פוחתין את הנר:
ואין עושין פחמין בי"ט: צ"ע אמאי קתני הכא בי"ט:
בפי' רעז"ל והלכה כר' יהודה ותמה הרא"ש ז"ל לפסוק כיחידאה ותירץ הב"י דטעמא מדסתם בר קפרא בברייתא כר' יהודה אלמא הלכתא כותיה ע"כ ונלע"ד דאפשר דס"ל דת"ק מודי ליה בזה:
ר' יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות: משמע מפי' רש"י ז"ל שהעתיק רעז"ל דלא גרסי' במתניתין מלות לשתי נרות. גם במשנה דבגמ' ל"ג להו והכי משמע קצת מלשון התלמוד וכן במגיד משנה ליתנהו למלות לשתי נרות אכן בפי' הרמב"ם ז"ל משמע דגריס להו ואין ההפרש בתירוץ הגמ' רק שהפירוש דלשתי ר"ל בשתי נרות תהא החתיכה לפתילה כלומר בפי שתי נרות שנותן שני ראשי הפתילה בפי שתי נרות ומדליק באמצע אם צריך להדליק והכי איתא הגירסא נמי ברב אלפס והרא"ש ובפי' הר"ן ז"ל וגם בירושלמי וז"ל הר"ן ז"ל ר' יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות מיהו מודה ר' יהודה ברישא דאע"ג דשרי במכשירין בעשיית כלי מיהא אסור וכדכתיבנא לעיל ע"כ: ועיין אי גרסינן שתי או שני במ"ש ר"פ ששי דתמיד:
יכין
אין פותחין: [אויסהעהלען]:
את הנר: שיקח חתיכת טיט, ויעשה בו גומא להדליק בו (שו"ע או"ח, תקיד):
ואין עושין פחמין: [קאהלען]:
ביום טוב: דהו"ל כלי לצורפי זהב. ולר"ן אסור משום מכבה (שו"ע או"ח, תקב):
ואין חותכין את הפתילה לשנים: דמתקן מנא:
רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות: בצריך לב' נרות, נותן הפתילה בב' מנורות, ומדליק הפתילה באמצע, דלא מוכח דמכוין לתקן מנא, רק להדלקה (שו"ע או"ח, תקיד):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת