משנה ביצה ד ניקוד


פרק ד

משניות: א ב ג ד ה ו ז

עריכה

(א)

הַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,

לֹא יְבִיאֵם בַּסַּל וּבַקֻּפָּה,
אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו.
וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן,
לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו,
אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְּיָדוֹ.
וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן,
אֲבָל לֹא בָּעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה:
(ב)

אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה,

אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ.
מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְּכֻנָּס,
וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְּפֻזָּר.
אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף?
כָּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
כָּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְּפוֹתַחַת,
וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת:
(ג)

אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים,

לֹא מִן הַקּוֹרוֹת,
וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב.
וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְּקַרְדֹּם וְלֹא בִּמְגֵרָה וְלֹא בְּמַגָּל,
אֶלָּא בְּקוֹפִיץ.
בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵּרוֹת,
סָתוּם וְנִפְחַת,
נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל:

(ד)

אֵין פּוֹתְחִין [נ"א: פּוֹחֲתִין] אֶת הַנֵּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְּלִי.
וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב.
וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת:
(ה)

אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר, לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ.

וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם,
אֲבָל מְכַבְּשִׁין.
וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה,
וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַּבַּקַּעַת,
וְכֵן בַּדֶּלֶת.
וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּמַקֵּל בְּיוֹם טוֹב;
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:
(ו)

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

נוֹטֵל אָדָם קִיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו,
וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק;
שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק:
(ז)

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם,

וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר:
מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר:
מִכָּאן וְעַד כָּאן: