משנה ביצה ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המביא כדי יין - ממקום למקום,

לא יביאם - בסל, ובקופה.

אבל, מביא הוא - על כתפו, או לפניו.

המוליך - את התבן,

לא יפשיל את הקופה - לאחוריו,

אבל - מוליכה בידו.

ומתחילים - בערמת התבן,

אבל, לא בעצים - שבמוקצה.

(ב) אין נוטלין עצים - מן הסוכה,

אלא - מן הסמוך לה.

ומביאים עצים מן השדה - מן המכונס,

ומן הקרפף - ואפילו מן המפוזר.

איזה הוא קרפף?

כל שהוא - סמוך לעיר,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:

כל שנכנסים לו - בפותחת,

ואפילו - בתוך תחום השבת.

(ג) אין מבקעין עצים - מן הקורות,

ולא - מן הקורה שנשברה.

אין מבקעין -

לא בקורדום, ולא במגל, ולא במגירה,

אלא - בקופיס.

בית שהוא מלא פירות - וסתום,

נפחת - נוטל ממקום הפחת.

רבי מאיר אומר:

אף פוחת כתחילה - ונוטל.

(ד) אין פוחתין - את הנר,

מפני - שהוא עושה כלי.

אין עושין - פחמין,

ואין חותכין את הפתילה - לשנים.

רבי יהודה אומר:

חותכה באור - לשני נרות.

(ה) אין שוברין את החרס,

ואין חותכין את הנייר,

לצלות בו מליח.

אין גורפין תנור, וכירים,

אבל מכבשין.

אין מקיפין שתי חביות,

לשפות עליהם את הקדירה.

אין סומכין את הקדירה - בבקעת,

וכן בדלת.

אין מנהיגין את הבהמה - במקל, ביום טוב.

(ו) רבי אליעזר אומר:

נוטל אדם קיסם - לחצות בו שיניו.

ומגבב מן החצר - ומדליק,

שכל מה שבחצר - מוכן.

וחכמים אומרים:

אף מגבב מלפניו - ומדליק.

(ז) אין מוציאין את האור -

לא מן העצים, ולא מן האבנים,

ולא מן העפר, ולא מן המים.

ואין מלבנין את הרעפים -

לצלות עליהן - בשר,

ולשפות עליהן - את הקדירה.

ועוד אמר רבי אליעזר:

עומד אדם על המוקצה - ערב שבת בשביעית,

ואומר: "מכאן אני אוכל - למחר".

וחכמים אומרין:

עד שירשום ויאמר: "מכאן, ועד כאן".

הדף הראשי של משנה ביצה ד

משנה ביצה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב