משנה אהלות יב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יב · משנה ז | >>
עמוד שהוא מוטל לאויר, אם יש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים, מביא את הטומאה תחת דפנו.
ואם לאו, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
נוסח הרמב"ם
עמוד שהוא מוטל לאוויר -
- אם יש בו היקף עשרים וארבעה טפחים - מביא את הטומאה תחת דופנו,
- ואם לאו - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
פירוש הרמב"ם
ידוע שהשטח אשר בו טפח על טפח יקיף בו ארבעה טפחים, וכמו שקדם אמרו "בזמן שהיא מרובעת, ארבעה".
וידוע שהתמונה אשר בו טפח על טפח על רום טפח מביא את הטומאה, ושכל שיש בו רוחב טפח יש בו בהיקפו שלושה טפחים, וכל שיש בו טפח על טפח יש באלכסונו טפח ושני חומשים.
וכאשר היו אלו השורשים כולן ידועין, התחייב מהן כי כאשר היה עמוד עגול על תמונת ה"אסטוונא", ובהיקף כל עגולה משתי עגולות עשרים וארבעה טפחים, והיה עגול על שטח עד שיהיו שתי עגולות תושבות ושוכבות על הארץ ממשמשות לשטחים על אורכה ומונחת על הארץ, הנה זה החלל כולו אשר תחת דופן העמוד, אשר בין שטח העמוד ובין שטח הממשמש, לא יהיה בו טפח על טפח מרובע על שיעור אורך העמוד. וזה לך הצורה מבוארת:
ולמדנו בכאן שאם היה טפח על טפח ברום טפח לא ימשך ברבועו על תכלית שטח העמוד, הנה הוא יביא את הטומאה תחת כל העמוד. וזה התועלת אשר למדנו בזה הדין, ושמור אותו שהוא עניין נפלא מאד:
פירוש רבינו שמשון
עמוד שהוא מוטל לאויר. לאו בעמוד העומד זקוף איירי דא"כ ה"ל למיתני עמוד שהוא עומד באויר כדקתני בברייתא שהבאתי לעיל בסוף פ"ו עמוד שהוא עומד בתוך הבית ומדקתני שהוא מוטל ש"מ דאיירי במושלך לארץ ובעמוד עגול שהוא מושלך לארץ ושוכב על עיגולו באויר כגון בחצר או בגינה ומאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שהוא סמוך לארץ ולענין הבאת טומאה בעינן טע"ט על רום טפח מרובע לעיל פ"ג (מ"ז) דאי ליכא רום טפח הויא ליה טומאה רצוצה ואם יש כאן לצד חוץ מתחתיו רום טפח אע"פ שלמטה בסמוך למקום שכיבתו לארץ אין רום טפח כולו מטמא באהל דנידון כשיפועי אהלים ועמוד עגול כשיש בהיקיפו עשרים וד"ט רחבו שמנה טפחים דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו ג"ט ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דופנו שמכאן ומכאן טע"ט על רום טפח שהרי כשיש כאן רצועה של ח' חומשים לכל קרן וקרן דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא הרי כל האלכסון עודף על הרוחב ט"ז חומשים תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה הרי לכל אחד ח' חומשים ואם באת לעשות בקרן זוית שחוץ לעוגל ריבוע טע"ט נמצא אלכסונן עודף על רחבן שני חומשין דנמצא שיעור אלכסונן שבעה חומשים לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש א' ומשום חד חומשא לא דק ועוד פירשנו בעירובין (דף נז.) דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונן אינו מכוון לגמרי שחסר ממנו מעט כמו שהוכחתי שם ועוד דאי אפשר שלא תהא הארץ אוכלת מעט מן העמוד:
תניא בתוספתא [פי"ג] סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה טומאה תחת כולה עד שיהא בהיקף ד' טפחים ומחצה אם היתה גבוהה חצי טפח עד שיהא בהיקף ג' טפחים: עמוד שהוא מוטל לאויר אינו מביא טומאה תחת דופנו עד שיהא בהיקיפו עשרים וארבעה טפחים ר' יוסי אומר עשרים וחמשה שהיה רבי יוסי אומר אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח וכה"א ויהיו הרמונים תשעים וששה רוחב ואומר כל הרמונים מאה על השבכה סביב אי אפשר לומר מאה שכבר נאמר תשעים וששה וא"א לומר תשעים וששה שכבר נאמר מאה אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ וקצר שלו נידון כשיפועי אהלים: פי' סאה שהיא מוטה על צדה הסאה עגולה היא וכשהיא מוטה על צדה והדופן סמוך לארץ נמצא דופן העליון מאהיל על תוכה ואם יש בהיקף מבפנים ג' טפחים נמצא שיש בו רוחב טפח ואם יש היקף ג' טפחים בתוכה לצד אחד כזית מן המת ולצד אחד כלים מביאה עליהן את הטומאה ותחת כולה דקאמר לא מבחוץ קאמר דמבחוץ לא משכחת במוטה על צדה טפח על רום טפח אי נמי כיון דאיכא מבפנים אהל טפח מהני לטמא אפי' מבחוץ משום דסאה מקבלת טומאה ואינה חוצצת ומיהו תימה דלענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח על רום טפח מרובע כדתנן לעיל פרק שלישי ולא משכחת לה בסאה עגול אלא אם כן יש בהיקיפו ד' טפחים וחומש אחד כדי שיהא ברוחב סאה טפח ושני חומשים כמדת אלכסון של טפח על טפח ושמא עובי הדופן חומש דנמצא כשיש בהיקיפו מבפנים ג' טפחים הוי היקיפו מבחוץ ד' טפחים וגזרו על היקיפו מבחוץ אטו היקיפו מבפנים. פי' אוכלת בהן טפח לפיכך אינו מן החשבון: ויהיו הרמונים כוליה חד קרא בסוף (ירמיה נב) ברישיה דקרא קא חשיב תשעים וששה ובסיפיה מאה ובמאה יש עשרים וחמשה פעמים ד' דהיינו אחד מעשרים וחמשה שהיו בלועים בכותל: וקצר שלו היינו מקום שהעמוד סמוך לארץ דליכא רום טפח אפ"ה מטמא באהל: בשיפועי אהלים דתחת כולם מטמא באהל אע"ג דסמוך לארץ ליכא רום טפח:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עמוד שהוא מוטל לאויר - עמוד עגול שמושלך בארץ ושוכב על עיגולו. באויר, כגון בחצר או בגינה. ובאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שסמוך לארץ, ולענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח ברום טפח מרובע, ואם יש כאן לצד החוץ מתחתיו רום טפח יח אע"פ שלמטה בסמוך במקום שכיבתו לארץ אין רום טפח כולו מטמא באוהל, דנידון כשיפועי אהלים יט. ועמוד עגול כשיש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים נמצא רחבו שמונה טפחים, דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים, ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח. ברום טפח שהרי כשיש כאן ריבוע של שמונה על שמונה אם תעשה בתוכו עיגול של שמונה, נמצא הזויות עודפים שמונה חומשים לכל קרן וקרן, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה, נמצא האלכסון עודף על הרוחב ששה עשר חומשין, תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה, הרי לכל אחד שמונה חומשין, ואם באת לעשות בקרן זוית שחוץ לעיגול רבוע של טפח על טפח, נמצא אלכסונו עודף על רחבו שני חומשים, ונמצא מדת אלכסונו שבעה חומשים, לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש אחד, ומשום חומש אחד לא דק כ. ועוד, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה אינו מכוון לגמרי, שחסר ממנו מעט:
פירוש תוספות יום טוב
אם יש בהקיפו כ"ד טפחים מביא את הטומאה תחת דפנו. פי' הר"ב שיש כאן לצד החוץ מתחתיו רום טפח כלומר ממקום אמצעו שמשם מתקצר והולך ונעשה מקום חלול. ומ"ש הר"ב דנדון כשפועי אהלים. כלומר ואע"פ שהטומאה אינו במקום שיש טע"ט. וכדתנן בפ"ז משנה ב [*ואדרבה מוכרח שיהיה יותר מטפח על טפח כפי שיעור הטומאה. כמ"ש במשנה ז פ"ג] [ד"ה טפח]. ומ"ש הר"ב דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח ברום טפח כו'. וזו היא הצורה* ומ"ש הר"ב דכל אמתא ברבוע. אמתא ותרי חומשי באלכסונה כו' עד ומשום חומש אחד לא דק. וכ"כ הר"ש ויראה לי דהיינו תנא דמתניתין הוא דלא דק לצמצם בחשבון ולקח לו חשבון שלם שהוא כ"ד שאם יש בו כ"ד טפחים. ודאי שיש כאן מתחת דפנו מקום רבוע טע"ט. אבל אה"נ שאע"פ שלא יהיה כ"ד ממש. ובאת לדקדק בחשבונו ותמצא בו תחת דפנו רבוע טע"ט. שהוא מביא את הטומאה תחת דפנו אלא דתנא לא דק ונקט חשבון קרוב. דאין לפרש דלא דק על הפחות ואינו מביא את הטומאה אלא דוקא בכ"ד ולא בפחות. דא"כ האי דלא דק להקל הוא ולא אמרי' הכי בשל תורה וכמ"ש בפ"ק דערובין משנה ה [ד"ה כל שיש]. ומיהו לפי מה שכתבתי שם בשם הרמב"ם שעגול טפח הקיפו ג"ט ושביעית בקרוב. נמצאת למד שעמוד העגול כ"ד טפחים. אי אתה מוצא בעביו ז' אמות שלמים [צ"ל ח' טפחים שלימות] לפי שיחסרו כמו ח' שביעיות בקרוב ונמצא שהרבוע ז' על ז' בקרוב שאלכסונו עודף י"ד חומשים. ואין מהן לכל קרן וקרן אלא ז' חומשים בלבד שהוא אלכסון של טע"ט ממש. ומה שכתב הר"ב דאמתא ותרי חומשי אלכסונא. אינו מכוון לגמרי שחסר ממנו מעט. וכ"כ הר"ש. איכא למידק שיש להוכיח בהפך. וכמו שכתבו התוספ' פ"ק דסוכה דף ח [ד"ה כל אמתא] וז"ל. אין החשבון מכוון. דלא דק דאיכא טפי פורתא שאם תעשה רבוע של י' על י' ותחלוק אותו שתי וערב נמצא בתוכו ארבע רבועים של ה' על ה'. חזור וחלוק אותם רבועים לאלכסונים ההולך לצד אמצע של רבוע גדול [כזאת הצורה] ). תמצא ברבוע הפנימי נ' אמה. שהרי הוא חציו של חיצון. שהרי חלקת הרבועים של ה' על ה' כל אחד לאלכסונו [וכבר נעשה מופת על זה כתבתי בפירושי לפי' הערוגה דלהרמב"ם] ואם לא היה בו אלא לפי החשבון אמתא ותרי חומשי. דהיינו ז' על ז'. נמצא דאין בו חציו של חיצון. דרבוע של ז' על ז' אין בו אלא מ"ט רצועות של אמה על אמה. וראוי להיות חמשים. דהא הוא חציו של י' על י' דעולה למאה רצועות של אמה על אמה ע"כ. אלא שכבר נמצא גם בהפך מזה. בצורה שבערוגה להרמב"ם שאמר שמרחק בין שני צלעים הוא גדר ג' ורביע [ע"כ] שהרצון בזה שהמרחק הזה הוא צלע לשטח מרובע שבתשברותו הוא ג' ורביע. ובאותה צורה עצמה נמצאים ד' מרחקים הללו מקיפים בעצמם לשטח מרובע ואין באותו שטח אלא ג' בלבד וכל מרחק מאלו מרחקים הוא אלכסון ממרובע אחר ומקיפים מרובע פנימי כדמות מרובעים ואלכסונים שציירו התוס' שכתבתי כאן. אלא שבצורת התוספות במרובע אמתי ושם במרובע ארוך. אבל מ"מ מצאנו שם בהפך מזה שהרי לפי מדת האלכסון שלשם הנה השטח שארבעה כמותו מקיפים בו יהיה ג' ורביע. ונמצאים שהוא חסר רביע ואינו אלא ג'. והכלל שכל אלו החשבונות לא יוודעו על אמתותם מצד טבע עצמם לא מחסרון השגה. כמו שזכר הרמב"ם באלכסון העגולה במ"ה פ"ק דערובין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על הברטנורא) כלומר, ממקום אמצעו שמשם מתקצר והולך ונעשה מקום חלול:
(יט) (על הברטנורא) כלומר, ואע"פ שהטומאה אינו במקום שיש טפח על טפח:
(כ) (על הברטנורא) צריך לומר דר"ל דהתנא לא דק, אבל לדינא אין צריך עשרים וארבעה ממש, רק שיוכל לרבע תחתיו טפח על טפח. דאל"כ היכי אמרינן לא דק להקל בשל תורה. ולחשבון המדוייק של הר"מ, אתי שפיר דבדוקא הוא. עתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עמוד וכו'. וע"ש בהשגות שהאריך בבאור פירוש משנה זו וכתב דמיירי בעמוד חלול ואית דגרסי אם יש בו הקף במקום אם יש בהקפו. ופי' בערוך ערך דפן פירש עמוד שראשו אחד קבוע בכותל והשני באויר מביא טומאה תחת דפנו פי' דפנו גבו ע"כ:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. שחסר ממנו מעט. אמר המלקט א"נ בשביל כובד העמוד נשקע קצת בארץ:
תפארת ישראל
יכין
עמוד שהוא מוטל לאויר: ר"ל פיילער עגול שתונח בארץ תחת אויר השמים. והטומאה מונחת בהרווח שתחת בליטת בטן עגלילותו:
אם יש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים: דאז יהיה רוחב קטבו ח' טפחים. דהיינו שליש הקיפו. וכשנעשה על עיגול זה רבוע ח' על ח' טפחים יהי' אלכסון רבוע זה ח' טפחים וט"ז חומשין. משום דכל טפח בריבוע הוא טפח וב' חומשין באלכסונו. נמצא שהט"ז חומשין היתירים בהאלכסון יותר מהרבוע. הם הם היתירים על קוטב העיגול בב' קרנות של הרבוע דהיינו בכל הב' קרנות שהן זה כנגד זה. וא"כ בולט האלכסין בכל קרן ח' חומשין. וכשנשוב ונעשה על אלכסון קטן הזה שארכו ח' חומשין שוב רבוע. יהיה רבוע קטן הזה קצת יותר מטע"ט [דלפי חשבון הנ"ל דכל טפח ברבוע יהיה אלכסונו ז' חומשי טפח והרי כאן האלכסון הוא ח' חומשין ועל כרחך שהרבוע הוא / טפח על / טפח כזה* ואם כן מדקיי"ל שפוע אהלים כאהלים [כלעיל פ"ז מ"ב] להכי אפילו אם הטומאה מונחת במקום נקודת א שתחת בטן העמוד דהיינו במקום הנמוך מטע"ט אפ"ה מתפשטת הטומאה מתחתית הבטן שם. לכל ארכו של עמוד:
מביא את הטומאה תחת דפנו: אפי' כל מה שע"ג בליטת העמוד. כל מה שיש נגד הטומאה. שתחת הבליטה הכל טמא עד לרקיע. אע"ג שהבליטה מפסקת בין הטומאה להטהרה אבל אין הטומאה מתפשטת לצדדים תחת בליטת כל אורך בטן העמוד. דעכ"פ מדאין בולט כשיעור טפח. אינו מפסיק בין הטומאה להטהרה שכנגדה מלמעלה. ואינה מתפשטת לצדדים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת