רמב"ם על אהלות יב

<< · רמב"ם · על אהלות · יב · >>

ראו גם נוסח המשנה אהלות יב רמבם

אהלות פרק יב

משנה א

כבר קדם בששי מזאת המסכתא שהכלים נעשים אוהלים לטמא אבל לא לטהר, וביארנו זה היטב.

ותנור ישן הוא כדמיון כלי, ולזה כאשר היתה טומאה תחת הנסר וכלים על גביו או טומאה על גביו וכלים תחתיו, הכל טמא כאשר היה התנור ישן כמו שהתבאר בזה הפרק. אולם אם היה תנור חדש, הנה הוא ישים הנסר אוהל ויבדיל מה שלמעלה ממנו ממה שתחתיו.

ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:

משנה ב

כבר התבאר בתוספתא שזאת הסרידה עודפת על פי התנור כל שהוא, ובתנאי שיהיה לה שפה עגולה עד שיהיה לה בית קיבול. וכן התנה בתוספתא שיהיה לה בית קבול, ואמרו שם "ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח", ואז תבדיל אשר על גבה מאשר תחתיו.

ואמר כנגד אוירו של תנור - הוא שתהיה הטומאה על הסרידה אשר על אויר התנור, לא על אויר העיגול היוצא מפי התנור.

ומבואר שזאת הסרידה היא של חרש, וכבר ביארנו זה בשמיני מכלים:

משנה ג

בטח - הוא בניין יוצא מהכותל לפני החלון, כי כאשר יעלה העולה מהארובה יסמך על זה הבניין, ולזה יקרא "בטח". ואמר כי כאשר היתה טומאה תחתיו לא יטמא הבית, לפי שלא יגיע הטומאה תחת אוהל מחובר בזה הבית.

ואם היה שם זיז יוצא מזה הבניין בתוך הבית, הנה הבית גם כן טהור אצל רבי אליעזר להיות הטומאה תחת הבטח לא תחת הזיז. ורבי יהושע אומר שאנחנו נחשוב הבטח נפרד, ויהיה הזיז העליוני המחובר באויר הבית בלא שפה.

והנני עתיד לבאר לך דיני הזיזין בהבאת הטומאה איך היא, ואיך צורת הזיזין.

והלכה כרבי יהושע:

משנה ד

אמרו בכאן בתוך הבית רוצה לומר בתקרת הבית, כמו שאמר במה שקדם ארובה שהיא בתוך הבית, וכן התבאר בתוספתא. ושם נאמר "סנדל של עריסה שפוחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח, נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף".

וערס - הוא המיטה, "הנה ערשו ערש ברזל"(דברים ג, יא).

וסנדל של עריסה - הוא דומה לעטרת של פתח אשר יעשה מברזל, וזה שיעשה מברזל טבעת יכנס בו רגל המיטה, והוא יקרא "סנדל".

ואמר כי כאשר היה מיטה בעליה ונקב בגג הבית עד שיעבור אל אויר הבית נקב, והכניס בו סנדל של עריסה רוצה לומר כי כאשר הרכיב שם רגל המיטה, עד שתהיה זאת הסנדל אשר תחת רגל המיטה נראה כגג הבית והיה זה הסנדל מאהיל על הטומאה, הנה אם היה זה הנקב אשר נעל אותו הסנדל טפח על טפח הכל טמא, רוצה לומר העליה וכל מה ששם מכלים, לפי מה שקדם בפרק עשירי. ואם לא יהיה בו טפח על טפח העליה טהורה, וזה הסנדל לבדו הוא אשר יטמא ככופה המאהיל על הטומאה וכבר היה חלק מהאוהל ויקרא אב הטומאה, והמיטה הסמוכה עליה ראשון לטומאה, והדבר אשר יגע למיטה שני, לפי מה שהשרשנו וביארנו בפתיחת זה הסדר, והוא עניין אומרו מונין בו כדרך שמונין במת.

וכן כל כלי מתכות כזה הסנדל, או בגדים שהם שמים אותו אב על דין טומאת הכלים כמת, כמו שהתבאר בראש מסכתא זו:

משנה ה

מכוונות - שתהיה אחת נוכח השנית, כצורה זו:

והעליונות כבין התחתונות - הוא שתהיה כל קורה מהעליונות נגד החלל אשר בין כל שתי הקורות התחתונות, כצורה זו:

וכבר קדם לך בשבת וסוכה ועירובין, שמן השורשים שנאמרו "גוד אחית מחיצאתא, וגוד אסיק מחיצאתא", ושזה הלכה למשה מסיני. ועניין זה שנחשוב המחיצות יורדות מלמעלה למטה, ועולות מלמטה למעלה. וכבר התבאר בתוספתא שזה כולו בשני תנאין, שיהיה ברוחב כל קורה פותח טפח, וביניהן אויר גם כן פותח טפח, ואז נחשוב הקורה העליונה שהיא כאילו ירדה למה שבין הקורה התחתונה וישים הכל גג אחד, וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה וישים הכל גג אחד, ולזה כאשר היתה טומאה תחת קורות הבית הבית והעליה טמאין.

אולם כאשר היה ברוחב כל קורה פחות מטפח הנה הדין כמו שהתבאר בתוספתא. וזה שבהלכה הראשונה אשר הוא שיהיו הקורות מכוונות, אם היתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי מה שהשרשנו מהשורשין. ובהלכה שניה גם כן אמנם אם היתה הטומאה הנה היא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אם לא שתהיה הטומאה תחת אוהל טפח, שכל שהוא ממעל לאוהל טהור, כמו שקדם:

משנה ו

כבר כפל הרבה זה השורש, והוא שהטומאה כאשר לא יתפשט דינה תחת אוהל הנה היא תטמא כל הנוכחי אליה למטה ולמעלה.

וכבר ביארנו ביחס המרובע לעיגול מה שיש בו די בריש עירובין, ועיין אותו שם:

משנה ז

ידוע שהשטח אשר בו טפח על טפח יקיף בו ארבעה טפחים, וכמו שקדם אמרו "בזמן שהיא מרובעת, ארבעה".

וידוע שהתמונה אשר בו טפח על טפח על רום טפח מביא את הטומאה, ושכל שיש בו רוחב טפח יש בו בהיקפו שלושה טפחים, וכל שיש בו טפח על טפח יש באלכסונו טפח ושני חומשים.

וכאשר היו אלו השורשים כולן ידועין, התחייב מהן כי כאשר היה עמוד עגול על תמונת ה"אסטוונא", ובהיקף כל עגולה משתי עגולות עשרים וארבעה טפחים, והיה עגול על שטח עד שיהיו שתי עגולות תושבות ושוכבות על הארץ ממשמשות לשטחים על אורכה ומונחת על הארץ, הנה זה החלל כולו אשר תחת דופן העמוד, אשר בין שטח העמוד ובין שטח הממשמש, לא יהיה בו טפח על טפח מרובע על שיעור אורך העמוד. וזה לך הצורה מבוארת:

ולמדנו בכאן שאם היה טפח על טפח ברום טפח לא ימשך ברבועו על תכלית שטח העמוד, הנה הוא יביא את הטומאה תחת כל העמוד. וזה התועלת אשר למדנו בזה הדין, ושמור אותו שהוא עניין נפלא מאד:

משנה ח

כבר קדם במקומות מזו המסכתא, שהטומאה כאשר היתה גבוהה מן הארץ הנה היא כקבר סתום ומטמא כל סביביו, והבית כולו טמא להיותה מאהלת.

ואמרו ידון מחצה למחצה - שהוא כאשר מקום הטומאה אם היה בחצי רוחב האסקופה אשר נוכחי לבית הבית טמא, ואם היה בחצי רוחב האסקופה אשר ימשך חוץ לבית הבית טהור, כמו אם היתה הטומאה בתוך כתלי הבית לפי מה שהתבאר מזו המסכתא. ומזו ההלכה יתבאר לך שמי שנכנס קצת גופו באוהל המת נטמא. ולשון ספרי "כל הבא אל האוהל, זה שבא מקצתו, וכל אשר באוהל, זה שבא כולו".

והלכה כרבי יהושע. ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה אהלות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב