משנה אהלות טו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק טו · משנה ב | >>
טבליות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהם והן גבוהות מן הארץ פותח טפח, טומאה תחת אחת מהן, הנוגע בשניה, טמא טומאת שבעה, כלים שתחת הראשונה טמאים, ושתחת השניה טהורין.
השלחן אינו מביא את הטומאה, עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.
טבליות של עץ,
- שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן,
- והן גבוהות מן הארץ פותח טפח -
- טומאה תחת אחת מהן -
- הנוגע בשניה - טמא טומאת שבעה.
- כלים שתחת הראשונה - טמאין,
- ושתחת השניה - טהורין.
- טומאה תחת אחת מהן -
- השולחן -
- אינו מביא את הטומאה - עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.
נוגעות בקרנותיהן - על זאת הצורה:
הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה - לפי שהוא חלק מאוהל המת. וכלים שתחתיה טהורין, לפי שלא יגיע בינה ובין הטבלא אשר תחתיה הטומאה פותח טפח עד שתביא לה טומאה, ואמנם ימשש זוית לזוית לבד כמו שביארנו. והבן זה העניין והקש עליו.
ואמרו עד שיהיה בו רבוע פותח טפח - לפי שכבר יהיה מעט הגובה או מעט הרוחב, הנה לא יביא טומאה תחתיו עד שיהא בו טפח על טפח על רום טפח:
שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן. אם נפרש שהטבלאות מונחות זו על זו עמוקות באמצען שיש שם חלל טפח והן גבוהות מן הארץ טפח אתחתונה קאי דגבוהה מן הארץ טפח לא משמע כלל דהא והן גבוהות קתני ועוד סיפא דקתני כלים שתחת השניה טהורין אמאי כיון דטבלא בת קבולי טומאה היא אינה חוצצת ורואין את הטומאה כאילו היא תחת השניה אלא בטבלאות הערוכות זו אצל זו איירי וכולן גבוהות מן הארץ טפח ונוגעות בקרנותיהן כל אחת בחבירתה שאצלה דרך קרני הטבלאות שאין ברוחבן טפח ולכך קתני כלים שתחת הראשונה טמאים ושתחת השניה טהורין:
הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה. ואע"ג דתנן בריש מכילתין כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב הא תנן התם אין האהל מתחשב הילכך טבלא שהטומאה תחתיה אינה מן המנין:
עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח. שולחן וטבלא משונים זה מזה כדמשמע בתוספתא ודרך השולחן שיש לו רגלים תחתיו עשויים כמין תיבה פרוסה (צ"ל פרוצה) שיש לו ארבע דפנות והשולחן יושב עליהן ויוצא חוץ לרגלים טפח או יותר ופעמים פחות מטפח ובדרך הזה מתיישבת משנתינו והתוספתא ואותם רגלים העשויים כן נקראים ריבוע בתוספתא ומתני' דקתני עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח היינו שיהא השולחן בולט סביב הריבוע בפותח טפח דמה שתוך הריבוע אין מצטרף ואם טומאה נמי בתוך הריבוע מבפנים חוצץ הריבוע ומונע הטומאה מלעבור:
תניא בתוספתא [ריש פרק ט"ו] טבלאות נוגעות זו בזו ושולחנות נוגעות זו בזו מונין להם כדרך שמונין במת טבלא שנתונה בצד רגלו של שולחן וטומאה תחת טבלא הנוגע בין בטבלא בין בשולחן טמא טומאת ז' טומאה תחת השולחן הנוגע בשולחן טמא טומאת שבעה ובטבלא טמא טומאת ערב המאהיל כנגד הריבוע טמא שלא כנגד הריבוע טהור רבי מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמא מפני שרדון כקרן טבלא כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים רבי מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין מפני שנידונין כקרן טבלא. פי' בצד רגלו של שולחן. מעשה השולחן פירשתי במשנתינו וטבלא זו אינה נוגעת בשולחן אבל נוגעת ברגליו והנוגע בין בטבלא בין בשולחן טמא טומאת שבעה דכיון דטומאה תחת הטבלא והטבלא מגעת עד רגלי השולחן נכנסת הטומאה מתחת הטבלא לשולחן אבל אם טומאה תחת השולחן בתוך הריבוע רגליו של שולחן חוצצות מעבור את הטומאה הילכך הטבלא הנוגעת ברגלי השולחן טמאה טומאת ז' דהא שולחן שהוא האהל אין מתחשב ורגלי השולחן הוו להו ככלים במת וטבלא כלים בכלים והנוגע בה בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב: המאהיל כנגד הריבוע טמא שהשולחן מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה: ושלא כנגד הריבוע על בליטת העודף שיוצא השולחן חוץ לריבוע שהריבוע חוצץ. מפני שהוא נידון כקרן טבלא דתנן במתניתין כלים שתחת הראשונה טמאים והפסיק ותני אפילו כלים שתחת הקרנות אע"פ שקרנות הטבלא אין ברוחבן טפח מביאה הטבלא טומאה לתחת כולה והוא הדין בשולחן דמביא את הטומאה לכל מה שתחתיו אפילו חוץ לריבוע: כלים שכנגד הריבוע. אע"ג דשמעינן באדם אשמועינן כלים וקצת דומיא הך מילתא להא דתנן לעיל פרק י"ב (מ"ג) נסר שהוא נתון ע"פ תנור ישן ויוצא מזה ומזה טפח אבל לא מן הצדדין טומאה בצד זה כלים שבצד שני טהורין שהתנור מפסיק וכאן נמי מפסיק הריבוע אע"ג דבר קיבולי טומאה הוא ומיהו לא יתכן כלל דהתם במוקף צמיד פתיל דכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וצריך לפרש דהאי ריבוע לא מקבל טומאה דפשוטי כלי עץ הוא אבל טבלא ושולחן מקבלי טומאה ונתונה בצד רגלו היינו דנכנסת תחת בליטת השולחן שחוץ לריבוע ונוגעת בו וטומאה תחת טבלא הרי כתחת השולחן שהכל אהל אחד אבל טומאה תחת השולחן בתוך חלל הריבוע מאחר שהריבוע אין מניח לטומאה לצאת נחשבת בליטת העודף ככלים במת ודכוותה פירשנו לעיל פרק שביעי גבי אהל דצד פנימי וצד חיצון נחשב לשנים והטבלא הרי ככלים בכלים לפיכך הנוגע בה אין לו אלא טומאת ערב:
טבליות של עץ שהן סמוכות זו אצל זו וכל אחת מהן גבוהה מן הארץ טפח ונוגעות בקרנותיהן כל אחת בחברתה שאצלה, ודרך קרני הטבלאות שאין ברחבן טפח, הלכך כלים שתחת הראשונה שהטומאה תחתיה, טמאים, ושתחת השניה טהורים:
הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה - ואף על גב דתנן בפרק קמא כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת שבעה, השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב ב, הא תנן התם אין האוהל מתחשב, הלכך טבלא שהטומאה תחתיה אינה מן המנין:
עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח - כמין תיבה פרוצה שיש לה ארבע דפנות היו עושים לשלחן שהשלחן יושב עליה, ואותה תיבה פרוצה קרוי ריבוע. ופעמים שהשלחן בולט ויוצא חוץ מאותו ריבוע טפח או פחות או יותר, והשתא קאמר דצריך שיהא השלחן בולט חוץ מאותו ריבוע בפותח טפח, דמה שבתוך הריבוע אינו מצטרף. ואם טומאה נמי בתוך הריבוע מבפנים, הריבוע חוצץ ומונע הטומאה מלעבור לחוץ:
[*טמא טומאת ז'. כתב הר"ב. ואע"ג דתנן וכו'. ואי משום חבורים נמי ליכא. דהוי דיקרב בדיקרב לדיקרב. כמ"ש הר"ב בר"פ דלקמן. דאין טמא אלא טומאת ערב. וא"ת והתנן בפרק במה מדליקין כל היוצא מן העץ. אינו מטמא טומאת אהלים וכו'. ל"ק דההיא לשיהא האהל טמא בעצמו אף לאחר שהוציאו המת מתוכו. והכא בעוד שהמת בתוכו דהוי כמלא טומאה. ועיין בפ"ז משנה ב [בפירוש הר"ב] ור"פ דלקמן בד"ה וטמאוהו כו']:
(ב) (על הברטנורא) ופי' משום חיבורין נמי ליכא, דהוי דיקרב לדיקרב דטמא טומאת ערב. וא"ת והא כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אהלים כו'. דהתם לשיהא אוהל טמא בעצמו אף לאחר שהוציאו המת, והכא שהמת בתוכו דהוי כמלא טומאה:
בקרנותיהן. על זו הצורה%:
עד שיהיה בו רבוע בפותח טפח. לפי שכבר יהיה מעט הגובה או מעט הרוחב הנה הוא לא יביא טומאה תחתיו עד שיהא בו טפח על טפח על רום טפח עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ובבא זו דשלחן לא נמצאת לי שם ברמב"ם:
יכין
שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהם: שמונחות שטוחות בארץ. ואין במקום נגיעתן בקרנות טע"ט כזה [ציור]
והן גבוהות מן הארץ פותח טפח: שכל א' מהן יש אויר טע"ט תחתיה:
טומאה תחת אחת מהן הנוגע בשניה: בשעה שהטומאה תחת הראשונה:
טמא טומאת שבעה: כאילו היתה השני' נטמאת ממת עצמו וכ"ש כשנגע הטהור בראשונה שטמא טו"ז:
כלים שתחת הראשונה: בעוד הטומאה תחתיה:
טהורין: אף בעוד טומאה תחת א'. הרי שניה לא נטמאה מדמאהלת השתא על מת. דהרי כיון דאין ב' האהלין נוגעין זב"ז ברוחב טפח אין טומאה באה מתחת זה לתחת זה [כמודבקת בשקוף פחות מטפח ספ"י ועי' מ"ש לעיל פי"ד סי' כ']. רק מחמת נגיעת טבלא ב' בטבלא א' חשבינן לטבלא ב' כמאהלת אף שאינה מאהלת. וא"כ איך יהיו הכלים שתחת הב' טמאין. הרי באמת אין הכלים והמת תחת אהל איך והרי כלי שנטמא במת אינו חוזר ומטמא לטהרות שהאהיל עליהן. ולא דמי לקורה [פי"ב סי' מ"ג] ולזיז [פי"ד סי' י"ט]. התם הכל גוף א':
עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח: שולחנות שלהן עשוין מתיבה של ד' דפנות בלי שולים. וזה נקרא רבוע. ועל רבוע זה מניחין הטבלא. והטבלא בולטת טפח סביב לכל צד מהתיבה. וקאמר הכא שבאם הטומאה תוך התיבה אינה מתפשטת לכל תחתית בליטת שפת הטבלא. דהרי כבר כתבנו בכמה דוכתי במכילתין דכל טומאה רצוצה מדבוקעת ועולה אין לומר בה סוף טומאה לצאת [ועי' פ"ד סוף משנה א' ובפירושינו שם. ובפ"ו סוף מ"ו]. אבל כשיש תוך הרבוע חלול טע"ט. הו"ל כאהל תוך אהל. אמרינן בהטומאה שתוך אהל הפנימי סוף טומאה לצאת דרך אהל החיצון שסביב לו וכולו טמא. וכדאמרינן בטומאה תוך מגדל שעומד תוך הבית [פ"ד מ"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת