משנה אבות ו י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ו · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

חמשה קנינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן, תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד:

  • תורה מנין, דכתיב (משלי ח), יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.
  • שמים וארץ מנין, דכתיב (ישעיה סו), כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי.
  • ואומר (תהלים קד), מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך.
  • אברהם מנין, דכתיב (בראשית יד), ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.
  • ישראל מנין, דכתיב (שמות טו), עד יעבור עמך יהוה עד יעבור עם זו קנית, ואומר (תהלים טז), לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם.
  • בית המקדש מנין, דכתיב (שמות טו), מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך.
  • ואומר (תהלים עח), ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו.

משנה מנוקדת

חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד.

תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז".
שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן דִּכְתִיב "כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", וְאוֹמֵר, "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".
אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה, עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ", וְאוֹמֵר "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם".
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", וְאוֹמֵר "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ":

נוסח הרמב"ם




פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חמשה קנינים קנה הקב"ה וכו': ה' קנני ראשית דרכו - שבריאתה קודם העולם, מפני שכשעלה במחשבה לפניו לברוא את עולמו [אמר יתקיים] העולם בשביל התורה:

שמים וארץ קנין אחד - שהם עמודים של עולם, שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום יגלי, נאמר כאן ארץ, ונאמר להלן ארץ שנאמר מלאה הארץ קנינך, מה להלן שמים וארץ, אף כאן שמים וארץ, וכתיב קנינך וכו':

אברהם קנין אחד מנין - שבראו הקב"ה לכך, להיות קנינו של עולם ויתקיים בשבילו, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון, ולמה, בשביל שהוא קונה שמים וארץ, שבשבילו העולם מתקיים, לפי שהוא קירב את הבריות תחת כנפי השכינה והחזירן למוטב ואמר להן דברים הנזכרין:

ישראל קנין אחד - שנאמר עם זו קנית, ומנין שהעולם מתקיים בשבילן, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, שהם עיקר אדירים של ארץ:

מקדש ה' כוננו ידיך - עדיין לא מצינו קנין, אלא מפני שנאמר כאן מקדש, ולהלן הוא אומר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו, מה כאן מקדש בקנין, אף להלן מקדש בקנין, וכמה גמגום יש בדבר, ולפי הענין נראה בעיני שהברייתא לא נכתבה כתקנה, שהרי במס' פסחים בפרק האשה, לא שנינו אלא תורה ושמים וארץ וישראל, ומביא ראיה לשמים וארץ מאותו הפסוק שנאמר באברהם קונה שמים וארץ:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב


תפארת ישראל

יכין

חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו:    ר"ל כל הה' חביבין להקב"ה מאד כאילו קנאן לעצמו ית', וכולן תלויין זב"ז:

ואלו הן תורה קנין אחד:    היא החביבה ביותר לפניו ית':

שמים וארץ קנין אחד:    שהכין העולם באופן הנאות לתורה, שהעולם מתקיים רק על ידי שמירת מצות התורה [ועי' מ"ש לטיל פ"ג סי' צ"ז]. ושלא יהיו בטבע מניעות מלקיים מצותיה, ואדרבה יהיו שם סבות לקיימן. וגם הוכן העולם באופן שיהיה נאות לתמוך לצדיק, ולהעניש לרשע שלא יקיים מצותיה:

אברהם קנין אחד:    אאע"ה הוא היה הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת אלהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור הנ"ל בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמ"ש ויקרא שם אברם בשם ה':

ישראל קנין אחד:    שאחר ששקעה שמשו של אאע"ה, ויהי לילה, שוב יזהרו כזוהר הרקיע זרעו ככוכבי השמים לרוב, להאיר יקרות הכרת אלהים ומדותיו בכל העולם, בין בהצלחתם ע"י נסים שנעשה להם, ובין בבלתי הצלחתם. כשיפוצו בעולם, יהיו בכל מקום ככהנים וכמלמדים, מדהביאו עמם תלמודם בידם, וכמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל העקרים הראשיים למדו האומות מהורה שהביאו ישראל עמה בגלותם, [כמ"ש חז"ל (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים, וק' והרי הקב"ה אוהב ישראל, והרי קשים גרים לישראל כספחת (כקידושין ד"ע ע"ב). אע"כ דגרים דפסחים היינו שילמדו מעשיהן ואמונתם ויהיו כעיו גרי תושב]. ולכן נצטווה ג"כ הישראלי במצות יתירות יותר משאר האומות, לבעבור כי נשמתו אצולה ממחצב רם ונישא, ונכרת מפרצוף פניהם שמשונה מפרצוף שאר כל אדם. ודבר זה מרומז בדברי ישעיה הנביא [ס"א פ"ט] ונודע בגוים זרעם [שלא תאמר שאקלים המזרחית שמשם הם גורם שנוי פניהם. ליתא, דהרי גם בארצות כל הגוים אפילו בארך מזרח נמי נודע וניכר זרעם, וגם בכל הארצות כשכבר נשתהו כמה אלפים שנה בגוים, עדיין נודע זרעם]. וצאצאיהם בתוך העמים, [ר"ל גם לא תאמר שמאכלי ומנהגי ישראלי גורמים לו שנוי פניו ג"כ ליתא דהרי כמה פעמים זרעם כבר תוך העמים, ר"ל מעורב במשפך עם דמי עם אחר, כבן ונכד מומר הבא מנכרית. ואעפ"כ פני ישראל ניכר בו עדיין]. כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה' [שאעפ"י שהן עצמן אינן כן. עכ"פ הכרת פניהם יעיד מי היו אבותיהם]. וזה פלא גדול. אולם שינוי תואר פניהם הוא משום שהפנים הוא חלון הנפש. שמשם יוכר חכמה וסכלות, גבורה, ודאגה, כעס, וגאוה, ענוה ואהבה וכדומם. ואצל הישראלי יוכר שנשמתו ממחצב מיוחד רם יותר משאר נפשות בני אדם:

בית המקדש קנין אחד:    שאם ישמרו ישראל אמונתם ותורתם ומצותיה, אז ישכון כבוד ה' ורוחו ביניהן, כמ"ש והיה אתרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, וכתיב ואמרו גוים רבים לכו ונעלה אל הר ה', כי מציון תצא תורה וגו':

ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז:    כמשחז"ל בתורתו ראה וברא את העולם [עי' מ"ש לעיל פ"ג סי' צ"ז]:

כה אמר ה' השמים כסאי:    כלומר זהו כסא המשפט שלי לשפוט על ידו באי העולם. או ר"ל שם בשמים יעמוד כסא משפטי לשפוט כל מעשי בנ"א אם טוב אם רע ולא בעולם הזה שהוא רק עולם הנסיון, והוא כעין הדום לעלות על ידו להכסא:

והארץ הדום רגלי:    דכמו שקשורים הכסא וההדום, כך קשורים תהלוכות וסבות הטבע מלעיל ומלרע יחד. שהן יוצאין מרום חלל העולם המכונה שמים, אל מרכזו שהוא הארץ, כחצים ביד הגבור. [וזהו סוד משחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין מלאך [ר"ל כח] ממונה עליו מלמעלה המקיש עליו וא"ל גדל]:

מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית:    מאוד גדלו מעשיך בחכמה בשמים וארץ, שהן הסבה והתכלית לקיום גזירותיך:

מלאה הארץ קנינך:    שכשיחסר בשמים או בארץ דבר א', עי"ז יתהווה חסרון גדול להכלל. לכן כל מקריהם וטבעיהם קניינים הם. כי כל בריה עם טבעה ומקרותיה נצרכת מאד להתכלית הנעלם ההוא שיושג ע"י התורה:

ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ:    דמדכתיב אל עליון פשיטא ששמים וארץ שלו. ואם רצה להשמיענו שהשמים וארץ חביבין לפניו ית'. א"כ מה זה רבותא לאברהם. אע"כ ה"ק, ברוך אברם שהוא חביב כמו השמים וארץ, שהרי הוא עושה וקונה כמו מעשה שמים וארץ, לסדר כמוהם מעשיו כפי התורה, להפיץ אור בעולם. ולסייע לבנ"א לעבוד בוראם. ולנבא רעה להנוטים בדרך תועה. או ר"ל שהאל עליון. קנה בך אברם שמים וארץ שהן בך, דהרוח שבך הוא השמים. והגוף הוא הארץ שבך, שניהן חביבים לפני הקב"ה:

עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית:    ושמא תאמר דהאי קנית אינו לשון חיבה, רק ענין קנין ממש, שקנה אותן הקב"ה בנפלאותיו שעשה להם שגאלן ממצרים, להיות לו לעבדים לשמור מצותיו. על זה אמר התנא, ואומר לקדושים וגו'.

לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם:    דמדכתיב בארץ, ש"מ דלא ממלאכים ידבר, רק מבנ"א תושבי ארץ, והם הישראל שנקראים קדושים, כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתיב גבייהו כל חפצי בם, ש"מ דחביבים לה':

מקדש אדני כוננו ידיך:    כביכול, לא כשאר מעשה בראשית שנבראו בצוויי, יהי אור, יהי רקיע וכו'. אבל מקום ביהמ"ק נברא בכוונה מיוחדת, כ"י כאילו נברא בב' ידיו ית'. מפני שזה היה תכלית הכל:

ואומר:    וא"ת לעולם כל מעשה בראשית נברא באופן משובח כך, רק הקרא קמ"ל שביהמ"ק נמי נברא באופן כך. ע"ז קאמר, ואומר ויביאם וגו':

ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:    דממלת זה מוכח דכל העולם כולו כביכול נברא בשמאל, דהיינו בלי דקדיק כל כך. אבל מקום המקדש נברא בדקדוק נפלא ונורא, כי שם שער השמים:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

פירוש מגן אבות (רשב"ץ)