משנה אבות ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) עקביה בן מהללאל אומר:

הסתכל בשלשה דברים - ואין אתה בא לידי עבירה -

דע מאין באת,

ולאין אתה הולך,

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

מאין באת - מליחה סרוחה.

ולאין אתה הולך - למקום רימה ותולעה.

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

(ב) רבי חנניה סגן הכהנים אומר:

הוי מתפלל בשלומה של מלכות -

שאלמלא מוראה - איש את רעהו, חיים בלעו.

[ג] *הערה 1: רבי חנניה בן תרדיון אומר:

שנים שהיו יושבין,

ואין ביניהן דברי תורה - הרי זה מושב לצים,

שנאמר: "ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א א).

אבל, שנים שהיו יושבין,

ועוסקין בדברי תורה - שכינה עמהם,

שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע" (מלאכי ג טז) וכו'.

ומנין לאחד שיושב ודורש,

כאילו קיים את כל התורה? -

שנאמר: "ישב בדד ויידום" (איכה ג כח) וכו'.

(ג) [ד] רבי שמעון אומר:

שלשה שאכלו על שולחן אחד,

ולא אמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו מזבחי מתים,

שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום" (ישעיהו כח ח).

אבל, שלשה שאכלו על שולחן אחד,

ואמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא,

שנאמר: "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" (יחזקאל מא כב).

(ד) [ה] חנניה בן חכינאי אומר:

הניעור בלילה,

והמהלך בדרך יחידי,

והמפנה לבו להבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו.

(ה) [ו] רבי נחוניה בן הקנה אומר:

כל המקבל עליו עול תורה -

מעבירין ממנו - עול מלכות, ועול דרך ארץ.

וכל הפורק ממנו עול תורה -

נותנין עליו - עול מלכות, ועול דרך ארץ.

(ו) [ז] רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר:

עשרה שהיו יושבין,

ועוסקין בתורה - שכינה עמהן,

שנאמר: "אלוהים ניצב בעדת אל" (תהלים פב א).

ומנין שאפילו חמישה?

שנאמר: "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט ו).

ומנין שאפילו שלשה?

שנאמר: "בקרב אלוהים ישפוט" (תהלים פב א).

ומנין שאפילו שנים?

שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" (מלאכי ג טז).

ומנין שאפילו אחד?

שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ כ).

(ז) [ח] רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר:

תן לו משלו -

שאת ושלך - שלו,

וכן הוא אומר בדויד: "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט יד).

[ט] רבי יעקב אומר:

המהלך בדרך, ושונה -

ומפסיק משנתו, ואומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה" -

מעלין עליו - כאילו הוא מתחייב בנפשו.

(ח) [י] רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר, משום רבי מאיר:

כל השוכח דבר אחד ממשנתו -

מעלין עליו - כאילו הוא מתחייב בנפשו,

שנאמר: "רק הישמר לך, ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים" (דברים ד ט).

יכול, אפילו תקפה עליו משנתו?

תלמוד לומר: "ופן יסורו מלבבך" (שם),

הא אינו מתחייב בנפשו - עד שיישב לו, ויסירם מלבו.

(ט) [יא] רבי חנניה בן דוסא אומר:

כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת.

וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו - אין חכמתו מתקיימת.

[יב] הוא היה אומר:

כל שמעשיו מרובין מחכמתו - חכמתו מתקיימת.

וכל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת.

(י) הוא היה אומר:

כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו.

אין רוח הבריות נוחה הימנו - אין רוח המקום נוחה הימנו.

[יג] רבי דוסא בן הרכינס אומר:

שינה של שחרית, ויין של צהרים,

ושיחת הילדים, וישיבת כנסיות של עמי הארץ -

מוציאין את האדם מן העולם.

(יא) [יד] רבי אלעזר המודעי אומר:

המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות,

והמפר בריתו של אברהם אבינו,

והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה -

אף על פי שיש בידו מעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא.

(יב) [טו] רבי ישמעאל אומר:

הוי קל לראש,

ונוח לתשחורת,

והוי מקביל את כל האדם - בשמחה.

(יג) [טז] רבי עקיבה אומר:

שחוק, וקלות ראש - מרגילין לערווה.

הוא היה אומר:

מסורת - סייג לתורה.

נדרים - סייג לפרישות.

סייג לחכמה - שתיקה.

(יד) [יז] הוא היה אומר:

חביב אדם - שנברא בצלם,

חיבה יתרה נודעת לו - שנברא בצלם,

שנאמר: "כי בצלם אלוהים, עשה את האדם" (בראשית ט ו).

חביבין ישראל - שנקראו בנים למקום,

חיבה יתרה נודעת להם - שנקראו בנים למקום,

שנאמר: "בנים אתם לה' אלוהיכם" (דברים יד א).

חביבין ישראל - שניתן להם כלי שבו נברא העולם,

חיבה יתרה נודעת להם - שניתן להם כלי שבו נברא העולם,

שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" (משלי ד ב).

(טו) [יח] הכל - צפוי,

והרשות - נתונה,

ובטוב - העולם נידון,

והכל - לפי רוב המעשה,

אבל, לא על פי המעשה.

(טז) [יט] הוא היה אומר:

הכל - נתון בעירבון,

והמצודה - פרוסה על כל החיים,

והחנות - פתוחה,

והחנווני - מקיף,

והפנקס - פתוחה,

והיד - כותבת,

וכל הרוצה ללוות - בא ולווה,

והגבאין - מחזרין תמיד בכל יום,

ונפרעין מן האדם - לדעתו, ושלא לדעתו,

ויש להם על מה שיסמוכו,

והדין - דין אמת,

והכל - מתוקן לסעודה.

(יז) [כ] רבי אלעזר בן עזריה אומר:

אם אין תורה - אין דרך ארץ,

אם אין דרך ארץ - אין תורה.

אם אין חכמה - אין יראה,

אם אין יראה - אין חכמה.

אם אין דעת - אין בינה,

אם אין בינה - אין דעת.

אם אין קמח - אין תורה,

אם אין תורה - אין קמח.

[כא] הוא היה אומר:

כל שחכמתו מרובה ממעשיו - למה הוא דומה?

לאילן שענפיו מרובין - ושורשיו מועטין,

והרוח באה - ועוקרתו, והופכתו על פניו.

וכל שמעשיו מרובין מחכמתו - למה הוא דומה?

לאילן שענפיו מועטין - ושורשיו מרובין,

אפילו כל הרוחות שבעולם, באות ונושבות בו - אין מזיזות אותו ממקומו.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה אבות ג

משנה אבות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב