מצוה:לא יעבוד כהן טמא
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְהוָה.
(ויקרא כב, ב)
שהזהיר כהן טמא מעבוד, והוא אמרו יתברך לכהנים "וינזרו מקדשי בני ישראל" (ויקרא כב, ב).
ובתשיעי מסנהדרין (דף פג:) אמרו: מניין לכהן טמא ששמש שהוא במיתה? דכתיב "דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו" (ויקרא שם). ואמר במקום אחר "ומתו בו כי יחללוהו" (שם כב, ט), וכמו שהחלול ההוא הוא במיתה בידי שמים, כן הוא אמרו "ולא יחללו את שם קדשי" (שם כב, ב). ואם חלל ועבד בטומאה, חייב מיתה בידי שמים.
שלא יעבוד כהן בעודו טמא, שנאמר "וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי" (ויקרא כב, ב). ואמרו זכרונם לברכה בפרק תשיעי מסנהדרין (דף פג:) מניין לטמא ששמש שהוא במיתה, כלומר מיתה בידי שמים? דכתיב "דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו" וכתיב במקום אחר "ומתו בו כי יחללוהו".
משרשי המצוה. מה שכתבנו במקומות רבים, כי לכבוד הבית ומעלת העבודה נתרחק ממנה כל דבר שאינו במעלתו וחשיבותו, ומעלת האדם בטהרה ידוע לכל מבין.
דיני המצוה. כגון מה הן הטומאות המטמאות מדרבנן ובאיזה ענין יטהר הטמא מטומאתו, ואיזו טומאה צריכה הזאה וקרבן לטהרתה, ואיזו אינה צריכה אלה טבילה והערב שמש, ומכלל הענין שאי אפשר לעלות משום טומאה כי אם בטבילה, ואיזו טומאה צריכה שבעה ימים לטהרתה, ואיזו יספיק לה יום אחד. ויתר רבי פרטי עניינים אלה אשר רבו למעלה יתבארו כולם בסדר טהרות [שם].
ונוהגת בכהנים בזמן הבית. וכהן העובר עליה ועבד בטומאה, חייב מיתה בידי שמים (פ"ד מהל' ביאת מקדש ה"א).
מצוות שה, שו:
שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר בפ' אמור "וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו". ולא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר "קדושים יהיו" וגו'. תניא בפ' הנשרפין [דף פ"ג] אלו הן שבמיתה טמא ששמש וטבול יום ששימש.
טמא מנלן? דכתיב "דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה'". ותניא בת"כ [אמור פ' ג'] אין נזירה אלא פרישה וכן הוא אומר וינזרו מאחרי וכן נזורו אחור כלו' יפרשו מן הקדשים בימי טומאתן, אשר הם מקדישים לי לרבות קדשי כהנים עצמן וסרס המקרא וינזרו מקדשי ב"י אשר הם מקדישים לי, ולא יחללו וגו' [שם ובסנהדרין דלעיל] נאמר כאן לא יחללו ונאמר בתרומה ומתו בו כי יחללוהו מה חילול האמור שם במיתה בידי שמים אף חילול האמור כאן בידי שמים, וכל לאו שחייבין עליו מיתה בידי שמים לוקין עליו, אע"פ שאם עבד בטומאה אינו חייב בבית דין אלא מלקות שני' בסנהדרין [דף פ"א] שאחיו הכהנים לא היו מביאין אותו לב"ד אלא מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו בגיזרין ואין מוחין עליהם בכך, [בשבועות דף י"ז] והיאך איפשר לעבוד שלא ישהא עד שלא יתחייב כרת אלא במיתה בידי שמים כגון שנטמא בעזרה ויצא בקצרה וביציאתו היה צינור' בידו והפך בו אבר על גבי האש במזבח וקירב שריפתו שכל קירוב העבודה הרי היא כעבודה.
המשך במצוה ש"ו
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.