ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/רעח
שלא יעבוד כהן בעודו טמא, שנאמר "וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי" (ויקרא כב, ב). ואמרו זכרונם לברכה בפרק תשיעי מסנהדרין (דף פג:) מניין לטמא ששמש שהוא במיתה, כלומר מיתה בידי שמים? דכתיב "דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו" וכתיב במקום אחר "ומתו בו כי יחללוהו".
משרשי המצוה. מה שכתבנו במקומות רבים, כי לכבוד הבית ומעלת העבודה נתרחק ממנה כל דבר שאינו במעלתו וחשיבותו, ומעלת האדם בטהרה ידוע לכל מבין.
דיני המצוה. כגון מה הן הטומאות המטמאות מדרבנן ובאיזה ענין יטהר הטמא מטומאתו, ואיזו טומאה צריכה הזאה וקרבן לטהרתה, ואיזו אינה צריכה אלה טבילה והערב שמש, ומכלל הענין שאי אפשר לעלות משום טומאה כי אם בטבילה, ואיזו טומאה צריכה שבעה ימים לטהרתה, ואיזו יספיק לה יום אחד. ויתר רבי פרטי עניינים אלה אשר רבו למעלה יתבארו כולם בסדר טהרות [שם].
ונוהגת בכהנים בזמן הבית. וכהן העובר עליה ועבד בטומאה, חייב מיתה בידי שמים (פ"ד מהל' ביאת מקדש ה"א).
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/278