מצוה:לשמוע אל נביא אמת
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.
(דברים יח, טו)
היא שצונו לשמוע לכל נביא מהנביאים לעשות כל מה שיצוה, אפילו בהפך מצוה או כלל מצוה מהמצות האלו ובתנאי שיהיה זה לפי שעה, לא שיצוה להתמיד תוספת או חסרון, כמו שבארנו בפתיחת חבורנו בפירוש המשנה. והכתוב שבא בו הצווי הזה הוא אמרו "אליו תשמעון" (דברים יח, טו). ולשון ספרי: "אליו תשמעון" אפילו אמר לך עבור על אחת מן המצות הכתובות בתורה לפי שעה, שמע לו.
והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים, הוא אמרו יתעלה "והאיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו" (דברים יח, יט). וכבר התבאר בסנהדרין (דף פט.): שלשה מיתתן בידי שמים: העובר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, והכובש את נבואתו. הכל מאמרו "אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר", קרי ביה אשר לא ישמיע.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף סנהדרין.
שנצטוינו לשמע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו, ואפילו יצוה אותנו לעשות בהפך מצוה אחת מן המצות או אפילו הרבה מהן לפי שעה, חוץ מעבודה זרה, שומעין לו. כי באמת אחר שהוא נביא אמת, כל כונותיו לטובה וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ברוך הוא. ועל זה נאמר "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך יי אלהיך אליו תשמעון" (דברים יח, טו). וכן אמרו בספרי: (כאן) "אליו תשמעון" אפילו יאמר לך לעבר על אחת מן המצות לפי שעה שמע לו.
משרשי המצוה. לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה, ואין לו לבן אדם בעולמו אמתת ידיעה בדברים, כאמתת ידיעתו בנבואה, שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק, כי היא תבוא ממעין האמת, ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה, כי הסלם גדול מאד, רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה, ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר השם יתברך ויקום במקום קדשו? אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו, ובדור שראוי לכך, על כן צותנו התורה, כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת, ויהיה ידוע אצלנו בענינו ובכשר מעשהו כי נאמן לנביא שנשמע אליו בכל אשר יצוה, כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו, ולא נשא נפשנו להמרות פיו ולחלק עמו, כי המחלקת עליו בשום דבר, הוא טעות גמור[ה], וחסרון ידיעת האמת.
דיני המצוה. מבוארים בסוף סנהדרין (פרק החנקין).
ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות, בכל זמן שימצא נביא בינינו. והעובר על זה ולא ישמע אליו חייב מיתה בידי שמים, וכמו שכתוב (שם) "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי" וגו' "אנכי אדרש מעמו". ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין (דף פט.) שלשה מיתתן בידי שמים, העובר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו, וכל זה במשמע הכתוב שאמר "אשר לא ישמע" וגו'. ואמרו זכרונם לברכה קרי ביה "לא ישמע" וקרי ביה "לא ישמיע".
מצות עשה לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור, אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר "נביא מקרבך" וגומר "אליו תשמעון". ויוודע שהוא נביא בגלותו העתידות ולא יפול מכל דבריו ארצה, כעין שמצינו שעל ידי כך הוחזק שמואל הרמתי לנביא נאמן לכל ישראל.
ובפרק הנחנקין (סנהדרין פט.) שנינו: העובר על דברי נביא מוחזק או אפילו אינו מוחזק ונתן לו אות, והעובר על דברי עצמו, והכובש נבואתו – מיתתו בידי שמים. ובפרק האשה רבה (יבמות צ:) דורש: "אליו תשמעון", אם הוא נביא מוחזק כגון אליהו בהר הכרמל, אליו תשמעון אפילו אמר לך לעבור על אחת מכל מצות שבתורה לצורך שעה כמו שצוה אליהו לשחוט קדשים בחוץ על הר הכרמל.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.