מצוה:לא לאכול נבלה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
(דברים יד, כא)
הזהיר מאכול המתה. והוא אמרו "לא תאכל כל נבלה". ומי שאכל ממנה כזית לוקה.
שלא לאכול מבשר בהמה חיה ועוף שמתו מאליהן, ועל זה נאמר "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" (דברים יד, כא). וכבר כתבתי למעלה בסדר זה במצות שחיטה (מצוה תנא) הכלל שאמרו זכרונם לברכה, דכל שנפסלה בשחיטתה תקרא גם כן נבלה. וענין טומאתה כתבתי גם כן בסדר ביום השמיני במצות שלא לאכול דג טמא (מצוה קסא), והיא מצוה בפני עצמה.
משרשי המצוה מה שכתבתי באיסור טרפה (מצוה עג).
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה סז:) שנבלה הראויה לגר היא קרויה נבלה, ויש חיוב באכילתה, אבל נבלה שאינה ראויה לגר, כלומר נבלה מסרחת אין חיוב באכילתה, ומפני זה האריך הכתוב למימר "לגר תתננה", ללמד זה, שאם לא כן אין צורך ללמדנו למי ניתן מה שיש לנו, ואין לומר שבא להתירה בהנאה, שכבר כתוב במקום אחר (ויקרא ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה, ומכאן למדו זכרונם לברכה (שם סה ב) דין נותן טעם לפגם מתר, שידענו בזה שהתורה לא תאסר ותחיב כי אם על אכילת הדברים שראוים לאכילת בני אדם, לא על דבר שנפשו של אדם קצה בו, דכעפר בעלמא הוא חשיב, וזהו ההתר הנזכר בגמרא בחמץ של אסור שנפל לתוך גריסין, מפני שפוגם בהן, ומן היסוד הזה נהגנו להגעיל הכלים שאינן בני יומן במים רותחין, ואף על פי שאין במים ששים חלקים כנגד הכלי, מפני שהבלע היוצא מהן כשאינן בני יומן הוא פגום, ומכיון שיצא הבלע מן הכלי בכח המים שטבען למרק ולהוציא כל הבלע שבכלי, אף על פי שהכלי עומד אחר כן עם בלעו שהקיא בתוך המים [ה] רותחין בפחות מששים וחוזר ובולע ממנו, אינו נאסר בכך, לפי שהוא כנבלה מסרחת שהתירה התורה כמו שאמרנו.
ואולי תאמר: ואיך אנו מתירין אפילו נבלה מסרחת לאכלה לכתחילה, הא איכא בה משום "בל תשקצו"? (פי"ז מהל' מאכלות אסורות הכ"ט). התשובה בזה, דכל שהוא דבר מועט כזה, ועוד שנבלע בכלי ונפגם בתוכו ונחלש כחו, בכענין זה ודאי ליכא משום בל תשקצו, ומתר לכתחלה. ואין לך להקשות כלל ולומר, אם כן כלי מדין איך התירה אותם התורה בהגעלה, והלא לא היה הבלע פגום, לפי מה שאמרו בגמרא (שם סז ב) דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא? שיש לי לומר לך שהגעילו אותן הכלים במים רבים שהיה בהן ששים כנגד הכלים (עי' תוס' חולין קח, ב ד"ה שנפל).
ומזה יש ללמד גם כן שאם נפל אחד מכל השרצים המאוסים שבעולם בקדרה, אף על פי שאין אכל בקדרה ששים כנגד אותו השרץ, שהכל מותר אחר שנוציא מן הקדירה גופו של שרץ, ולא נחוש לפליטתו כלל, הואיל והוא מן המאוסים ופוגם טעם הקדרה, שהרי זה דומה לנבלה מסרחת, שאין בה אסור כמו שאמרנו, ומכל מקום צריך שיהיה במה שבקדרה שני חלקים כנגד גופו של שרץ, כדי שיבטל ברב, שאם לא כן, יהיה נדון האכל כגופו של שרץ ממש, וגופו אף על פי שהוא מאוס התורה אסרתו. ויתר רבי ענינים אלה, יתבארו במסכת חולין עם ספרי המפרשים הטובים. והמעט הזה שכתבתי לך בני אינו כנגד רב הדינין שנאמר בענין זה כנקדה דקה בשטח הארץ, וכבר הודעתיך בכמה מקומות שאין כונתי רק להעיר רוחך בענינים, ומראה מקום אני לך, ואם תזכה ותורה תהא אמנותך תבין כל הדברים ותשמח בהם.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ואכל כזית מנבלה חייב מלקות.
האוכל כזית מבשר בהמה שמתה או חיה שמתה או עוף שמת לוקה שנאמר לא תאכלו כל נבלה[1] וכל שלא נשחטה כראוי הרי זו נבילה ובהלכות שחיטה יתבאר[2] השחיטה שהיא כראוי והשחיטה שאינה כראוי. אין אסור משום נבילה אלא מינין טהורין בלבד מפני שהם ראויים לשחיטה[3] אבל במינים טמאין שאין שחיטה מועלת בהן בין שנשחטה בין שמתה כדרכה בין שחתך בשר מן החי ממנה ואכלה אינו לוקה לא משום נבילה וטריפה אלא משום אוכל בשר בהמה טמאה. האוכל כזית מבשר נפל בהמה טהורה לוקה משום אוכל נבילה[4] ואסור לאכול מן הבהמה שנולדה עד ליל שמיני כדאיתא בשבת[5] שכל שלא שהה בבהמה עד יום שמיני הרי זה כנפל ומתיר שם בליל שמיני ואם נודע שכלו לו חדשיו בבטן ואחר כך נולד שהם תשעה חדשים לבהמה גסה וחמשה לדקה הרי זה מותר ביום שנולד[6].
==== הערות שוליים ====
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.