ספר המצוות לאו קפא
<< · ספר המצוות · לאו · קפא · >>
הזהירנו מאכול הטרפה, והוא אמרו "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות כב, ל). אמנם פשט הכתוב הוא כמו שנזכר במכילתא, והוא אמרם דיבר הכתוב בהווה, מקום שרוב הבהמות מצויות להיטרף. אבל בא בקבלה גם כן לזה הפסוק ביאור והוא כך: ובשר בשדה טרפה הוא ולפיכך לא תאכל אותו. רוצה לומר שכל בשר כיון שיצא ממחיצתו נעשה טרפה, כמו בשר קדשי הקדשים כשיצא חוץ לעזרה, או בשר קדשים קלים כשיצא חוץ לחומה, או בשר הפסח בשיצא חוץ לחבורה, או בשהוציא העובר את ידו כמו שהתבאר ברביעי מחולין (חולין סח.). אלו מיני בשר יקרא כולם "בשר בשדה טרפה לא תאכלו" ומי שאכל מהם כזית לוקה מן התורה. וכן בשר מן החי יקרא גם כן טרפה ומי שאכלו לוקה. ובגמרא חולין (דף קב:) אמרו "ובשר בשדה טרפה" זה בשר מן החי.
וכבר נכפלה האזהרה [ביחזקאל] בזו ובמצות שלפניה, בכהנים לבד, שהתורה צותה אותם לאכול חטאת העוף והיא במליקה. והמליקה בלא ספק בחולין אינה שחיטה אבל נבלה, והיה עולה במחשבתנו שהיה מותר גם כן להם בחולין אכילת המליקה והוא הדין לכל שחיטה הנפסדת. ולכן ביאר שהם נשארים בכלל ישראל ובאזהרה מאכול נבלה וטרפה, וכן זכרו החכמים מחובר אל דין אחר העידו עליו מזה הכתוב אין מכונת מאמרנו זה זכרונו, אבל הבהמה וחיה שיתחדש בה אחת מן הטרפיות המקובלות הנה אכילתה אסורה ואפילו נשחטה כראוי. ומי ששחטה שחיטה כשרה ואכל מבשרה, לוקה מדרבנן.
וכבר התבארו הטרפיות בגמרא חולין, ובסוף מכות התבארו משפטי אלו עם מצוה שלפני זאת המצוה.
קישורים
עריכהקיצור דרך: rmbm/lo181