מצודות על משלי כו
<< · מצודות על משלי · כו · >>
פסוק א
מצודת דוד
"כשלג" - כמו אם יורד השלג בעת שטיחת התאנים ומטר בעת הקציר, שהמה דברים שאינם נאין כי מפסידים התאנים והתבואה, כן לא נאה לכבד את הכסיל, שאז יחשוב שאין יתרון לחכמה.
מצודת ציון
"בקיץ" - הוא עת שטיחת התאנים ליבש, כמו (בראשית ח): "וקיץ וחורף".
"נאוה" - נאה, כמו (תהלים לג): "נאוה תהלה".פסוק ב
מצודת דוד
"כצפור" - כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו, וכמו הדרור הפורח מקנו לעוף השמים, הנה הם חוזרים לקנם - כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו, מפיו יצאו ואל קרבו יבואו.
מצודת ציון
"כדרור" - הוא עטלף, ותקרא דרור ע"ש שמקננת בבתים כאלו היתה חפשית מבני אדם, כי דרור הוא ענין חירות, כמו (ויקרא כה): "וקראתם דרור".פסוק ג
מצודת דוד
"שוט" - הנה שוט הוכן להכות בו הסוס להטותו הדרך, ומתג הוכן לחמור למשכו בו אל מקום הנרצה, ושבט הוכן לגוף הכסילים לייסרו לעזוב אולתו, כי לא יוסר בדברים.
מצודת ציון
"שוט" - שרביט ושבט, כמו (נחום ג): "קול שוט".
"מתג" - הוא כעין רסן עשוי להנהיג בו, (תהלים לב): "במתג ורסן עדיו".
"לגו" - לגוף, כמו (יחזקאל כג): "אחרי גוך".פסוק ד
מצודת דוד
"אל תען" - אל תשיב לכסיל כאשר ידבר אולת בדברי ריב ומצה, כי כשתשיב תהיה דומה לו בעיני השומעים, כי אין הפרש בין מאמריך למאמריו, ויחשבו גם אותך לכסיל כמוהו; כי בוודאי לא יחשבו שניהם לחכמים, כי אין דרך החכמים להתקוטט זה בזה (וקצר הכתוב ולא פירש לומר בדברי ריב ומצה, כי מסוף המקרא יובן שהוא בדבר שדברי שניהם דומים).
מצודת ציון
"תען" - מלשון עניה ותשובה.
"תשוה" - מלשון השוואה ודמיון.פסוק ה
מצודת דוד
"ענה" - השב תשובה לכסיל כאשר ידבר אולתו בדבר התורה, והראה לו טעותו, כי פן יחזיק עצמו לחכם, כי יאמר שלא מצאת מענה; ולכך ענהו, ולא תחשב בזה כמוהו, כי הכל יראו שדבריו אולת ודבריך בהשכל (וקצר הכתוב גם בזה, הואיל ומאליו יובן מסוף המקרא).פסוק ו
מצודת דוד
"מקצה וגו'" - הרוצה לתת מרגוע לרגליו, ושולח אמריו ביד כסיל, הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה, ובעל-כורחו צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל, ושותה עוד חמס, כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת, כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח.
מצודת ציון
"מקצה" - מלשון קציצה וכתיתה.
"חמס" - דברי סרה, וקרוב לענין (ירמיהו יג): "נחמסו עקביך" שהוא הסרה.פסוק ז
מצודת דוד
"דליו" - כמו שהשוקים מן הפסח המה גבוהים זה מזה ולזה יפסח, וכן המשל בפי הכסילים לא תשוה אל הנמשל.
מצודת ציון
"דליו" - ענין הרמה, כמו (ישעיהו לח יד): "דלו עיני למרום".
"שוקים" - שוקי הרגליים.
"מפסח" - מחיגר.פסוק ח
מצודת דוד
"כצרור" - כמו הצורר אבן בכלי הקלע, שזמן מועט ישאר בתוכו כי הוא עומד לזרוק, כן הנותן לכסיל כבוד, כי מעט זמן ישאר בכבודו, כי מהר יבזה את עצמו במעשה כסילות.
מצודת ציון
"כצרור" - ענין קשירה, כמו (בראשית מב): "צרור כספו".
"במרגמה" - כן יקרא הקלע, על כי בו רוגמים ומשליכים האבנים, והוא מלשון (ויקרא כ): "באבן ירגמו".פסוק ט
מצודת דוד
"חוח" - כמו הקוץ העולה ביד שכור, שהוא נוקב כפיו ומזיק בו לאחרים, כן המשל אשר בפי הכסילים יזיק לעצמו ולאחרים.
מצודת ציון
"חוח" - מין קוץ, כמו (מלכים ב יד): "החוח אשר בלבנון".פסוק י
מצודת דוד
"רב" - איש ריב ירבה חללים כל הקרב, ואין מי יגש אליו; אבל ישכור את הכסיל ואת העוברים על דת, למען יהיו הם בחברתו להכאיב עמהם את הבריות.
מצודת ציון
"רב" - מלשון מריבה.
"מחולל" - מלשון חלל והרג.
"עוברים" - ר"ל בעלי עבירה עוברים על דת.פסוק יא
מצודת דוד
"ככלב" - כמו הכלב אשר דרכו לחזור ולאכול את המאכל אשר קאה מגופו, ולא יבין כי בעבור רוע המאכל קאה אותו ומה לו לאכלו שוב? כן הכסיל שונה לעשות שוב אולתו אשר נכשל על ידו, ולא יבין.
מצודת ציון
"קאו" - מלשון הקאה.
"שונה" - מלשון שנים.פסוק יב
מצודת דוד
"ראית" - כאשר תראה איש חושב עצמו בעיניו לחכם ולא כן הוא, הנה יש תקוה להמחזיק עצמו לכסיל יותר ממנו, כי הוא ילמד ויתחכם, אבל המחזיק עצמו לחכם לא יחפוץ ללמוד מזולת.פסוק יג
מצודת דוד
"אמר עצל" - לרוב העצלות יגזים לומר: איך אלך, הלא שחל בדרך וגו' ואהיה נטרף!
מצודת ציון
"שחל" - שם משמות האריה.פסוק יד
מצודת דוד
"הדלת" - כמו הדלת תסבב עצמה על הציר הנה והנה ולא תצא ממנה, כן העצל יתהפך על מטתו ולא יקום.
מצודת ציון
"צירה" - רגל הדלת הנתון בחור המפתן, וכן נאמר בדרך שאלה (שמואל א ד): "נהפכו עליה ציריה".פסוק טו
מצודת דוד
"טמן" - הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה, וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו; והנה בסופו יהיה נלאה ועיף להשיב ידו אל פיו להשים בה המאכל, והוא ענין מליצה לומר שיחסר לחמו וכאלו נלאה להשים המאכל אל פיו.
מצודת ציון
"בצלחת" - שם כלי בשול, כמו (דברי הימים ב לה): "ובדודים ובצלחות"
"נלאה" - ענין עייפות, כמו (שמות ז): "ונלאו מצרים".פסוק טז
מצודת דוד
"חכם עצל" - העצל הוא חכם בעיני עצמו יותר משבעה רואי פני המלך היודעים להשיב טעם על כל אשר ישאלום, כי בעבור העצלות יתחכם למצוא טעם על בטול המלאכה.פסוק יז
מצודת דוד
"מחזיק" - כמו האוחז באזני כלב, הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב - כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו, כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא גרם לעצמו.פסוק יח
מצודת דוד
"כמתלהלה" - כמו המתייגע לזרוק ניצוצים של אש הנכבים טרם יבואו אל מי שזרקם ולא יזיקו אותו, הנה עם-כל-זה לא יגע לריק כי כוונתו לאמן ידו לזרוק בו חצים ודברים הממיתים -
מצודת ציון
"כמתלהלה" - ענין יגיעה ועייפות, כמו (בראשית מז): "ותלה ארץ מצרים".
"היורה" - ענין השלכה, כמו (שמות טו): "ירה בים".
"זקים" - ניצוצות, כמו (ישעיהו נ): "מאזרי זיקות".פסוק יט
מצודת דוד
"כן איש" - כן המרמה את רעהו, וכאשר ירגיש בדבר ישיב לומר הלא לשחוק עשיתי וכוונתי היתה לגלות לך - הנה ידוע תדע שלא כן הוא, והשמרו ממנו, כי דעתו לרמות כאשר ימצא ידו.פסוק כ
מצודת דוד
"באפס וגו'" - שני אלו שווין המה: כמו כשאין עצים תכבה האש מעצמו, כך כשאין נרגן המחרחר ריב תשתוק המריבה מעצמה.
מצודת ציון
"באפס" - הוא כענין לא כמו (ישעיהו מו): "ואפס כמוני".
"נרגן" - מתלונן.פסוק כא
מצודת דוד
"פחם" - כמו הפחמים מוכנים המה להבעיר האש, כן איש מדון מוכן הוא לחרחר ריב.
מצודת ציון
"פחם" - הם גחלים כבוים, כמו (ישעיהו נד): "נופח באש פחם".
"לחרחר" - להבעיר אש המריבה והחרון, והוא מלשון (יחזקאל כז): "והעצמות יחרו".פסוק כב
מצודת דוד
"דברי נרגן" - דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות, ועוד המה יורדים חדרי בטן, אבל המכות המה מעל הגוף ממעל; וכאומר: הנה המכות אשר המה ממעל נוח לרפאות, ולא כן מכות חדרי בטן, וכן קשה לרפאות דברי המתלונן.
מצודת ציון
"כמתלהמים" - ענין הכאה המשברת, והוא הפוך מן (תהלים קמא): "יהלמני צדיק".פסוק כג
מצודת דוד
"כסף סיגים" - כמו המצפה כלי חרס בכסף המעורב בסיגים, הנה כאשר יראה הרואה כי סיגים המה יתן לב לבחון בפנימיותם וימצאם חרס - כן השפתים הרודפים אחר אהבת הבריות ובלבו יחשוב מרמה, הנה כאשר ימצא בשפתיו מאומה רע ואם מעט הוא, ידוע תדע שלבו מלאה זדון.
מצודת ציון
"סיגים" - הוא פסולת הכסף.
"מצופה" - מחופה.
"דולקים" - ענין רדיפה, כמו (בראשית לא): "דלקת אחרי".פסוק כד
מצודת דוד
"בשפתיו" - בחלקלקות שפתיו יעשה השונא עצמו כאלו הוא נכרי מן השנאה ואינה עמדו, אבל בקרב לבו ישים המרמה ואינה עוזבה.פסוק כה
מצודת דוד
"כי יחנן" - אם ישא קולו בתחנונים - אל תאמן בו, כי שבע תועבות בלבו.
מצודת ציון
"שבע" - ר"ל הרבה, וכן (משלי כד): "שבע יפול צדיק".פסוק כו
מצודת דוד
"תכסה" - כאשר תתכסה השנאה בחושך, ר"ל העושה דבר השנאה והרעה במקום שאין אנשים רואים, הנה סוף הדבר תגלה רעתו בקהל רב, ואז יקבל גמול הרעה.
מצודת ציון
"במשאון" - בחושך, כמו (איוב ל): "אמש שואה ומשואה".פסוק כז
מצודת דוד
"כורה" - החופר בור לרגלי חבירו, סופו הוא עצמו יפול בה; וכן הגולל אבן על חבירו, סופו תשוב אליו; וכפל הדבר במ"ש, ור"ל: החורש רעה על חבירו הוא עצמו יוכשל ברעתו.
מצודת ציון
"כורה" - חופר, כמו (תהלים ז): "בור כרה".
"שחת" - בור, כמו ויפול בשחת (שם).
"וגולל" - מלשון גלגול וסבוב.פסוק כח
מצודת דוד
"לשון שקר" - איש שקר ישנא את הנדכאים בשקריו, ואף אם לא גמלוהו רע, כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו; אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא, ר"ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו, אז השנאה ההיא נדחית מעצמה.
מצודת ציון
"דכיו" - ענין שבירה וכתיתה, כמו (במדבר יא): "או דכו במדוכה".
"מדחה" - מלשון דחיה.
<< · מצודות על משלי · כו · >>