מפרשי רש"י על ויקרא י ט
רש"י
"יין ושכר" - (ת"כ כריתות יג) יין דרך שכרותו
"בבואכם אל אהל מועד" - (תורת כהנים) אין לי אלא בבואם להיכל בגשתם למזבח מנין נא' כאן ביאת אהל מועד ונאמר בקידוש ידים ורגלים ביאת אהל מועד מה להלן עשה גישת מזבח כביאת אהל מועד אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל מועד
רש"י מנוקד ומעוצב
יַיִן וְשֵׁכָר – יַיִן כְּדֶרֶךְ שִׁכְרוּתוֹ (ספרא פרשתא א,ב; כריתות י"ג ע"ב).
בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – אֵין לִי אֶלָּא בְּבוֹאָם לַהֵיכָל; בְּגִשְׁתָּם לַמִּזְבֵּחַ מִנַּיִן? נֶאֱמַר כָּאן בִּיאַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְנֶאֱמַר בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בִּיאַת אֹהֶל מוֹעֵד (שמות ל,כ): מַה לְּהַלָּן עָשָׂה גִּישַׁת מִזְבֵּחַ כְּבִיאַת אֹהֶל מוֹעֵד, אַף כָּאן עָשָׂה גִּישַׁת מִזְבֵּחַ כְּבִיאַת אֹהֶל מוֹעֵד (ספרא שם,ד).
מפרשי רש"י
[ט] דרך שכרותו. דאם לא כן, "ושכר" למה לי, אלא שדרך שכרותו דוקא, לאפוקי אם נתן בו מים או שלא שתה רביעית בבת אחת - אינו חייב מיתה (כריתות דף יב:). והוי"ו של "ושכר" רוצה לומר "יין" סתם או "שכר" שהוא יין חזק המשכר, ואתא ללמוד שדוקא דרך שכרות אסרה תורה. ואילו לא כתב רק "יין", הווה אמינא אפילו שלא כדרך שכרות, ואילו כתב רק "שכר" הווה אמינא אף על גב דלא שתה אותו דרך שכרות חייב, דודאי "שכר" הוא מידי דמשכר, אף על גב דלא שתה אותו דרך שכרות, אבל השתא דכתב "יין" וכתב אחריו "ושכר", אתא לגלויי על "יין" שכתוב לפני זה, ורוצה לומר דלא חייב אלא אם שתה אותו דרך שכרות:
[י] אין לי אלא בבואכם וכו'. הקשה הרא"ם, דמדברי רש"י משמע דחייב אביאה בלבד אף שלא עבד, ואילו בתורת כהנים שנו 'מניין שלא יהיה אלא בשעת עבודה כו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (ביאת מקדש פ"א ה"א) 'כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו לכנוס לפנים מן המזבח, ואם נכנס ועבד עבודתו - חייב מיתה בידי שמים' עד כאן, ויש לתרץ, דרש"י לא בא לפרש חיוב של שתויי יין מתי הוא חייב, דודאי אינו חייב אלא אם כן עבד, אבל בא לפרש דאף במזבח של עולה - אף על גב דלא נכנס להיכל - חייב. וכך משמע אחר כך, שאמר (רש"י פסוק יא) 'כהנים בעבודתם במיתה ואין חכמים בהוראתן במיתה', אם כן מוכח מדברי רש"י דלא מחייב סתם שתויי יין אלא בעבודה:
[יא] שאם עבד עבודתו פסולה. ומשמע לפי זה דהכי פירושו; "יין ושכר אל תשת" כדי שיהיה הבדל בין עבודת הקדש ובין עבודה המחוללת, ואם שתה אין הבדל בין קדושה למחוללת, ועבודתו פסולה. וקשה לפי זה "בין הטהור ובין הטמא" דכתיב בקרא, דלא שייך לומר שאם שתה אין הבדל בין טהור ובין טמא, ונראה אלי, דדייק מדכתיב "ולהבדיל בין הקדש ובין החול", והוי ליה למכתב 'ובהבדיל בין הקודש ובין החול', כדכתיב "יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד", אלא הכי קאמר קרא, "יין ושכר אל תשת בבואכם", ועל ידי שאינו שותה יין הוא מבדיל בין הקדש ובין החול, אבל אם שתה יין אין הבדל בין קדש ובין חול, והכל מחולל. והשתא לא קשיא תו "בין הטהור ובין הטמא", דודאי הא כפשוטו, ולא דרשו רק מדכתיב לשון אחר "ולהבדיל בין הקודש ובין החול" ממה שכתוב למעלה, ויהיה "להבדיל בין הקודש ובין החול" משמש למעלה ומשמש למטה, כאילו כתיב "יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולהבדיל בין הקדש ובין החול", 'ולהבדיל וכו' בין הטהור ובין הטמא':
ועוד נראה דהכי פירושו, שלכך לא ישתה יין כדי שיוכל להבדיל בין קודש ובין החול בין הטהור ובין הטמא, ואם יהיה שכור לא יוכל להבדיל, והשתא קשיא לן, דלכתוב "בין הטהור ובין הטמא" שהוא יותר חמור, דאם שימש בטומאה חייב מיתה, אבל "בין הקדש ובין החול" שאפילו הביא חולין לעזרה אינו חייב מיתה, אלא פירושו על כרחך שאם עבד בשכרות עבודתו פסולה, ויאמר הכתוב שלכך אסור שישתה יין שהרי עבודתו פסולה, ואם שתה יין לא יבדיל בין הטהור ובין הטמא שהוא במיתה, והשתא אף על גב שטומאה יותר חמורה - אין ודאי שישמש בטומאה, אבל זה עבודתו פסולה בודאי, ולכך כתב שניהם; שעבודתו מחוללת בודאי, ושמא יבוא שלא יבדיל בין טהור ובין טמא, ואין זה כזה: