מפרשי רש"י על ויקרא יח ו
רש"י
"לא תקרבו" - להזהיר הנקבה כזכר לכך נאמר לשון רבים
"אני ה'" - נאמן לשלם שכר
רש"י מנוקד ומעוצב
לֹא תִקְרְבוּ – לְהַזְהִיר הַנְּקֵבָה כַּזָּכָר, לְכָךְ נֶאֱמַר לְשׁוֹן רַבִּים.
אֲנִי ה' – נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר.
מפרשי רש"י
[ז] להזהיר הנקיבה וכו'. אינו דורש מלשון רבים, דאם כן מאי ידרוש בכל לשון רבים שפרשה שעברה "ושמרתם את משפטי וכו'" (ר' פסוק ה), אלא מדכתיב "איש איש" לשון יחיד, הוי למכתב 'לא תקרב', אלא 'להזהיר הנקיבה וכו. ואם תאמר, פשיטא, דהא דרשינן (קידושין דף לה.) "איש או אשה אשר יעשה מכל חטאת האדם" (במדבר ה', ו'), מקיש איש לאשה לכל חטאת התורה, ויש לתרץ, דהוה אמינא דווקא היכי שחטא אחד לזכר ולנקיבה אמרינן שהיא שוה כמו הזכר, אבל היכי שהם אינם שוים, שהזכר שוכב והנקיבה נשכב, הוצרך לכתוב דשניהם בכלל. ועוד, דהוי אמרינן שאין האשה חייבת משום דקרקע עולם היא, ואינה עושה מעשה (סנהדרין דף עד:), הוצרך לכתוב דאפילו הכי חייבת:
[ח] נאמן לשלם שכר. אף על גב שכבר פירש זה (רש"י פסוק ה), הוצרך לכתוב שנית, דלא נוכל ללמוד מהא דלעיל, מפני שהוא נכתב אצל מצוה, ובודאי אם אדם עושה המצוה נאמן לשלם שכר טוב, לאפוקי אם ישב ולא עשה עבירה לא שמעינן דמשלם לו שכר טוב, ולפיכך אשמועינן דגם אם ישב ולא עבר עבירה נותן לו שכר. והיינו כדמפרש בפרק קמא דקדושין (סוף לט ע"ב), דדוקא שבא לידי עבירה וניצול ממנו אז נותן לו שכר טוב, אבל אם לא בא לידו עבירה אין נותנין לו שכר. ודעת רש"י - מבא לידו דבר עבירה וניצל, דאז נותנין לו שכר: