מפרשי רש"י על דברים כו יב


<< | מפרשי רש"י על דבריםפרק כ"ו • פסוק י"ב | >>
א • ב • ג • ד • ה • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים כ"ו, י"ב:

כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂ֠ר אֶת־כׇּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃


רש"י

"כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית" - כשתגמור להפריש מעשרות של שנה השלישית קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה הרביעית שנאמר מקצה שלש שנים תוציא וגו' נאמר כאן מקץ ונאמר להלן מקץ שבע שנים לענין הקהל מה להלן רגל אף כאן רגל אי מה להלן חג הסוכות אף כאן חג הסוכות ת"ל כי תכלה לעשר מעשרות של שנה השלישית רגל שהמעשרות כלין בו וזהו פסח שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית וכל מי ששהה מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערו מן הבית

"שנת המעשר" - שנה שאין נוהג בה אלא מעשר אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה ששנה ראשונה ושניה של שמיטה נוהג בהן מעשר ראשון כמו שנאמר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר ומעשר שני שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך הרי שתי מעשרות ובא ולמדך כאן בשנה השלישית שאין נוהג מאותן שתי מעשרות אלא האחד ואיזה זה מעשר ראשון ותחת מעשר שני יתן מעשר עני שנאמר כאן ונתתה ללוי את אשר לו הרי מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני

"ואכלו בשעריך ושבעו" - תן להם כדי שבען מכאן אמרו אין פותחין לעני בגורן פחות מחצי קב חטים וכו'


רש"י מנוקד ומעוצב

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית – כְּשֶׁתִּגְמֹר לְהַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹת שֶׁל שָׁנָה הַשְּׁלִישִׁית. קָבַע זְמַן הַבִּעוּר וְהַוִּדּוּי בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁל שָׁנָה הָרְבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר :"מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא" וְגוֹמֵר (דברים יד,כח). נֶאֱמַר כָּאן "מִקֵּץ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים" (דברים לא,י), לְעִנְיַן הַקְהֵל; מַה לְּהַלָּן רֶגֶל, אַף כַּאן רֶגֶל. אִי מַה לְּהַלָּן חַג הַסֻּכּוֹת, אַף כָּאן חַג הַסֻּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר מַעַשְׂרוֹת שֶׁל שָׁנָה הַשְּׁלִישִׁית; רֶגֶל שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת כָּלִין בּוֹ, וְזֶהוּ פֶּסַח, שֶׁהַרְבֵּה אִילָנוֹת יֵשׁ שֶׁנִּלְקָטִין אַחַר הַסֻּכּוֹת. נִמְצְאוּ מַעַשְׂרוֹת שֶׁל שְׁלִישִׁית כָּלִין בַּפֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית; וְכָל מִי שֶׁשִּׁהָה מַעַשְׂרוֹתָיו, הִצְרִיכוֹ הַכָּתוּב לְבַעֲרוֹ מִן הַבַּיִת (ספרי שב).
שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר – שָׁנָה שֶׁאֵין נוֹהֵג בָּהּ אֶלָּא מַעֲשֵׂר אֶחָד מִשְּׁנֵי מַעַשְׂרוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בִּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁלְּפָנֶיהָ. שֶׁשָּׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שֶׁל שְׁמִטָּה – נוֹהֵג בָּהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר" (במדבר יח:כו); וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יד,כג); הֲרֵי שְׁתֵּי מַעַשְׂרוֹת. וּבָא וְלִמֶּדְךָ כָּאן בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁאֵין נוֹהֵג מֵאוֹתָן שְׁתֵּי מַעַשְׂרוֹת אֶלָּא הָאֶחָד; וְאֵיזֶה? זֶה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. וְתַחַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִתֵּן מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן: וְנָתַתָּה לַלֵּוִי אֶת אֲשֶׁר לוֹ, הֲרֵי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן; לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, זֶה מַעְשַׂר עָנִי (ספרי שם; ר"ה י"ב ע"ב).
וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ – תֵּן לָהֶם כְּדֵי שָׂבְעָן. מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי בַּגֹּרֶן פָּחוֹת מֵחֲצִי קַב חִטִּים וְכוּלֵּהּ (ספרי שג; ירושלמי פאה פ"ח ה"ה).

מפרשי רש"י

[יח] כשתגמור להפריש מעשר של שנה שלישית. אבל אין פירושו כי תכלה לעשר מעשרות של שנה שניה בשנה שלישית, דלמה לי למכתב כלל "בשנה שלישית", דלמה תולה בשנה השלישית, ולא הוי ליה למימר רק 'כי תכלה לעשר תבואתך שנה שנית':

[יט] שנה שאין נוהג בו אלא מעשר אחד. דאם לא כן, מאי "שנת המעשר", כל שנה הוא "שנת המעשר", אלא שאין נוהג אלא מעשר אחד: