מפרשי רש"י על בראשית מז כח
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק מ"ז • פסוק כ"ח | >>
• ב • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • יח • כ • כא • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
רש"י
"ויחי יעקב" - למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. ד"א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו (ב"ר צו, א):
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיְחִי יַעֲקֹב – לָמָּה פָרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה? לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם. דָּבָר אַחֵר:" שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (צו,א).
מפרשי רש"י
[כג] ויחי יעקב למה פרשה זו סתומה. ב"ר (צו, א). אף על גב שכמה פרשיות סתומות אינו מקשה רק בפרשה הזאת, לפי שהיא סתומה מכל וכל, שאין לה הפסק כמו שאר פרשיות סתומות. שהחלוק בין סתומות ובין פתוחות - שהסתומה היא מתחלת באותה שורה עצמה שמסיים בה הפרשה שלפניה, רק שמניח שיעור ט' אותיות, ופרשה פתוחה אינה מתחלת באותה שורה, אבל פרשה זו סתומה מכל וכל, ואין הפסק לה רק כמו סוף פסוק (כ"ה ברא"ם). ואין להקשות אחר שאין לה ריוח כלל שמא אינה פרשה בפני עצמה - והיא פרשה אחת עם פרשה שלפניה, שהפרשיות איזו סתומה ואיזו פתוחה הוא קבלה בידינו מעזרא הסופר, שהיה סופר מהיר בתורת משה, ופרשיות אלו אחר שמחלקין אותם לשתי פרשיות אם כן על כרחך היא קבלה בידינו. ועוד שאין ענין פרשה זו לזו, וצריך לומר שכל אחת פרשה בפני עצמה:
[כד] נסתמו עיניהם וכו'. ואף על גב שכל זמן שאחד מן השבטים חי לא היו המצרים משעבדים בהם כמו שכתב רש"י בפרשת וארא (שמות ו', ט"ז) ובפרשת שמות, שעבוד הזה לא היה בקביעות אלא לאחר שמת יוסף וכל אחיו, ואז היה השעבוד בקביעות, דכתיב (ר' שמות א, ח, ט) "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא - ויאמר מלך מצרים לעמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו", אבל אחר מיתת יעקב היו משעבדים בהם - ואין קביעות שעבוד עליהם, והיינו שכתב כאן 'כיון שמת יעקב היו משעבדים בהם', ואילו לקמן כתב שימי השעבוד התחילו משמת לוי, וזה משמע ימי השעבוד בקביעות:
[כה] לפי שבקש לגלות את הקץ. ב"ר (צו, א). פירוש קץ כל הגלויות, שאין לפרש קץ מצרים - דלמה נסתמא ממנו, שהרי הקץ של מצרים נגלה לאברהם בפירוש, שאמר לו הקב"ה (ר' לעיל טו, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה", ולא ציוה עליו שלא לגלות. ואין לחלק ולומר שלא גלה לו מתי מתחילין לחשוב אלו ארבע מאות, דמכל מקום אם אין לגלות קץ מצרים אין לגלות גם כן דבר זה שהגלות הוא ד' מאות שנה, אלא מפני שרצה לגלות הקץ של כל הגלויות. ואם תאמר אם כן היה לסתום פרשת "ויקרא יעקב אל בניו" (להלן מט, א) ולא בהתחלת הפרשה, ויש לתרץ שאין לחלק דבר שהוא ענין אחד לגמרי לשתי פרשיות, שהיה נראה פרשה אחת, ולכך לא שייך לסתום אצל המיתה שכל הענין דבק, ומכיון שלא יוכל לעשות שתי פרשיות ולסתום במקום המיתה בעצמה - רמז בתחלת הענין שבא לספר ימי חייו, שזה התחלת ספור מיתתו:
בד"ה מצרת השיעבוד כו' נ"ב ומ"ה הוכרח לב' פירושי' דאי משום צרת השיעבוד לחוד היה לו לעשות סתימה בפרשת שמות ואי משום הקץ לחוד היה לו לעשות סתימה גבי ויקרא יעקב לבניו ודוק מהרש"ל:
למה פרשה זו סתומה - כלומר קבלה הוא בידינו שפרשת ויחי היא תחילת פרשה ולא חדא פרשה היא עם "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן" וא"כ למה היא סתומה.
וא"ת למה לא מקשה רש"י למה "ויצא יעקב" היא סתומה, והא היא נמי סתומה בס"ת בתחילת פיסקא. וי"ל דדוקא כאן קשה לרש"י למה סתומה, לפי שכל פרשה סתומה שיעורה תשע אותיות, וכאן לא פתוחה כלום אפילו שיעור של פרשה סתומה, אבל פרשת "ויצא יעקב" סתומה כדרך פרשה סתומה ששיעורה ט' אותיות, אבל פרשה דהכא כולה סתומה ואין בה ריוח כלל:
מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם - משמת מיד שנפטר יעקב התחילו לשעבדם.
וא"ת והא רש"י בעצמו פירש לקמן כל זמן שאחד מן השבטים היה קיים לא היו משעבדים בהם. ועוד כיון שיוסף מלך היה ודאי לא היו משעבדים בהם. וי"ל דלכך נקט נקט רש"י 'צרת השיעבוד' רצונו לומר שלא היה להם שיעבוד ממש אלא צרות השיעבוד שהיה מבקש מהם שיעבדו לו אבל לא היו כופין אותן לעבודה, כדאמרינן במסכת סוטה (דף יא:) "'בפרך' בפה רך" שהיו מעבידים אותם מתחילה בפה רך כדפירשתי:
דבר אחר לפי שביקש לגלות את הקץ - וא"ת לפי פירוש זה וגם לפי פירוש ראשון קשה למה נסתמה הפרשה כאן, לפי פירוש ראשון היה לו לסתום לקמן בפסוק שנכתב בו שמת יעקב, ולפי דבר אחר היה לו לסתום בפסוק "האספו ואגידה לכם" דבאותו פסוק מוכיח שרצה לגלות להן את הקץ. ויש לומר דבאמצע הסדרה אינו ניכר אם נסתמה שדרכו להיות נסתם ולא הייתי יודע הדרשות הללו אבל בראש הסדרה דרכו להיות פתוחה או סתומה כדרכה תשע אותיות וכאן הוא מונה כל שנותיו והוי מקום מיתתו, וכן לעניין גלות הקץ דמסתמא לא היה מגלה להם הקץ אלא סמוך למיתתו וכאן הוא מקום מיתתו כדפירשתי, לכן מוכח שפיר מיניה.
ומהרש"ל כתב: דלפי טעם ראשון קשה היה לו לסתום פרשת שמות שהרי בפרשה זו לא הזכיר השיעבוד, לכן פירש ד"א, ולפי ד"א קשה היה לו לסתום הפרשה של "ויקרא יעקב לבניו" וכו' לכך לכך צריך גם לטעם א' ומשום הכי צריך לב' טעמים: