מנחת יהודה על רש"י בראשית מז

פסוק כח עריכה

למה פרשה זו סתומה - כלומר קבלה הוא בידינו שפרשת ויחי היא תחילת פרשה ולא חדא פרשה היא עם "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן" וא"כ למה היא סתומה.
וא"ת למה לא מקשה רש"י למה "ויצא יעקב" היא סתומה, והא היא נמי סתומה בס"ת בתחילת פיסקא. וי"ל דדוקא כאן קשה לרש"י למה סתומה, לפי שכל פרשה סתומה שיעורה תשע אותיות, וכאן לא פתוחה כלום אפילו שיעור של פרשה סתומה, אבל פרשת "ויצא יעקב" סתומה כדרך פרשה סתומה ששיעורה ט' אותיות, אבל פרשה דהכא כולה סתומה ואין בה ריוח כלל:

מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם - משמת מיד שנפטר יעקב התחילו לשעבדם.
וא"ת והא רש"י בעצמו פירש לקמן כל זמן שאחד מן השבטים היה קיים לא היו משעבדים בהם. ועוד כיון שיוסף מלך היה ודאי לא היו משעבדים בהם. וי"ל דלכך נקט נקט רש"י 'צרת השיעבוד' רצונו לומר שלא היה להם שיעבוד ממש אלא צרות השיעבוד שהיה מבקש מהם שיעבדו לו אבל לא היו כופין אותן לעבודה, כדאמרינן במסכת סוטה (דף יא:) "'בפרך' בפה רך" שהיו מעבידים אותם מתחילה בפה רך כדפירשתי:

דבר אחר לפי שביקש לגלות את הקץ - וא"ת לפי פירוש זה וגם לפי פירוש ראשון קשה למה נסתמה הפרשה כאן, לפי פירוש ראשון היה לו לסתום לקמן בפסוק שנכתב בו שמת יעקב, ולפי דבר אחר היה לו לסתום בפסוק "האספו ואגידה לכם" דבאותו פסוק מוכיח שרצה לגלות להן את הקץ. ויש לומר דבאמצע הסדרה אינו ניכר אם נסתמה שדרכו להיות נסתם ולא הייתי יודע הדרשות הללו אבל בראש הסדרה דרכו להיות פתוחה או סתומה כדרכה תשע אותיות וכאן הוא מונה כל שנותיו והוי מקום מיתתו, וכן לעניין גלות הקץ דמסתמא לא היה מגלה להם הקץ אלא סמוך למיתתו וכאן הוא מקום מיתתו כדפירשתי, לכן מוכח שפיר מיניה.
ומהרש"ל כתב: דלפי טעם ראשון קשה היה לו לסתום פרשת שמות שהרי בפרשה זו לא הזכיר השיעבוד, לכן פירש ד"א, ולפי ד"א קשה היה לו לסתום הפרשה של "ויקרא יעקב לבניו" וכו' לכך לכך צריך גם לטעם א' ומשום הכי צריך לב' טעמים:

פסוק לא עריכה

תעלה בעידניה סגיד ליה - וא"ת ולמה נקט רש"י תעלה דוקא הא יש עוד חיות שהם יותר שפלים משועלים. וי"ל דלכך נקט שועל לפי שהוא שפל ועניו מאד, שדרכו של שועל שכופף את ראשו לארץ נגד זנבו וזנבו תולה אחריו למטה לארץ, ולא כשאר חיות שזנבו למעלה מגבו.
עוד י"ל דלכן נקט תעלה שתעלה הוא שועל ושועל בגי׳ עם הארץ כלומר שהיא השפל שבעולם ואפ"ה בעידניה סגיד ליה: