בד"ה בשנה השנית כו' שפירושו עד כו' נ"ב ואני אומר הוכרח לאשר וזולתו לא יהיה נופל מלת כי אם תם למלת אדוני שלא יהיה מחובר מלת כי אם תם הכסף למלת אל אדוני וזה אינו נכון אבל במקום אשר נופל הלשון כך כאשר תם הכסף מה היה אל אדוני כלומר כבר בא אל אדוני ודוק מהרש"ל: בד"ה בלתי אם כו' תפרשנו כו' נ"ב מה צריך לאריכת דברים אלא מהו אם גויתנו כי אין נופל כאן אם בלשון תנאי ולא בלשון אשר אלא בלשון אם לא מהרש"ל:

בד"ה מצרת השיעבוד כו' נ"ב ומ"ה הוכרח לב' פירושי' דאי משום צרת השיעבוד לחוד היה לו לעשות סתימה בפרשת שמות ואי משום הקץ לחוד היה לו לעשות סתימה גבי ויקרא יעקב לבניו ודוק מהרש"ל:

בד"ה סופו כו' מהכא משמע כו' נ"ב ואני אומר שכל הג' טעמים מוכיחין מן המקרא אל תקברני במצרים משום כינים ונשאתני ממצרים משום ע"ז וקברתני בקברתם משום גילגול מחילות וכן הסדר בב"ר ומה ששינה רש"י ודרש טעם של גילגול קודם טעם עשיית ע"ז שהוא קודם לו משום שרש"י מפרש ענייני הקבורה אל תקברני ממצרים משום כינים וא"כ למה דוקא בקבורת אבותי ולא בשאר מקומות ע"כ הוכרח לפרש מיד משום גילגול ואח"כ מפרש היתור ונשאתני ממצרים ודוק מהרש"ל:

מה שפירש"י כמו וישכב דוד עם אבותיו פי' דא"א לפרש התם על הקבורה שנקבר עם אבותיו בבית לחם או עם אברהם יצחק יעקב בחברון שהרי כתי' אח"כ ויקבר בעיר דוד שהיה ציון וק"ל

בד"ה הפך כו' וא"ת ומי הכריחם נ"ב כנ"ל: ולי נראה דאל"כ הל"ל לעל ראש המטה אלא השתחואה ליוסף ובאיזה מקום על ראש המטה מהרש"ל: