מפרשי רש"י על בראשית מד טז
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק מ"ד • פסוק ט"ז |
• א • ז • י • יג • טז • יח • יט • כ • כב • כט • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּ֤נּוּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ׃
רש"י
"האלהים מצא" - יודעים אנו שלא סרחנו אבל מאת המקום נהיתה להביא לנו זאת מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו
"ומה נצטדק" - לשון צדק וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בל' מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו ואינה נותנת לפני אות ראשונה של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העיקר כגון נצטדק מגזרת צדק ויצטבע מגזרת צבע ויצטירו מגזרת ציר אמונים הצטיידנו מגזרת צדה לדרך ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העיקר כגון (קוהלת יב) ויסתבל החגב מגזרת סבל (דנייאל ז) מסתכל הוית בקרניא מגזרת סכל (מיכה ו) וישתמר חקות עמרי מגזרת שמר (ישעיהו נט) וסר מרע משתולל מגזרת (איוב יז) מוליך יועצים שולל (שמות טז) מסתולל בעמי מגזרת (ירמיהו יח) דרך לא סלולה חסלת פרשת מקץ
רש"י מנוקד ומעוצב
הָאֱלֹהִים מָצָא – יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלֹּא סָרַחְנוּ, אֲבָל מֵאֵת הַמָּקוֹם נִהְיְתָה לְהָבִיא לָנוּ זֹאת: מָצָא בַעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ (בראשית רבה צב,ט).
וּמַה נִּצְטַדָּק – לְשׁוֹן "צֶדֶק", וְכֵן כָּל תֵּיבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ צַדִּ"י וְהִיא בָאָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מִתְפָּעֵל אוֹ נִתְפָּעֵל, נוֹתֵן טֵי"ת בִּמְקוֹם תָּי"ו. וְאֵינוֹ נוֹתְנָהּ לִפְנֵי אוֹת רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְסוֹד הַתֵּיבָה אֶלָּא בְאֶמְצַע אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן: "נִצְטַדָּק" מִגִּזְרַת "צֶדֶק", "יִצְטַבַּע" (דניאל ד,יב; ד,ל) מִגִּזְרַת "צַבַּע", "וַיִצְטַיָּרוּ" (יהושע ט,ד) מִגִּזְרַת "צִיר אֱמוּנִים" (משלי יג,יז), "הִצְטַיַּדְנוּ" (יהושע ט,יב) מִגִּזְרַת "צֵדָה לַדֶּרֶךְ". וְתֵיבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ סַמֶ"ךְ אוֹ שִׁי"ן, כְּשֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת הַתָּי"ו מַפְרֶדֶת אֶת אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" (קהלת יב,ה) מִגִּזְרַת "סָבֹל", "מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא" (דניאל ז,ח) מִגִּזְרַת "שָׂכֹל", "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי" (מיכה ו,ט) מִגִּזְרַת "שָׁמֹר", "וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (ישעיהו נט,טו) מִגִּזְרַת "מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל" (איוב יב,יז), "מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי" (שמות ט,יז) מִגִּזְרַת "דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה" (ירמיהו יח,טו).
מפרשי רש"י
[ד] יודעים אנו שלא סרחנו וכו'. דאם לא כן מאי 'מצא עונינו' דקאמר, דהם לא חטאו עכשיו:
[ה] נותן (צד"י) [טי"ת] במקום תי"ו. לפי שקשה לחבר יחד אחת מאותיות ס', ש', צ', עם התי"ו, וכאשר תנסה תבחין שקשה לחברם, לפיכך כאשר אות ראשון צד"י או שי"ן או סמ"ך יבא השתנות בתיבה, כי אם אות הראשון צד"י - תתחלף עם שיקדים הצד"י, וגם יתחלף התי"ו לט', לפי שקשה לחבר הצד"י עם התי"ו, וכן כאשר אות ראשון הוא סמ"ך ויבא בלשון התפעל הקדימו הסמ"ך, והחליפו התי"ו בט' גם כן. אבל בשי"ן - אין כאן רק חלוף תי"ו התפעל עם השי"ן, שתקדום השי"ן לתי"ו התפעל, לפי שקשה לחבר השי"ן עם התי"ו רפויה, ואם תקדום התי"ו אז היתה רפויה וקשה לחברם יחד, אבל כאשר תקדום השי"ן - אז התי"ו דגושה, כדין אחר שוא נח. אבל בסמ"ך וצד"י קשה לחבר עמהם התי"ו אף שהיא דגושה, לכך הוצרכו להחליף התי"ו בט'. ורש"י לא הזכיר הזי"ן, וקצת מדקדקים הביאו גם כן הזי"ן עמהם: