מפרשי רש"י על בראשית ז ב


| מפרשי רש"י על בראשיתפרק ז' • פסוק ב' | >>
ב • ג • ד • ה • ז • ט • יא • יב • יג • יד • טז • יח • כ • כב • כג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ז', ב':

מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ׃


רש"י במהדורה המבוארת

רש"י

"הטהורה" - העתידה להיות טהורה לישראל למדנו שלמד נח תורה (עירובין יח)

"שבעה שבעה" - כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו


רש"י מנוקד ומעוצב

הַטְּהוֹרָה – הָעֲתִידָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. לָמַדְנוּ שֶׁלָּמַד נֹחַ תּוֹרָה.
שִׁבְעָה שִׁבְעָה – זָכָר וּנְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן בְּצֵאתוֹ.

מפרשי רש"י

[א] למדנו שלמד נח תורה. דאם לא כן - מנא ידע. ואין לומר שמאליהן באו וכל שהתיבה קולטת הכניס בה, דזה אין לומר אלא דוקא גבי "למיניהו" (ר' לעיל ו, כ), שלא היתה התיבה קולטת דבר שהשחית את דרכו, לפי שלא היה ראוי כלל לתיבה, אבל בעופות טהורות שציווה הקדוש ברוך הוא ליקח שבעה, קשיא מנא ידע, שמא טמאים הם, ולא היתה התיבה דוחה שהרי כולם ראויים אל התיבה, ואין סברא לומר שמפני שהיו קודם שנים מן הטמאים בתיבה - תהיה התיבה דוחה הנשארים, דמאי שנא האחרונים מן הראשונים, ולא היתה דוחה את אחת מהם, ולפיכך צריך לומר שלמד נח תורה. אבל בזבחים (דף קטז.) תרצו בזה גם כן כמו שתרצו אצל "למיניהו", שהעבירם לפני התיבה וכל שהתיבה קולטתו - הכניס בה. וסברתם גם כן שהיה נח מכניס אחד אחד, וכיון שהיו בתיבה שנים מן הטמאים לא היה התיבה קולטת אחרים. אי נמי שלא היה נמצא בעולם שלא השחיתו דרכם רק שנים מכל מין, וזה נראה. וקשה לפי זה למה דחה רש"י דברי סתם התלמוד, ויראה לומר דודאי כיון דכתיב "הטהורה" בודאי למד נח תורה, דאם לא כן איך שייך לומר "הטהורה" - הא לא ידע כלל מן הטהורים ומן הטמאים, אלא על כרחך שלמד נח תורה. והא דפריך בפרק פרת חטאת (זבחים דף קטז.) 'מנא ידע', דאף על גב שלמד נח תורה אי אפשר לו להכיר אותם, שלא היה קניגי ובליסטרא להכיר אותם. והא דאמר בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נט.) גוי שלמד תורה חייב מיתה, היינו שאחר שנתנה תורה לישראל, כדמוכח התם משום שהיא מאורסה לישראל, אבל קודם מתן תורה יש לו ללמוד שפיר: [ב] כדי שיקריב מהם קרבן וכו'. ואם תאמר למה שבעה שבעה דוקא, ויש לתרץ נגד ששה זמנים; זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחורף, וזוג אחד יהיה לו לקיום המין כמו בטמאים. ולפי שהו' זמנים כל אחד ואחד ב' חדשים, כדאיתא בבבא מציאא (קו ע"ב), לכך ו' זוגות, לכל זמן - זוג אחד. ועוד יש לומר אחר שצריך ליקח יותר משנים, ואפקי קרא מיניה, אוקמיה אשבעה, לפי שהוא גם כן סכום מספר, שאם יקח להקריב מהם קרבן ישאר עוד זוג לקיום המין, לפיכך ציוה ליקח סכום מספר. ותמצא השבעה שהוא סכום מספר, שהרי הוא חוזר חלילה תמיד, וכל הימים נכללים בז' ימים, וכל השנים בז' שנים (ויקרא כ"ה, ח'), ולכן בחר במספר ז'. ונח הקריב זכרים ונקיבות לעולה, אפילו מן החיות הקריב, כדאיתא בפרק פרת חטאת (זבחים ריש קטז.):

בד"ה למדנו שלמד כו' ותפש דרך כו' נ"ב ולי נראה דתרוייהו צריכי דאי לא למד תורה אם כן מה דיבר עמו טהורה הלא לא יבין לשון טהרה וטמאה ששניהם נאסרו לו לנח שעדיין לא אכל בשר בפרט מאחר שהקדוש ברוך הוא חפץ להוסיף עמו בדברים דאם לא כן לא היה צריך לשום דיבור אלא לומר כנוס סתמא והתיבה קולטת ודוק אלא שלמד תורה כפירש"י ואי לאו שהתיבה כו' לא הוי ידע איזה שמשו וסרחו דרכן ומה שהוא סובר שבתלמודא מפרש טעמא דהתיבה קולעת כו' אטהורין קאי שעתידין ליטהר אינו כן וז"ל הגמרא טהורין וטמאיי בהאי שעתא מי הוי אמר ר' שמואל בר נחמני טהורין מאותו שלא נעבדה בהן עבירה ל"א מאותן שעתידין ליטהר מנא ידע כדרב חסדא דאמר רב חסדא העבירן לפני התיבה כו' והנה רש"י תפש לו הלשון אחר דפי' שעתידין ליטהר אבל הטמאין נמי לא סרחו דרכן אלא מאות' שדבקו במיניהם ויליף מינייהו כדפירש לעיל ומ"ה פירש שלמד נח תורה כדפירש ותלמודא הוא דמקשה לר"ש בר נחמני דפי' טהורין שלא סרחו כו' מנא ידע ומשני כדר' חסדא דלא בעינן לטהורין אלא לענין כולם לידע איזה מהן שלא סרחו ודוק א"נ נראה דמ"ה לא הספיק תיבה קולטתו לחוד דאם כן לא ידע נח מתי גמרן כל ביאתן לתיבה וישב ויצפה עד שאמר לו מכל הפחות שנים ומן הטהורין שבעה ודוק מהרש"ל: