מפרשי רש"י על במדבר כא יג
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק כ"א • פסוק י"ג |
• א • ב • ג • ד • ה • ז • ט • יא • יג • טו • כב • כג • כז • כח • ל • לב • לה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִשָּׁם֮ נָסָ֒עוּ֒ וַֽיַּחֲנ֗וּ מֵעֵ֤בֶר אַרְנוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר הַיֹּצֵ֖א מִגְּבֻ֣ל הָֽאֱמֹרִ֑י כִּ֤י אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב בֵּ֥ין מוֹאָ֖ב וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃
רש"י
"מגבול האמורי" - תחום סוף מצר שלהם וכן (דברים ב) גבול מואב לשון קצה וסוף
"מעבר ארנון" - הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב
"היוצא מגבול האמורי" - רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל ולא באו לגבול מואב (כי ארנון גבול מואב והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם ואע"פ שלא פירשה משה פירשה יפתח) כמו שאמר יפתח (שופטים יא) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה ומשה רמזה (דברים ב) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער מה אלו לא נתנום לעבור בתוך ארצם אלא הקיפום סביב אף מואב כן
רש"י מנוקד ומעוצב
מִגְּבֻל הָאֱמוֹרִי – תְּחוּם סוֹף מֶצֶר שֶׁלָּהֶם. וְכֵן גְּבוּל מוֹאָב, לְשׁוֹן קָצֶה וָסוֹף.
מֵעֵבֶר אַרְנוֹן – הִקִּיפוּ אֶרֶץ מוֹאָב כָּל דְּרוֹמָהּ וּמִזְרָחָהּ, עַד שֶׁבָּאוּ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי לְאַרְנוֹן בְּתוֹךְ אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי, בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב.
הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי – רְצוּעָה יוֹצְאָה מִגְּבוּל הָאֱמוֹרִי, וְהִיא שֶׁל אֱמוֹרִיִּים, וְנִכְנֶסֶת לִגְבוּל מוֹאָב עַד אַרְנוֹן, שֶׁהוּא גְּבוּל מוֹאָב. וְשָׁם חָנוּ יִשְֹרָאֵל, וְלֹא בָּאוּ לִגְבוּל מוֹאָב, כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, וְהֵם לֹא נָתְנוּ לָהֶם רְשׁוּת לַעֲבֹר בְּאַרְצָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרְשָׁה מֹשֶׁה, פֵּרְשָׁהּ יִפְתָּח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִפְתָּח: "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה" (שופטים יא,יז); וּמֹשֶׁה רְמָזָהּ: "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר" (דברים ב,כט); מָה אֵלּוּ לֹא נְתָנוּם לַעֲבֹר בְּתוֹךְ אַרְצָם, אֶלָּא הִקִּיפוּם סָבִיב, אַף מוֹאָב כֵּן.
מפרשי רש"י
[יז] תחום סוף מצר שלהם. כי אין פירושו כמו "לא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות י"ג, ז'), שהוא נאמר על כל הארץ, דכאן לא יתכן, שהרי כתיב "כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי", מוכח דלשון "גבול" על דבר מפסיק וסוף: