מפרשי רש"י על במדבר ד מז
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ד' • פסוק מ"ז |
• ב • ד • ה • ט • י • יב • יג • טו • טז • כב • כה • כו • כז • לב • מז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּ֗א לַעֲבֹ֨ד עֲבֹדַ֧ת עֲבֹדָ֛ה וַעֲבֹדַ֥ת מַשָּׂ֖א בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
רש"י
"עבודת עבודה" - הוא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת
"ועבודת משא" - כמשמעו
רש"י מנוקד ומעוצב
עֲבֹדַת עֲבֹדָה – הוּא הַשִּׁיר בִּמְצִלְתַּיִם וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת (ערכין י"א ע"א).
וַעֲבֹדַת מַשָּׂא – כְּמַשְׁמָעוֹ.
מפרשי רש"י
[כא] עבודת עבודה היא השיר במצלתים. הקשה הרא"ם, דאם כן צריכין אנו גם כן לפרש "עבודת משא" עבודה למשא, ולא היה עבודה למשא, אלא על כרחך צרכין אנו לפרש "עבודת משא" עבודה של משא, וכן יש לפרש "עבודת עבודה" עבודה של עבודה, כלומר כל העבודות חוץ מן משא נקראים בשם "עבודה", כדכתיב (פסוק כד) "לעבוד ולמשא". ואפשר כי רש"י סובר דלא יתכן לומר כך, דאחר דנקראת אותה העבודה במשכן בלשון סתם "עבודה" (שם), אם כן הוו למכתב סתם "עבודה", שהרי היא נקראת סתם עבודה, ולמה כתב בקרא "עבודת עבודה", אלא לדרוש עבודה שהיא עבודה לעבודה אחרת. אבל "עבודת משא", שהכתוב בא לומר שהעבודה הזאת אינו סתם עבודה, רק עבודת משא, ואינו סתם עבודה, הוצרך לכתוב "עבודת משא", ואין לכתוב "עבודה" ותו לא:
אבל עדיין קשה, שנוכל לפרש "עבודת" מלשון מלאכה, ואין מורה זה על עבודת אלקים, רק כמו "עבדה רבה" (בראשית כ"ו, י"ד), שפירושו פעולה (רש"י שם), ו"עבודה" שכתיב אחריו הוא רצה לומר על עבודה שהיא עבודה להשם יתברך, כי עבודה שהיא במשכן, כגון נעילת שערים (רש"י להלן ח, כה) ושיר וכל הנך, נקראים 'עבודה', מפני שהם כמו העבד המשרת לאדון. ולפיכך נקרא זה "עבודה", ו"עבודת עבודה" פירוש כמו פעולת העבודה, שהיא העבודה לשם יתברך. ולפי זה יהיה לשון "עבודת" נאמר רק על הטורח שהם עושים הלוים, ו"עבודה" הבא אחריו נאמר על עצם העבודה, שהיא לשם יתברך:
[כב] ואותם הפקודים. פירוש, כי אין "ופקדיו אשר ציוה ה' את משה" מחובר ביחד, ויהיה פירושו "ופקדיו אשר ציוה ה' את משה" היה כך וכך, דהא לא נזכר שום דבר אחריו. אלא פירוש "ופקדיו" היה במצוה מבן שלשים, וזהו "אשר ציוה ה' את משה", כי כך נצטווה שיהיה מבן שלשים. אף על גב דכבר כתיב בכל הלוים "מבן שלשים ולמעלה", חזר וכתב כאן "ופקדיו אשר צוה ה' את משה", לומר שכך היה, ולא היה טעות שיהיה נמנה אחר יותר מבן נ', ופחות מבני שלשים על ידי שטעה אחד בשניו. ואשמועינן גבי לוים, משום דאי היה טעות בהם היתה עבודה שלהם פסולה (חולין דף כד.), קאמר "ופקדיו אשר ציוה את משה", ולא היה שום טעות במנין זה: