מפרשי רש"י על במדבר ד כב
רש"י
"נשא את ראש בני גרשון גם הם" - כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה
רש"י מנוקד ומעוצב
נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם – כְּמוֹ שֶׁצִּוִּיתִיךָ עַל בְּנֵי קְהָת, לִרְאוֹת כַּמָּה יֵשׁ שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל עֲבוֹדָה.
מפרשי רש"י
[יג] גם הם כמו שצויתיך על וכו'. רוצה לומר, שאין פירוש הכתוב לענין המנין בלבד, ורצה לומר שימנה גם בני גרשון, שהרי כבר נמנו כל ישראל (לעיל ב, לב), ומאי "גם הם" דקאמר, דמשמע לשון "הם" שלא היה זה רק בלוים. והכי נמי לא מצי קאי על "למשפחותם לבית אבותם", דכל ישראל נמנו למשפחותם לבית אבותם (לעיל א, ב). ואין לומר דקרא קאי אבן שלשים שנה ומעלה הכתוב אחריו, דהא כתב בפני עצמו (ר' פסוק כג) "מבן שלשים שנה ומעלה תפקוד אותם", וכיון דכתיב בפני עצמו "מבן שלשים תפקוד אותם", "נשא ראש בני גרשון גם הם" לא לענין למנות אותם מבן ל' קאמר. ולפיכך פירש הכתוב "גם הם" 'כמו שצויתיך לראות כמה הגיע וכו, ואהא קאי "גם הם", שכמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה הגיעו לכלל העבודה (רש"י לעיל פסוק ב), כן תראה גם כן כמה הגיעו לכלל העבודה בבני גרשון. וזה שלא היה בכלל ישראל, שלא היו ישראל נמנין לראות כמה הגיעו לכלל עבודה:
ואין להקשות, דלא נזכר בכתוב רק המנין, והיכן נזכר שיראה כמה הגיעו לכלל עבודה, דודאי מדכתיב "נשא את ראש בני גרשון", ולא כתיב 'פקוד בני גרשון', בודאי פירושו שיברר קצת מהם לא כולם, והיינו אותם שראויים לכלל עבודה, שכן משמע לשון "נשא", שישא את ראש קצתם מתוך השאר, ואהא קאי "גם הם". ולפיכך בפרשה הקודמת אצל "נשא את ראש בני קהת" (פסוק ב) פירש רש"י גם כן (שם) 'מנה מהם כמה הגיעו לכלל עבודה', והיינו כדי לתרץ לשון "נשא" הכתוב שם. וראיה לזה, שבמנין הלוים כתיב (ר' לעיל ג, טו) "פקוד כל בני לוי", ולא כתיב "נשא", והיינו משום שהלוים היו נמנים כולם מבן חדש ולמעלה (שם), וכאן לא נמנו אלא הראויים לכלל עבודה. וזהו שדקדק (רש"י פסוק ב) בלשונו לומר 'מנה מהם', ולא 'מנה אותם', כי לשון "נשא" משמעה המקצת ימנה מהם. ובלא לשון "נשא" אתי שפיר, דכיון דכבר נמנו הלוים (לעיל ג, לט), על כרחך הא דכתיב "נשא בני גרשון" רצה לומר שימנה מהם כמה הם שראוים לעבוד:
ואם תאמר, למה לי לכתוב "גם הם", אם ללמוד שימנה אותם שבאו לכלל עבודת משא, הא בהדיא כתיב (פסוק כג) "מבן שלשים שנה ולמעלה תפקוד אותם", ויש לומר, דאי לא כתב "גם הם", הוה אמינא דלא מתחייב במנין אלא אם יש בו תרתי; דהיינו שהוא בן ל', וגם הוא עובד באהל מועד, כדמשמע קרא "מבן שלשים שנה ולמעלה כל הבא לעבוד וכו'", ולפיכך ילפינן מבני קהת דכיון שהגיע לכלל עבודה, אף על גב שלא עבד, שהיה לו אונס או מחמת חולי, חייב במנין. וזהו שכתב רש"י 'כמו שצויתיך וכו' לראות כמה הגיע לכלל עבודה', אף על גב שלא עבד:
ואם תאמר, בני קהת גופייהו שמא לא מתחייב אלא אם כן הוא בן שלשים ועבד באהל מועד, ויש לומר, דבני קהת כתיב (פסוק ג) "כל בא לעבוד", ולא כתיב "כל הבא" בה"א, דודאי כשנכתב בה"א הידיעה משמע שלא כל שהוא מבן שלשים יהא נמנה, רק אותו שבא לעבוד, ולא אותו שלא בא לעבוד, שכל ה"א הידיעה משמע שהוא ידוע כבר שבא לצבוא צבא באהל מועד, וכיון שהוא ידוע שבא לצבוא צבא אז יהא נמנה מבן ל'. אבל "כל בא לצבא" (פסוק ג) בלא ה"א הידיעה, משמע שלא בא ללמוד, אלא שאין פחות מבן ל' ראוי לעבודה, והכי פירושו, מבן שלשים ולמעלה הוא בא לצבא לעבוד וכו', וכמו שפירשנו אצל "כל יוצא צבא" (לעיל א, ג), 'מגיד שאין פחות מבן כ' יוצא צבא' (רש"י שם) בריש במדבר, עיין שם (גו"א אות ו). ולמדנו מזה שמיד שהגיע לכלל העבודה חייב במנין:
ואם תאמר, לא ליכתוב "גם הם" ולא "כל הבא", והשתא ידעינן גם כן שמיד שבא לכלל עבודה חייב במנין, ויש לתרץ, דאי לאו "כל הבא" הייתי אומר אפילו חרש ושוטה בני מניין הם, דהא בני ל' [שנה] הם, ו'כל בא לצבא צבא' דכתב פירושו שאין פחות מבן ל' הוא בא לעבוד עבודה, אבל במנין שייך נמי אף על גב שהוא לאו בר עבודה, לכך כתב "כל הבא", דרצה לומר דווקא כל הבא לעבוד, דהיינו שראוי לעבוד, וקאי "כל הבא" על "מבן שלשים ולמעלה", לפרש איזה ראוי למנין - אותו הידוע שראוי לעבוד, אבל אותו שאין ראוי לעבוד - לא:
ואם תאמר, בני מררי נמי דלא כתיב "גם הם", וכתיב (פסוק ל) "כל הבא", מנא ליה שיש למנות כל הראוים לעבודה אף על גב שאינו עובד, ויש לתרץ, דודאי מבני גרשון ילפינן, דמאי שנא, כמו שחייבה התורה במנין בני קהת וגרשון משהגיע לכלל עבודה, הכי נמי בני מררי. אבל בבני גרשון הוצרך לכתוב "גם הם", דכיון דכתיב "כל הבא" דמשמע דוקא הבא לעבוד וגם הוא בן ל' חייב במנין, הוצרך לכתוב "גם הם". אבל השתא בבני מררי, כיון דעל כרחך אנו צריכין לפרש "כל הבא" בבני גרשון כמו שפרשנו למעט חרש ושוטה, הכי נמי ממעטינן גבי בני מררי חרש ושוטה, וילפינן בני מררי דומיא דבני גרשון וקהת, דיש ללמוד סתום מן המפורש. אבל בבני גרשון, כיון דמסתבר לפרש קרא כפשטיה, דהיינו שהוא בן ל' ובא לעבוד, הוי מפרשינן כך, אף על גב דלא הוי דומיא דבני קהת:
בד"ה גם הם כו' לראות כמה כו' נ"ב מקשין העול' מה משמיע לנו המקרא הלא בהדיא כתיב אח"כ שיהיו מבן שלשים ונ"ל דה"פ כי מן הדין לא היה למנות מבן שלשים אלא הקהתים נושאי דברים המקודשים וצריך להם שכל בעבודתם שלא ימעלו ח"ו וישחי' בהם הארון כמו שמצינו בעוזא אבל גרשון ומררי נישאי הקרשים והדומה להם היה ראוי למנות מבן עשרי' ומעלה מאחר שראוי לצאת לצבא למה לא יהא ראוי לעבודה אלא שלא להטיל קנאה בין האחי' שיראו בני הגרשני איך עבודתן קילא וזיל' וגדולה הקנאה כו' ע"כ נאמר בבני גרשון גם הם מבן שלשים כמו שציותיך על בני קהת ודוק מהרש"ל: