מלבי"ם על עזרא ד ט

<< | מלבי"ם על עזראפרק ד' • פסוק ט' | >>
ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


עזרא ד', ט':

אֱדַ֜יִן רְח֣וּם בְּעֵל־טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָ֖ר כְּנָוָתְה֑וֹן דִּ֠ינָיֵ֠א וַאֲפַרְסַתְכָיֵ֞א טַרְפְּלָיֵ֣א אֲפָֽרְסָיֵ֗א ארכוי אַרְכֳּוָיֵ֤א בָבְלָיֵא֙ שֽׁוּשַׁנְכָיֵ֔א דהוא דֶּהָיֵ֖א עֵלְמָיֵֽא׃



(ט - י) "אדין רחום בעל טעם ושמשי ספרא", שהם המעתיקים ומסכימים אל דבר הבקשה, ושאר חבריהם המבקשים זאת הם "דינאי ואפרסתכיא" כולם שמות אומות שהושיב סנחריב בערי שומרון כמו שפרש"י "שושנכיא" בני שושן, דהיא "עלמיא" שנקראים ג"כ בני עילם ע"ש המדינה, כמ"ש בשושן הבירה אשר בעילם המדינה (דניאל ח') "ושאר האומות אשר הגלה סנחריב מלך רב וגדול והושיב אותם בעיר שמרון ויתר האומות אשר בעבר הנהר ואנשי כענת", עד כאן כתבו על המכתב להודיע שם המבקשים, שהם עמים רבים, וי"ל כי האנשים בשלם מתרדת קבצו גם כן חתומים מכמה ערים להרשות אותם לבקש ע"ז בשמם: