מלבי"ם על עזרא ד ז

השאלות

(ז – יא)    תחלה אמר שהכותבים היו בשלם מתרדת, ואחר כך אמר שהיו רחום בעל טעם ושמשי, ואח"כ אמר שהיו גם דיניא ואפרסתכיא וכו', ואחר כך עוד דנה פרשגן אגרתא וכו' עבדך אנש נהרה?, ולמה חזר זה שנית הלא כבר אמר וכתב הנשתון כתוב ארמית?:

(ז) "ובימי ארתחששתא כתב בשלם", אז שכרו עליהם יועצים להפר הבנין כמו שנבאר, והנה הגם שיש כמה דעות בענין מלכי פרס ובשמותיהם, ארתחששתא זה בהכרח היא כורש כמו שפרש"י. דהא בימי כורש נשבת הבנין, וצ"ל ששם ארתחששתא היה שם הכבוד למלכי פרס, ולמ"ד שארתחששתא הוא שם אחר צ"ל שלא נשבת הבנין עד אחר מות כורש וארתחששתא זה מלך אחר כורש, כי בכל אופן צ"ל שהיה הבנין נשבת י"ד שנים שהם שני שבועים שכתוב בדניאל [ט' כ"ה] לפי פירושי. והנה טרם שנבוא לבאר הענין הבא, אציע הקדמה אחת, כי יפלא מאד, א] אחר שכורש זה בעצמו נתן דת לבנותו, ואמר שה' פקד עליו לבנות לו בית, איך בימים מועטים החזיר את הדת ובטל הבנין, וידענו כי בדתי פרס ומדי כל כתב אשר נכתב בשם המלך לא יכול המלך לבטלו בשום אופן כמבואר בענין דניאל [בדניאל ו'] ובענין אחשורוש שלא יכול לבטל כתב הדת אף שנכתב בטעות כמו שבארנו בפי' מגלת אסתר, זאת שנית שהם כתבו שהיהודים בונים ומבצרים חומות ירושלים וזה היה שקר גמור שלא בנו רק את הבית, והחומה לא נבנה עד ימי ארתחששתא שנתן לזה רשות מיוחד, ואיזה מרד יכול להתקומם ע"י בנין הבית אחר שאין להם עיר בצורה להשגב בה, והבית נבנה מעץ ומאבן שיוכל לשרפו בקל אם ימרו את פקודתו כמו שיתבאר בסי' ו', ואיך הטה אזניו לדברי שקר ואיך ערבו את לבבם לדבר שקר. ע"פ השאלות האלה יאיר לנו אור בפי' הכתובים האלה, שבאמת נעשה בזה מרמה גדולה, ועל ידי שוחד ממון שנתנו צרי יהודה שכרו יועצים והצליח מרמה בידם, כי זאת ידעו שלבטל את בנין הבית הוא דבר שאי אפשר כפי חקי פרס ומדי שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, וגם שלא יכלו להלשין ע"ז, באשר בבנין בית אלהים אין חשש מרד אחרי שחומת ירושלים מפורצת, וגם שיכתבו שקרים אל המלך שהיהודים עברו פקודתו, ותחת שיבנו את הבית הם בונים בחומת העיר, התיראו פן יודע למלך ששקר דברו ויחייבו ראשם למלך, והיה עצתם באופן זה, כי באשר מלכות פרס היתה מלכות גדולה ורחבה והיו תחתיה עמים שונים מדברים כ"א בלשונו, היה החק שכל מי שירצה לכתוב אל המלך היה כותב בלשונו ובכתבו, כמ"ש להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו, והיו בכל מדינה שני שרים ממונים מן המלך לקבל את המכתבים שיכתבו בלשון המדינה אשר המה בה ולהעתיק אותם בלשון ובכתב פרס ולשלחם אל המלך, וכן תשובת המלך היה מגיע בלשון וכתב פרס אל שני המעתיקים האלה, והם העתיקו הדברים אל לשון המדינה ומוסרים התשובה המועתקת אל הכותבים, ועל מדינת סוריא היו שם השרים האלה, רחום בעל טעם הוא היה המעתיק מלשון אל לשון, ושמשי היה הסופר ומעתיק הכתב לכתב פרס, ובסוריא היה כתבם ולשונם ארמית, לכן הכותבים שטנה שהיו שלשה אנשים ששמם "בשלם מתרדת טבאל, ושאר כנותיו" היינו חבריו וסייעתיו, "כתבו על ארתחששתא מלך פרס, וכתב הנשתון" היינו שהיה צריך להעתיקו ולהשוות ההעתקה שיהיה שוה אל הכתב שנעתק ממנו, "היה כתוב ארמית ומתורגם ארמית" שהיה כתב ארמי ולשון ארמי, והם מסרו הכתב הזה הערוך אל המלך, לרחום בעל טעם ושמשי ספרא שהם יעתיקו אותו לכתב ולשון פרסי: