פתיחת התפריט הראשי

סימן סאעריכה

ויקרא כה לא:
וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

[א] "אשר אין להם חֹמה סביב", מה תלמוד לומר "ובתי החצרים.."? אלא אף על פי שיש להם, רואין אותם כאילו אין להם.


ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב: רש"י ז"ל פירש "וחצריהם" היינו ערי פרזות כמו שתרגם אונקלוס-- ופצחיהם, אבל יונתן בן עוזיאל תרגם ובתי כופרניא. וכן תרגם "בחצריהם ובטירותם" ראשי כפרניהון. וכן היה דעת חז"ל שיש הבדל בין "חצרים" ובין "ערי הפרזי". הערים יש בהם חצרות הרבה, שבכל חצר כמה בתים, והם לכל הפחות שלש חצרות. ועשוים בעיר, בשווקים, וברחובות. והחצרות הם מפוזרים על פני השדה לבדם, ולכן שייכים אל שדה הארץ, כי ישכנו בהם עובדי האדמה לשמור שדותיהם. וכן מבואר בכל ספר יהושע שסיים תמיד "ערים ארבע עשרה וחצריהם...ערים שש וחצריהם". והמעיין שם יראה שהערים לא היו כולם מוקפות חומה, דהא אומר שם (פרק כא) שנתנו מהם ללוים ועיר הלוים לא היו מוקף חומה. וכן אמר (יהושע טו) "עקרון בנותיה וחצריה..עזה בנותיה וחצריה.." ופירוש "בנותיה"-- הערים הקטנים, ו"חצריה" הם הכפרים וכמו שכתוב "ישאו מדבר ועריו, חצרים תשב קדר" (ישעיה מג) שפירושו קדר היושבים בחצרים מפוזרים.

ועל פי זה יקשה למה אמר "ובתי החצרים"? והלא גם בתי הערים שאין להם חומה בהכרח כך דינם. והיה לו לומר "ובתים אשר אין להם חומה".   מזה הוציאו שבבתי החצרים אין מועיל חומה, כי הלא התנה "בית מושב עיר חומה", לא בית מושב כפר חומה. ורצונו לומר, בתי החצרים (אף שיש להם חומה) ואשר אין להם חומה (אף בתי ערים).

סימן סבעריכה

ויקרא כה לא:
וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

וכמה הם? 'בתים'-- שנים. "החצרים"-- שנים. -- שתי חצרות של שני שני בתים.  היו שלש של שני שני בתים-- הרי אלו כבתי ערי חומה.


ובתי החצרים: סתם לשון רבים, שנים. והם שתי חצרות של שני שני בתים. ובערכין (דף לג:) מקשה ואימא בית וחצר? [ר"ל הלא יש לפרש שלכן אמר "בתי" מפני שהם שני בתים --בית אחד לכל חצר-- כמו שאמרו בבא בתרא (דף ??) "ראשי המטות"-- ראש אחד לכל מטה, ועיין מה שכתבנו בזה באחרי מות (סימן כג)].  ומשיב אם כן לכתוב רחמנא "חצרים", כי זה נדע שיש בית בחצר, דאי לאו כן קרפף אקרי.

ולפי זה אין הכרח רק שלא נקרא "עיר" עד שיש שם ג' חצרים, ולא מוכח שהחצר השלישי צריך להיות של שני בתים. ועיין בספר עצי אלמוגים (סימן שצב סק"ג) ישב בזה דעת הרי"ף (בפרק כיצד מעברין).

סימן סגעריכה

ויקרא כה לא:
וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

[ב] אשר אין להם חֹמה סביב על שדה הארץ יחשב"-- הרי הן כשדה הארץ: מה שדה הארץ-- יוצא ביובל ובגרעון כסף, אף זה כן.  אי מה שדה הארץ אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים, יכול אף זה כן?... תלמוד לומר "גאולה תהיה לו"-- מיד.

[ג] אחר שנתת לו כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות, יכול לא יצא ביובל?... תלמוד לומר "וביובל יצא".


על שדה הארץ יחשב: דינם כשדה אחוזה והוא כמו שבאר הרמב"ן ז"ל הטעם שהחצרות הבנויות על פני השדה למושב האיכרים ועובדי האדמה הם כמו חלק מן השדות, ולכן נגאלים לעולם, כמו השדות. שכיון שמחייתו תלוים בשדהו ובפירותיו, נגאל לעולם (מה שאין כן בית עיר חומה שאם לא גאלו שנה תמימה כבר מצא דירה אחרת, כי עשוים רק למעון).

אמנם מה שהוסיף עוד "גאולה תהיה לו וביובל יצא" שמיותר, פירשוהו חז"ל (מובא בערכין דף לג) מפני שיש לומר שדינם כשדות שאין נגאלים עד אחר ב' שנים, לכן אמר "גאולה תהיה לו", מיד.  ואמר במשנה ג' שמה שכתב "וביובל יצא" מפני שיש לומר שהחצרות יש להם כח היפה שבבתי ערי חומה ושבשדות אחוזה, אבל יצויר אופן שבין אם תדונם כשדה אחוזה ובין אם תדונם כבית עיר חומה, אין מן הדין שתצא ביובל. וזה מצייר בשני אופנים:

( א ) אם מכר בית החצרים ופגע בו יובל בשנה שניה. שאם תדינהו כבית עיר חומה דינו שיוחלט, ואם תדינהו כשדה דינו שישלים שנה אחר יובל. כן תירץ רב אושעיא שם.

( ב ) אם הקדיש בית בבתי החצרים וגאלו אחר מיד הקדש ופגע בו יובל אחר שנה. שאם תדינהו כבתי ערי חומה יאחלט(??) ללוקח, ואם כשדה יוצא לכהנים. ומלמדני שגם בזה "ביובל יצא" -- כי יש לו כח יפה מיוחד מצד עצמו.

סימן סדעריכה

ויקרא כה לב:
וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

[ד] "וערי הלוים בתי ערי אחוזתם" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "גאולת עולם תהיה ללוים", יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלים?... תלמוד לומר "וערי הלוים בתי ערי אחוזתם".


וערי הלוים בתי ערי אחוזתם: פירושו, בין אם הלוי מכר עיר מעריו או בית שבערים האלה שהם אחוזתם, ר"ל ממ"ח עיר שנתן להם יהושע. והיה לו לומר "וממכר הלוים", אך הייתי אומר גם עבדים ושטרות ומטלטלים, כי למעוטי אחוזה שירשו מאבי אמם ישראל ימעט במשנה ח' מן "בתי ערי אחוזתם".

סימן סהעריכה

ויקרא כה לב:
וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

"גאולת עולם תהיה ללוים" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "במספר שנים תקנה מאת עמיתך", יכול אף בלוים כן?... תלמוד לומר "גאולת עולם תהיה ללוים".  [ה] מתוך שנאמר "ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה", יכול אף בלוים כן?... תלמוד לומר "גאולת עולם תהיה ללוים".  מתוך שנאמר "ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו", יכול אף בלוים כן?... תלמוד לומר "גאולת עולם תהיה ללוים".


גאולת עולם תהיה ללוים: לפי שבמה שכתב "ערי הלוים בתי ערי אחוזתם" נכלל בין אם מכרו דבר מן עריהם כמו השדה והמגרש שסביב העיר, ובין אם מכרו בית. ויצויר גם כן שנפל להם עיר מוקפת חומה (דאף שערי הלוים אין לעשות אותם מוקפות חומה ולמסתרינהו קיימי, בכל זאת יצויר קודם שסתרו החומה, כן פירשו בגמ'). ועל כולם אמר שיהיה להם "גאולת עולם" . הבית שבעיר חומה אין דינו כמו בישראל שלא יגאל רק עד שנה, כי גואל לעולם. והשדה שלו אין דינו כשדה אחוזה שאין לפדותו עד אחר שתי שנים כי גואל תיכף. וכן אם הקדיש שדהו ומכרו הגזבר (שבישראל אינו גואל) -- בלוים גואל. וברייתא זו מובאת בערכין (דף לג:).

סימן סועריכה

ויקרא כה לג:
וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

[ו] "ואשר יגאל מן הלוים" מה תלמוד לומר? שיכול, לוי מישראל יגאל כסדר הזה -- שהרי הורע כח ישראל בשלו, אבל מלוי לא יגאל... תלמוד לומר "ואשר יגאל מן הלוים"-- אף לוי מלוי גואל.

[ז] "מן הלוים"-- ולא כל הלוים, פרט לבן לוי נתין ולבן לוי ממזר.

"ויצא ממכר..."-- יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין? תלמוד לומר "בית", ו"עיר", ו'אחוזה'.  ואם כן מה תלמוד לומר "ממכר"? ממכרו יוצא ביובל ואין הקדשו יוצא ביובל [אלא בפדיון].

[ח] "כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר ישראל שירש את אבי אמו לוי, יכול יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר "ואשר יגאל מן הלוים".   אי "אשר יגאל מן הלוים", יכול לוי שירש את אבי אמו ישראל יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר "כי בתי ערי הלוים"-- עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי.  וחכמים אומרים אין דברים (ס"א דבריו) אמורים אלא בערי הלוים: "כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם בתוך בני ישראל"-- להגיד מה גרם.


ואשר יגאל מן הלוים: אי אפשר לפרש שמוסב למטה, ש"אשר יגאל...ויצא ביובל" כלפי לייא?! ומה שכתב הרשב"ם "אשר יגאל" שרוצה לגאול ואין לו, אין זה במשמע הלשון, שהיה לו לומר "ואשר לא יגאל". לכן פירשו חז"ל שמוסב למעלה -- "גאולת עולם תהיה ללוים ואשר יגאל מן הלוים" (ומה שכתוב "ויצא ממכר בית" היא ענין אחר, שגם יצא ביובל אם לא נגאל).

ופליגי בזה רבי ורבנן: רבנן סבירא להו (במשנה ח) שגם ישראל שירש מאבי אמו בערי הלוים-- גואל כלוי. ומפרשי שמשמיעני שתהיה גאולת עולם ללוים וגם ללוי אשר יגאל מן הלוים, שהגם שמכר שדהו ללוי אחר וגואלו מידו, דינו כן, בל תאמר שלא הקפידה תורה רק שלא תופקע מיד הלוים. (ובספרא תפס דהוה אמינא דרק אם מכר לישראל משום שהורע כח ישראל בשלו).  ורבי סבירא ליה שישראל שיש לו ירושה בערי הלוים אין דינו כלוי, מפרש שרוצה לומר-- "גאולת עולם תהיה ללוים" ודוקא "אשר יגאל מן הלוים", אם הגואל הוא מן הלוים, לא אם הגואל הוא ישראל. וכן לא בן לוי נתון וממזר שאין דינו כלוי, שעל זה אמר "מן הלוים", ולא כל הלוים. ומבואר בגמ' (דף לג:) שרבנן חולקים בזה על רבי.

סימן סזעריכה

ויקרא כה לג:
וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

"ויצא ממכר..."-- יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין? תלמוד לומר "בית", ו"עיר", ו'אחוזה'.  ואם כן מה תלמוד לומר "ממכר"? ממכרו יוצא ביובל ואין הקדשו יוצא ביובל [אלא בפדיון].


ויצא ממכר בית: שם "ממכר" מיותר, שאין לפרש שבא לרבות כל ממכר, אף מטלטלין ועבדים כמו שריבה למעלה מטלטלין מן "וכי תמכרו ממכר לעמיתך" (כמו שבארנו שם טעמו בסימן ל), דהלא פרט רק בית ועיר ואחוזה. ופירשוהו שבא למעט הקדש שאין הקדש יוצא בלא פדיון. ומובא בגמ' (דף לג א).

סימן סחעריכה

ויקרא כה לג:
וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

[ח] "כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר ישראל שירש את אבי אמו לוי, יכול יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר "ואשר יגאל מן הלוים".   אי "אשר יגאל מן הלוים", יכול לוי שירש את אבי אמו ישראל יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר "כי בתי ערי הלוים"-- עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי.  וחכמים אומרים אין דברים (ס"א דבריו) אמורים אלא בערי הלוים: "כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם בתוך בני ישראל"-- להגיד מה גרם.


כי בתי ערי הלוים הוא אחוזתם: כבר כתבנו (בסימן סו) שלדעת רבי מה שכתוב "ואשר יגאל מן הלוים" הוא תנאי, שיהיה המוכר לוי, לא ישראל שיש לו אחוזה בערי הלוים. ומה שכתוב "כי בתי ערי הלוים" הוא תנאי שני, שהלוי המוכר ימכור אחוזתו בערי הלוים, לא אם מוכר אחוזה שיש לו בערי ישראל.  ודעת חכמים שמה שכתוב "כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם" בא להגיד מה גרם, ר"ל, שאין הגרם מפני שהמוכר לוי, רק מפני שהיא מערי הלוים -- אין הבדל בין שהיא ביד לוי או ישראל. ובמה שכתוב "ואשר יגאל מן הלוים" פירשוהו פירוש אחר כנ"ל (סימן סו).

סימן סטעריכה

ויקרא כה לג-לד:
וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

[ט] מנין שאין עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה? לא מגרש עיר, ולא עיר מגרש? תלמוד לומר "ושדה מגרש עריהם...".  אמר ר' אליעזר, במה דברים אמורים? בערי הלוים. אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה. מגרש עיר, ולא עיר מגרש. כדי שלא יחריבו את ערי ישראל.


ושדה מגרש עריהם לא ימכר: הנה פשטות המקרא שלא ימכר לצמיתות על ידי הגזבר רק יצא ביובל לבעלים כמו שיתבאר אחרי זה. אמנם על זה היה לו לומר "ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ושדה מגרש עריהם ביובל" והיינו יודעים דין זה כמו שיתבאר בסימן שאחרי זה. לכן דרשו שתפס לשון "לא ימכר" מהוראה השנית שיש לפעל "מכר" על השינוי -- שלא ישנו בו דבר לעשות משדה מגרש וממגרש שדה. וכמ"ש הרלב"ג, לפי שבמכירה ישתנה רשות בעל הקנין וישוב אל בעלים אחרים, הושאל שם "מכירה" להשתנות התכלית כמו (מלכים א כא, כ) "יען התמכרך לעשות הרע", עיי"ש באורך.

והנה כגירסת הספרא בדברי ר' אליעזר כן נמצא במשניות. והרש"ק הגיה עושין שדה מגרש, מגרש שדה, וזה מפני שבבבא בתרא (דף כד:), על מה שאמרו מרחיקים את האילן מן העיר כ"ה אמה, מקשה: ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש! ומשני: לא צריכא, לר' אליעזר דאמר עושין שדה מגרש ומגרש שדה. ולרבנן נמי דאמרי אין עושין, הני מילי זרעים, אבל אילנות עבדינן. וכן כתב הש"ך בחשן משפט (סימן קנה ס"ק יב) דטעות סופר נפל בכל המשניות וצריך לומר עושין שדה מגרש, מגרש שדה. וכן הוא בתוספתא (דסוף ערכין). ובקרבן אהרן מפרש עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה: פירוש, עושין שדה מהמגרש, ולא מגרש מהשדה. ובזה יתוקם הגירסא שבספרים עם הגירסא דבבא בתרא כמ"ש המ"ל (פרק יג מהל' שמיטה ויובל) אבל זה דוחק גדול.

ומצאתי בשיטה מקובצת בבבא בתרא שם בשם הר"י בן מיגש, היה גירסתו בגמ' לא צריכא לר' אליעזר דאמר "עושין שדה מגרש, מגרש שדה". ולהך לישנא דאמר ר' אליעזר "עושין שדה מגרש אבל לא מגרש שדה"-- הני מילי זרעים אבל אילנות לא. והוא מסכים עם מ"ש בילקוט וז"ל רבי אליעזר אומר עושין שדה מגרש, מגרש שדה. ואית דתני ר' אליעזר אומר עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה.  הרי יש פלוגתא לר' אליעזר. ואם כן הגירסא שבמשניות ושבספרא שגרס ולא מגרש שדה נכונה, והגירסא שבתוספתא שגרס בר"א עושין מגרש שדה גם כן נכונה, דאית דתני הכי ואית דתני הכי, וכמ"ש בגמרא בהדיא.

ומבואר שכן היה בגירסת הרע"ב שכתב בערכין דר' אליעזר לא פליג רק מפרש דברי חכמים. ובעל כרחך גרס בגמ' דבבא בתרא כגירסת הר"י בן מיגש. וכן ל"ק עליו ממכות (דף יב) דגם לר' אליעזר אין עושין עיר מגרש. ומקשה שם מר' אליעזר. וכן מ"ש בערכין (דף לג:) דכולי עלמא מיהת בדלוים לא משנינן, רוצה לומר, בין למאן דתני לר"א עושין מגרש שדה ובין למאן דתני אין עושין.

סימן עעריכה

ויקרא כה לד:
וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו:

"לא ימכר"-- "לא ימכר" מכר גזבר או "לא ימכר" מכר עולם? תלמוד לומר "כי אחוזת עולם הִוא להם", הא מה אני מקיים "לא ימכר"? -- מכר גזבר. "כי אחוזת עולם הִוא להם"-- להגיד מה גרם.


ושדה..לא ימכר: אי אפשר לפרש שלא ימכר כלל, שכבר אמר שמוכר וגואל. וכן אין לפרש שלא ימכר לצמיתות או שנפרש שלא ימכר כלל, ומה שכתוב "גאולת עולם תהיה ללוים" היא רק בבתים ומגרשים, שאם כן איך נותן הטעם "כי אחוזת עולם היא להם"? שהלא גם שדות ישראל היא אחוזת עולם ונמכרים כיון שחוזרים ביובל לבעליהם נשארו אחוזתם לעולם.   ועל כן פירשו חז"ל שפירושו שלא תמכר מכר עולם על ידי הגזבר. שבשדה ישראל הדין הוא אם הקדיש את שדהו ומכרה הגזבר, לא יגאל עוד ויוצאת ביובל לכהנים. ולכן נתן הטעם "כי אחוזת עולם הוא להם" ר"ל שיש הבדל בין שדה הלוים לשדה ישראל. ששם נאמר "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ" -- ייחס הארץ אל השם, ולכן רק לא תמכר, אבל על ידי הקדש תהיה לצמיתות לכהני ה', כי לה' הארץ. אבל שדה הלוים נתן ה' מחלקו להם עצמם, ולא תמכר גם על ידי הקדש.

ובזה פסוק זה נקשר היטב עם הקודם. תחלה אמר שממכר בית יצא ביובל (הפך בית בבתי ערי חומה של ישראל שנחלט לעולם) וכאן אמר שהשדה תצא ביובל, גם במקום ששדה ישראל נחלט לעולם כגון במקדיש שדה אחוזה. והיה יכול לכלול זה עם הקודם במאמר אחד לומר "ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ושדה מגרש ערהו ביובל" רק שבא כן להוראת הדרשה הקודמת בסימן הקודם.