פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מי מצור", מתלוצץ על התעסקם לחזק את מבצריהם ולהשגב בתוכם, אומר הרוצה להסגר במצור צריך להיות לו יאורי מצור שיהיו מים מוכנים לו בשפע, ואתה אין לך מים מזומנים "
רק מי מצור שאבי לך", כשואב מים בכלים שהם מועטים, וגם לא יעמדו ימים רבים כי יסרחו, "
חזקי מבצריך" כי אינם חזקים, ואמר ע"ז בדרך הלצה "
באי בטיט ורמסי בחמר" כי הטיט אינו ראוי לעשות ממנו לבנים, שהם נעשים מן החמר לא מן הטיט הנדוש ברגלי אדם, שהלבנים הנעשים מן הטיט יתפוררו ויהיו כאבק. ואתה שאין לך חמר לעשות ממנו לבנים, בואי בטיט ורמסי בחמר, תרמסי את הטיט כאילו ע"י הרמיסה יעשה חזק כחמר, ואני אומר לך "
החזיקי מלבן" צריך את להחזיק היטב את המלבן שלא תתפורר הלבנה לפרורים, כי באמת נעשה מטיט:
ביאור המילות
"
בטיט", בחמר התבאר
(ישעיה י' ו', מ"א כ"ה), שהטיט אין ראוי לבנין רק החמר עיי"ש:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שם", אבל שם מדי תרמסי בטיט לחזק מבצריך "
תאכלך אש" האויב, "
והחרב תכריתך ותאכלך כילק" האוכל את עשב השדה, "
התכבד כילק", הילק הוא מין ממיני הארבה אשר בצאתו הוא רמה ואחר זמן יתעטף במעטפה (כמו שרוב הרמשים יתעטפו במסוה) וינוח שם זמן מוגבל ואחר יצא מן המעטפה ויתהוה ממנו בעל כנף ואז הוא ממין הארבה ויעוף, עפ"ז מדמה את המון הסוחרים והעמים שהיו נמצאים בעיר נינוה כילק בעוד שהוא רמה וזוחל על הארץ ולא יוכל לעוף, אבל אחר שנכבשה עיר נינוה יצאו מן המעטפה ונעשה להם כנפים ונעשו כארבה שיש להם כנפים ויעופו מן הארץ, וז"ש אתה רוצה "
להתכבד כילק" ע"י הסוחרים הזוחלים בעירך כילק הזוחל, אבל "
תתכבדי כארבה" כי במהרה יהיה להם כנפים לעוף מן הארץ:
ביאור המילות
"
התכבד". מקור, התכבדי צווי:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הרבית". מפרש מ"ש התכבד כילק, שכן "
הרבית רוכליך" (שהם הסוחרים הקטנים מוכרי הסחורות לאחדים) "
מכוכבי השמים", והיה בתוכך כילק הרוחש ממקום למקום ואינו יוצא מגבול המדינה שהוא שם, אבל עתה "
תתכבדי כארבה" כי "
ילק פשט" הילק הזה פשט את המסוה ויצא מן המעטפה והוא ארבה בעל כנפים "
ויעף" לארץ אחרת, ר"ל עתה כולם עזבו אותך:
ביאור המילות
"רוכליך". הם הסוחרים הקטנים הנושאים הסחורה מבית לבית (יחזקאל כ"ז):
"
פשט". כמו ופשט את בגדיו, שידוע כי אחרי ישכב הרמש ימים מוגבלים במעטפה יפשט גוייתו הקודמת ואת המעטפה ויתהוה עוף כנף:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מנזריך", גם הפחות והסגנים שהלבשת אותם נזר ועטרה, נדמו "
כארבה" המעופף למקום אחר כן מרדו בך ויעופו להחסות תחת צל נ"נ הכובש אותך, "
וטפסריך" הם הממונים על צבא המלחמה נדמו "
כגוב גובי", כקיבוץ של מיני ארבה אשר דרכם "
לחנות בגדרות ביום קרה", אז הם שקועים בגדרות ונרדמים כל ימות החורף, ועת אשר "
שמש זרחה" אז "
ונודד" כל אחד ידוד לבדו "
ולא נודע מקומו אים", כן כל ימי המלחמה נסתתרו בגדרות ובחורים ונרדמו ולא עשו מאומה, וכשנפתחו שערי העיר ברחו איש לנפשו:
ביאור המילות
"מנזריך". לשון נזר:
"וטפסריך", הממונים על צבא המלחמה (ירמיה נ"א):
"
גוב גובי". קיבוץ הגובאי, מין ארבה:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נמו", מפרש כי כן "
נמו רועיך" היינו המנהיגים שמנית על החיל נמו בשינה, ועי"כ "
ישכנו אדיריך" הגבורים שלך שכנו במשכנותיהם ולא יצאו להלחם, וכן "
נפשו עמך" כל עם המלחמה שבת וינפש, ולא לחמו, ועתה הם על ההרים ואין מקבץ, זה הנמשל של שמש זרחה ונודד, נפוצו על ההרים ואין מקבץ אותם:
ביאור המילות
"
נפשו". מענין מנוחה, כמו וינפש בן אמתך. וי"ל שנחו מפוזרים על ההרים ואין מקבץ, כי הרועים נמו ונרדמו:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אין (רוח) כהה לשברך", ר"ל לא ימצא איש שיכהה רוחו עליו ויצטער על שברך, "
(ואין רוח) נחלה למכתך", גם על המכה שאחר השבר אין חולה ומצטער עליך, כי בהפך "
כל שומע שמעך" ר"ל שמע של שברך "
תקעו כף עליך" לסימן שמחה, "
כי על מי לא עברה רעתך תמיד", שהרעות לעמים רבים ולכן שמחו כולם על מפלתך:
ביאור המילות
"כהה". כמו רוח כהה (ישעיה ס"א), או נפש כהה, וכן נפש נחלה, והמכה נוסף על השבר, ר"ל אין חולה עליך:
"
תקעו כף". כמו כל העמים תקעו כף. או רצה לומר שהתחברו בתקיעת כף נגדך להלחם אתך:
