מלבי"ם על ישעיהו ל כד
<< | מלבי"ם על ישעיהו • פרק ל' • פסוק כ"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהָאֲלָפִ֣ים וְהָעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה׃
"והאלפים", הם השורים הגדולים שהם "עבדי האדמה" וא"א לראותם במרעה כי נצרכים לעבודה, (ואפילו "העירים" החמורים הקטנים שאין צרכם לעבודה כ"כ כמו האלפים) "הם בליל חמיץ יאכלו" תבואה נקיה אשר זורה ברחת ובמזרה מן המוץ והפסולת. וזה יהיה מרוב הברכה:
ביאור המילות
"האלפים". שור המלומד לחרוש נקרא אלף, לשון למוד.
"והעיר", הוא הצעיר (ע"ל ו'):
"ובליל". הוא המספוא הבלול בתבואה:
"וחמיץ". נקי, וחברו חמוץ בגדים (ס"ג), ואולי אשרו חמוץ פירושו הנקי בדינו, מעול וחומץ מעול ורוצה להתנקות, כי יתחמץ לבבי, כי יטהר ממחשבותיו:
<< · מלבי"ם על ישעיהו · ל כד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.