מלבי"ם על ירמיהו נ ו
<< | מלבי"ם על ירמיהו • פרק נ' • פסוק ו' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ היה הָי֣וּ עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים שובבים שׁוֹבְﬞב֑וּם מֵהַ֤ר אֶל־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם׃
"צאן" (דברי השם) "עמי היו" דומים "כצאן אבדות" במדבר שהם הפקר, ומה היתה הסבה לזה, "כי רעיהם התעום" ועלו על ההרים, "וההרים שובבו אותם", ור"ל תחילה עבדו ע"א בארצם, ועי"כ "הלכו מן ההר אל הגבעה" שתחת ההר, ועי"כ "שכחו רבצם" הקודם, ור"ל שאחר כך עבדו ע"א בארצות אויביהם:
ביאור המילות
"הרים". הרים שובבו אותם, ללכת שובב:
<< · מלבי"ם על ירמיהו · נ ו · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.