", אחר שהיא מלאכת ה' להוציאם מן המדינה שעי"כ יהיה להם ציץ, א"כ מי שלא יצא וינוס, וירצה להשאר במקום, הוא עושה רמיה במלאכת ה', והוא ראוי לההרג עי"ז כי ארור הוא, וא"כ "
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שאנן", באר הטעם שגזר עליו ה' שיצא לגולה, כי "
מואב" היה "
שאנן מנעוריו" מאין מחריד מבחוץ, "
ושוקט הוא" מבלי מרד בפנים כיין "
אל שמריו", שהיין שמריקים אותו מכלי אל כלי ישארו השמרים בכלי הראשון והיין הוא בלי שמרים, אבל מואב נשאר על שמריו כי לא הורק מכלי אל כלי והוא עוד בכלי הראשון, "
על כן עמד טעמו בו" כי היין שהוציאוהו מן השמרים יאבד קצת טעמו וריחו, לא כן היין העומד על שמריו, והנמשל שהעם שיגלו אותו ממקום למקום, ישנה מנהגיו ונימוסיו אל מנהגי ונמוסי המדינה שבא לשם, ועי"כ ישונה טעמו וריחו, ר"ל חקיו ומשפטיו והנהגתו אבל מואב לא הורק מכלי אל כלי, ומבאר הנמשל דהיינו "
שבגולה לא הלך", והוא יושב בארצו מימי קדם קדמתה:
ביאור המילות
"שאנן ושקט". שאנן שלילת מטריד מחוץ ושוקט בפנים (כנ"ל ל"א י'):
"
נמר". שרשו מרר ומשתתף עם תמורה שנע"ו והכפולים מתאחדים ויבא זה תמורת זה:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי לו צועים וצעהו", היין הסגור בכלי וחתום חותם צר, לפעמים כשיעלה רתיחות ויתחיל להיות תוסס אז יבקיע הכלי שהוא בו ויצא לחוץ, כמ"ש הנה בטני כיין לא יפתח כאובות חדשים יבקע, ורתיחת היין נקרא צועה וזועה, שהוא סועה וסוער בפנימיותו, ועז"א שישלח לו צועים שיסער היין בתוך הכלי, והוא משל אל המרד שיתהוה במדינה עצמה וחרב איש באחיו, שזה היה בבא האויב עליהם, ועי"כ צעהו ויצא היין ויריקו הכלים שהיין בתוכו וישברו הנבלים הבלועים מן היין, ר"ל שיוחרבו הערים ויתרוקנו מן האנשים, ובאר הטעם שיעשה ה' כן, שהוא כדי, "
שיבוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל מבית אל" ויראו כי אין ממש בע"ז ואין לבטוח בה:
ביאור המילות
"צעים". גדר מלה זו פירשתי בישעיה (סי' נ"א י"ד):
"
ינפצו". כמו ונפוץ הכדים, שבירה:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
איך תאמרו גבורים אנחנו" בטבע, "
ואנשי חיל למלחמה" היינו מלומדים בתכסיסי מלחמה, הלא.
ביאור המילות
"
גבורים ואנשי חיל". גבור בטבע, ואיש שחיל ע"י לימוד
(ישעיה ג'):
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שדד מואב" וא"כ אינכם גבורים, "
ועריה עלה" (לטבח) "
ומבחר גבוריו ירדו לטבח", הפך הנהוג שהגבורים יעלו על חומת העיר להלחם, ובני העיר החלשים ירדו ויסתתרו, ופה בני הערים עלו על המשגב, ועי"כ היו לטבח, והגבורים לא עלו להלחם כלל רק ירדו לטבח, וא"כ אינכם אנשי חיל למלחמה:
ביאור המילות
"
ועריה עלה". העם אשר בעיר, ופי' עלה לטבח:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קרוב איד מואב לבוא" שהוא עומד במקום קרוב, וגם אל תאמר שלא ימהר א"ע לבא, עז"א "
ורעתו מהרה מאד":
ביאור המילות
"
קרוב, מהר". קרוב במקום או בזמן, והוא הפך מן הרחוק, והממהר הפך מן המתמהמה:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נודו לו כל סביביו", כבר תוכלו לנוד לו מעתה כי הוא כאילו כבר נשבר.
"אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה", המטה יציין את המלכות, והמקל הם השוטרים הרודים בעם, ואם המטה אינו עז רק תפארה ורודה ע"י מקל עז ובחזקה אינו טוב, אבל במואב היתה המלכות עזה מצד עצמה, והמקל היה רק לתפארת המלוכה ולא רדה בעז:
ביאור המילות
"
מקל, מטה". עי' למעלה
(א' י"א):
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
רדי מכבוד", אח"כ כבש האויב את דיבון ושחת מבצריו:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל דרך עמדי", ערוער ישבה לפאת המדבר נפרדת מן הישוב, אומר שתעמוד אל צד הדרך לא לצד המדבר, ושאלי את "
הנס" או נקבה אשר "
נמלטה, מה נהיתה", (כי במהפכה הזאת לא בא לשם איש ממואב) וכשתשמע מה שנהיה שם, אז.
ביאור המילות
"
נס ונמלטה". הזכר ינוס לרוב והנקבה תמלט לרוב במקום המלחמה כי אשה כלי זיינה עליה:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הוביש מואב כי חתה תילילו ותזעקו", ואתם "
הגידו בארנון כי שודד מואב" כי ארנון היה בגבול מואב:
ביאור המילות
"
הוביש כי חתה". חתה הוא השבר, ועי"ז הוביש:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ומשפט", ר"ל אחר שכבש האויב את המבצרים ונצחם במלחמה ישב במשפט איזה מקומות יחריב ובא המשפט להחריב הערים שבארץ המישור שחושב בפסוקים אלה:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נגדעה קרן מואב", היא המלכות.
"וזרועו נשברה", שהוא החיל והמבצרים:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
השכירהו" את כוס התרעלה, "
כי על ה' הגדיל" (כמ"ש שמעתי חרפת מואב, צפניה ב') "
וספק מואב בקיאו" מדמהו כשכור שנשתכר מאד ויקיא את היין ואח"ז מסתפק על הקיא אם הוא קיאו או אם הוא יין, וחוזר ושותה את קיאו "
והכל שוחקים עליו", והמליצה שהקיא הוא מה שמוציא מן האיצטומכא, והוא המשל אל העם שהוגלו מארצם לגולה, ומואב אחרי שהגלו אותו חזר בהחבא לעריו וגרשוהו משם שנית, שזה במשל שארצו בלעה את הקיא שהקיאה, ופלטה אותו שנית, וע"כ "
היה לשחק גם הוא" כמו שישראל היה לשחוק אצל מואב על דבר כזה, וז"ש.
ביאור המילות
"
וספק". מענין שיסופק בדבר, וי"ל ריעים רבים, פן יסיתך בספק
(איוב ל"ו), בינינו יספוק
(שם ל"ד):
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואם לא השחוק היה לך ישראל", הלא אתה שחקת על ישראל שחזרו מקצתם בהחבא לארצם אחר גלותם, והיית ממשיל עליו שבאו בהחבא לארצם ולבתיהם ונמצאו שם כגנב החותר בתים בחשך, ועז"א "
אם בגנבים נמצא, כי מדי דבריך בו תתנודד" על שבא בחזרה לארצו, וכי בא אל בתי אחרים כגנב:
ביאור המילות
"דבריך בו". דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי בכ"מ:
"
תתנודד". תנוע מחמת שחוק:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עזבו ערים ושכנו בסלע", הוא סלע מדברה שהיה חוץ לגבול מואב, "
והיו כיונה" אשר "
תקנן בעברי פי פחת", ר"ל במקום שיש שני עברים שאם יבא האויב מצד אחד תברח לצד השני, (ולעומת שאמר בישעיה ט"ו שתשלח שליח מסלע מדברה להר ציון שיקבלו אותם בארצם, אמר שעתה שגם א"י חרבה תוכרח לשכון בסלע):
ביאור המילות
"
פי פחת". היא חפירה עמוקה:
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמענו", לעומת שאמר להם שיעזבו את עריהם ויברחו אל המדבר וינצלו מן האויב, אומר שמענו גאון מואב, ומצד גאונו וגאותו לא ברח אל המדבר, כי נדמה לו בגאותו שהאויב לא יוכל לו:
ביאור המילות
"
גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורום לבו". הגאון והגאוה אינם נרדפים, שהגאוה מדומה שיתגאה בלבבו, והגאון הוא אמתי שיש לו מעלה שע"י יגאה מאחיו, וגובה וגאון אחד מוליד את השני, שע"י הגובה שהוא גבוה מאחיו יצויין בגאון, וכן הרום לבב הוא תולדות הגאוה שע"י שיתגאה בלבבו ירום לבו ויפרץ מאד:
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אני", וה' אומר שזה לו עונש ממני,
- א) מפני "שאני ידעתי עברתו" וכעסו על ישראל, על כן, "ולא כן (עשו)" ולא ברחו, וגם אני ידעתי את "בדיו" ומחשבותיו, כי יחשוב סרה בלבבו ואינו מאמין שינצחהו אויב, ומטעם זה "לא כן עשו" לברוח אל המדבר:
ביאור המילות
"ולא כן [עשו] [אני ידעתי] בדיו". המלות נמשכות לשתים:
"
ובדיו". מחשבותיו:
פסוק לא
• לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
על כן על מואב איליל" כי נהרג ע"י האויב.
"ולמואב כולה אזעק" כי נהרגו כולם, "אל אנשי קיר חרש יהגה", לעומת מ"ש בישעיה כי לאשישי ומבצרי קיר חרשת תהגו אך נכאים, ר"ל שיביאו לשם את הנשברים במלחמה, שבית החולים או הנפצעים במלחמה יהיה בקיר חרשת, אמר ירמיה "שיהגה" ויוציא את כל מואב "אל קיר חרש", כי כולם יהיו חולים ונפגעים, (ובאשר ישעיה אמר על כן יליל מואב למואב שמואב בעצמו יליל על מואב, כי הוא אשם בעצמו מה שלא ברח מן הארץ, אמר ירמיה על מואב איליל שהוא ייליל עליו, באשר אמר שה' השיא אותו שלא יברח, ולכן הוא ייליל עליו שגרם לו זה):
ביאור המילות
"
יהגה". מענין הוצאה, כמו הגו סגים מכסף
(ועי' ישעיה ט"ו):
פסוק לב
• לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה" בעת אבכה על יעזר אבכה ג"כ על גפן של שבמה, ובאר הטעם כי "
נטישותיך עברו ים" שענפי הגפן המתפשטים לרוחב נטשו ועברו ים שברחו על הים והגיעו "
עד ים יעזר", ושם הוכו מן האויב עם יעזר ביחד, ולכן יבכה על שניהם ביחד
(וכמליצה זו בישעיה ט"ו):
ביאור המילות
"
הגפן שבמה". כמו הארון הברית והארץ כנען, וחסר הנסמך הגפן גפן שבמה:
פסוק לג
• לפירוש "פסוק לג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונאספה שמחה וגיל מכרמל" שלא יקצרו תבואה כלל, וגם "
יין היקבים לא ידרך הידד" שבעת הדריכה היו צועקים קול הידד לזרז א"ע במלאכה, מעתה לא ידרך בקול הידד, "
הידד לא הידד" הן יצעקו שם הידד אבל אינו הידד, ר"ל לא יצעקו הידד של שמחה רק הידד של שבר ויללה, והידד של אנשי החיל,
(ועמ"ש במליצה זו ישעיה שם פסוק י'):
ביאור המילות
"
שמחה וגיל". עי' ישעיה שם:
פסוק לד
• לפירוש "פסוק לד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מזעקת חשבון, נתנו קולם עד אלעלה ועד יהץ", וכן "
(נתנו קולם) מצוער עד חורנים", ומפרש מי נתנו קולם? "
עגלת שלשיה" שהם מעגל הגבורים והשלישים של מואב הם נתנו קולם בכל המקומות האלה, מזעקת חשבון, ע"י שחשבון התחילה לזעוק כי שם בא האויב קודם למקומות האלה שחשב, "
כי גם מי נמרים" שהיה שם חוף אניות ומסחר גדול "
למשמות יהיו", (וככ"ז נמצא בישעיה סי' י"ד בפסוק ד' ה', עיי"ש):
ביאור המילות
"
עגלת שלישיה". מעגל הגבורים כמ"ש בישעיה י"ד עי"ש כל הענין:
פסוק לה
• לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והשבתי", זה נגד מש"ש
(ט"ו י"ב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל כי ישבית לו מעלה במה:
פסוק לו
• לפירוש "פסוק לו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ע"כ לבי למואב" ששם הוכו במלחמה, "
ולבי אל אנשי קיר חרש", ששם שכבו החולים ופצועים,
(ועי' ישעיה שם פסוק י"א ומש"ש), "
על כן" על שאבדו המלחמה, "
אבדו יתרת עשה", הריוח שהיה להם וכל עושר המדינה נאבד מאתם:
פסוק לז
• לפירוש "פסוק לז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(לז-לח) "
כי כל ראש קרחה", וכו' "
על גגות מספד" וכו' וכן ישעיה
(י"ד ב' ג') "
כלה מספד כי שברתי את מואב", הם סופדים על ששברתיו כמו ששוברים את "
הכלי" אשר "
אין חפץ בו" ואינו ראוי עוד לתשמיש, ששוברים אותו שלא ע"מ לתקן:
ביאור המילות
"
גדודות". שם האחד ממנו ג¡דוד¢ה במשקל מלוכה:
פסוק לח
• לפירוש "פסוק לח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק לט
• לפירוש "פסוק לט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
איך חתה הילילו", אומר להם הלא מלבד מה שנשבר, יש לכם ליליל על האופן שנשבר, שנשבר באפס יד ושלא במלחמה, שזה סימן שהיה השגחיי על עונותיהם, "
איך הפנה עורף מואב בוש", כי הגבור הנלחם הגם שינוצח אין לו בושה כי מת מות גבורים, אבל מואב שפנה עורף תיכף כרכי לבב זה בושה גדולה, כי עי"כ "
והיה מואב לשחוק ולמחתה לכל סביביו" כי ישחקו עליהם שהיו כנשים וכחלשים, ולמחתה כי יכירו שהיה בהשגחת ה', ומפרש.
פסוק מ
• לפירוש "פסוק מ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי כה אמר ה' הנה כנשר ידאה", ר"ל האויב לא יצטרך להתעכב וללחום בגבולי המדינה עד שיכנס לתוכה, רק ידמה כנשר הדואה ופורש כנפיו באמצע המדינה, כן יפרוש כנפיו על מואב ותהיה תיכף כולה תחת כנפיו, עד כי תיכף.
ביאור המילות
"
ידאה". מורה על העיפה ברוב מהירות וזה ההבדל בין ידאה ובין יעוף:
פסוק מא
• לפירוש "פסוק מא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נלכדה הקריות" שהיו בצורות מאד "
ונתפשו המצדות", כי "
לב גבורי מואב יהיה" דומה "
ביום ההוא כלב אשה מצרה", שמצד שהיא אשה היא חלושת כח וביחוד מצד שהיא מצרה בצרה:
ביאור המילות
"
נלכדה הקריות". יחיד על רבים, ר"ל כל עיר מהקריות וכל מצודה מהמצדות נתפשה:
פסוק מב
• לפירוש "פסוק מב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונשמד מואב מעם" כי העם הלוחם ונופל במלחמה יזכרו בדורות הבאים שהיה עם, אבל ע"י שנפלו כנשים יאמרו שלא היו עם כלל, ומה היתה הסבה לכל מפלתם "
כי על ה' הגדיל" כמ"ש בפסוק כ"ו:
פסוק מג
• לפירוש "פסוק מג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
פחד ופחת ופח", לצידת החיות חופרים פחת ובור גדול אשר לשם תפול החיה בלכתה, וע"פ הפחת מצד האחר מניחים פח יקוש שאם תרצה לצאת תוקש בו, וכדי שתפול אל הפחת מפחידים אותה בכלבים שע"י הפחד תפול בהפחת וע"י הפחת תלכד בפח, וכן יהיה "
עליך יושב מואב", עד.
פסוק מד
• לפירוש "פסוק מד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שהנס מקול הפחד" וכו' ור"ל שיהיה צרות רבות, וכ"א תהיה סבה לחברתה (וכן בא מליצה זו ישעיה סי' כ"ד):
ביאור המילות
"
אליה אל מואב". כמו אליה לירושלים למעלה
(ג' י"ז) ור"ל שיהיה ההבאה מיוחדת אליה ביחוד:
פסוק מה
• לפירוש "פסוק מה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בצל חשבון", כאשר באו הנסים בצל חשבון ורצו לחסות בהחומה והמבצר שם בא האויב בכח גדול כנגדם עד "
שהנסים עמדו מכח" ר"ל שע"י כח האויבים עמדו מלנוס, "
כי אש יצאה מחשבון" מליצה זו לקוחה מדברי ספר התורה שאמרו במשל הקדמוני, שמן חשבון יצאה אש בוער שהוא האויב שאכל אותם, ומבין סיחון יצאה להבה שהלהבה בוערת מרחוק, כי משם בא האויב, "
ותאכל פאת מואב" פאת הוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש "
אכלה גם את הקדקוד" שהוא "
בני שאון" בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה:
ביאור המילות
"
עמדו מכח". יל"פ כמו ותעמוד מלדת שנפסק כחם:
