מלבי"ם על ירמיהו ל
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ל · >>
פסוק ב
ביאור המילות
"אל ספר". כמו בספר, וי"ל שרמז שדבר אל ספר, ר"ל לא לצורך שליחות עתה, רק בעבור שיכתוב בספר למשמרת לעת קץ:פסוק ג
ביאור המילות
"ושבתי את שבות". כבר כתבתי (כ"ט י"ד) ששב בקל (והוא פעל יוצא) מורה השבת המדרגה והמנוחה, והשיב בהפעיל מורה השבה למקום, ובמלת שבות ששרשו שבה פי' המפ' מענין שביה, אולם איך נפרש וה' שב את שבות איוב (איוב מ"ב י') כי אשיב את שבות הארץ (לקמן ל"ג י"א), ושבתי את שבות סדום (יחזקאל ט"ז נ"ג). ולדעתי משתתף עם שוב מנע"ו, שנחי העי"ן והלמ"ד יבואו זה תחת זה, וע"כ לא נמצא שם זה במשקל נחי העי"ן רק פעם אחד (בשוב ה' את שיבת ציון) כדי שלא יתחלף עם בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל'), ופירושו מענין השבה בכ"מ:פסוק ה
ביאור המילות
"חרדה, פחד". בארתי הבדלם (ישעיה י"ט ט"ז):פסוק ו
ביאור המילות
"אם יולד זכר". המליצה תדמה בקיעת עיר מבצר והוצאת אנשיה להרג, כלידה, וכן אמר על בבל עצמה כיולדה יחילון (ישעיה י"ג), צירים אחזוני כצירי יולדה (שם כ"א), ולקמן (מ"ט כ"ד, נ' מ"ג):פסוק ז
פסוק ח
ביאור המילות
"ולא יעבדו בו". היל"ל בך בנוכח, ויל"פ על הצואר הנזכר, לא יעבדו בהצואר והעול שעליו:פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"אל תירא יעקב ואל תחת ישראל", ישראל מדרגה גדולה מיעקב (ישעיה ט' ז'). והחתת היא השפלת הרוח והנפש, וזה הבדלו מן יראה, היראה הוא הפך החזוק והגבורה, והחתת הפך אומץ הלב הפנימי כמ"ש (יהושע א') ובכ"מ, וע"כ מיחס החתת לישראל בעלי הרוח, והיראה ליעקב ההמון עם:
"ושקט ושאנן". כבר בארתי (ישעיה ל"ב ט'), ששאנן הוא הפך של שאון המורה קול המולה גדולה ושאנן מורה שיושב לבדו לא ישמע קול נוגש. ושקט היא המנוחה הפנימית, ומלת שאנן הוא פועל עבר ולכן בא בפת"ח והתואר בא בנו"ן קמוצה:פסוק יא
ביאור המילות
"למשפט". פתח הלמ"ד מורה לפי המשפט הידוע כפי עונך:פסוק יב
ביאור המילות
"שברך. מכתך". עי' למעלה (י"ד י"ז):פסוק יג
ביאור המילות
"מזור רפואת תעלה". מזור משתתף עם זרה, על אבק סמנים שזורים על המכה, או מענין זור מנחי העי"ן, על מיעוך המכה להוציא הליחה, והרפואה היא פנימית. עמ"ש (הושע ה' י"ג), ורפואת תעלה, יל"פ מענין תעלת הבריכה על השקוי של העצמות וליחות השרשי הנמשך כתעלת מים, שממנו רוטפש בשרו וישוב לימי עלומיו:פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
"רוב עונך עצמו חטאתיך". העון הוא המזיד ע"י עוות השכל, והחטא הוא השוגג או ע"י התאוה (ישעיה א' ד') והיה ראוי שייחס הריבוי אל החטאים והעצמה אל העונות, רק אמר רבותא, שגם העונות עם היותם עצומים הם גם רבים, והחטאים הגם שהם רבים תמיד, הם אצלך גם עצומים, כמו חייבי כריתות ומיתות ב"ד:פסוק טז
ביאור המילות
"שאסיך למשסה ובוזזיך". שאסיך שרשו שסה, ומשסה שרשו שסס, וגדרם הבוזז עקר מגמתו השלל, והשוסה והשוסם עקר מגמתו להשחית, הבוזז יקח את אשר יקח ואת המותר יניח, והשוסס יחריב את המותר, (ישעיה י"ז י"ד, מ"ב כ"ג):פסוק יז
ביאור המילות
"כי אעלה ארוכה לך". ארוכה בא על רפואת השבר, שיתארך הבשר ויתחברו השברים, וכן כי עלתה ארוכה לחומת ירושלים (נחמיה ד' א'), לכן יפול בו לשון צמיחה, וארוכתך מהרה תצמח (ישעיה נ"ח ח'):
"נדחה קראו לך ציון היא". סדר המלות, כי קראו לך ציון היא נדחה, ולפעמים ידרוש הרועה צאנו הנדח ממקומו, אבל היא דורש אין לה:פסוק יח
ביאור המילות
"הנני שב אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם". האהל עראי והמשכן קבוע, וגם האהל מציין דירת העם, ועז"א הנני שב, ומשכנותיו מצייר מקומות המקודשים לשכינת השכינה, ועז"א ארחם, כי הם עדן במדרגתם וקדושתן אף שהם שוממים, רק צריכים רחמים, ונגד הנני שב אהלי יעקב אמר ונבנתה עיר על תלה, ונגד משכנותיו ארחם אמר וארמון על משפטו ישב, כי המשכן ישנו גם עתה ר"ל שכינת השכינה רק שחסר הארמון והבנין שנחרב:פסוק יט
ביאור המילות
"ימעטו, יצערו". המעט הוא בכמות, והמצער הוא במדרגה:פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ל · >>