מלבי"ם על בראשית יט טו
<< | מלבי"ם על בראשית • פרק י"ט • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לו • לז • לח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֺ֥ן הָעִֽיר׃
(טו - טז) "וכמו השחר עלה". אז הגיע העת המוגבל להשחית את העיר, ולכן "האיצו" ודחקו עליו שיציל בנותיו הנמצאות בביתו, והנשואות יאבדו שאל"כ "יספה בעון העיר, וכשהתמהמה עוד" היה ראוי שיאבד עם אנשי העיר כי הגיע עת ההשחתה, "והחזיקו האנשים בידו" והוציאוהו בדרך הפלא עד שברגע היה" חוץ לעיר", וזה היה "בחמלת ה' עליו", כי לא היה ראוי לנס זה:
<< · מלבי"ם על בראשית · יט טו · >>