מלאכת שלמה על תענית ב
<< · מלאכת שלמה · על תענית · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
סדר תעניות וכו': עד סוף סי' ה' ור"פ ד' דהלכות תענית עד סי' י"ח ובטור א"ח סי' תקע"ט וכתוב בבית יוסף א"ח סימן ק"נ תיבה פירושו האמתי על מקום עמידת הס"ת ובבית הכנסת זה נקרא מקום הקדש וגם היכל ולפי זה ד' שמות יש לו אחד מקום הקדש ב' היכל ג' ארון ד' תיבה וכשמוציא התיבה לרחובה של עיר זאת היא התיבה הנקראת מקום הקדש כי שם מניחי' הס"ת בהיותם ברחוב והרי היא כמן היכל בבית הכנסת ע"כ. ועיין במ"ש לקמן במגלה ר"פ בני העיר:
לרחובה של עיר: גרסינן במפיק בה"א או גרסינן לרחבה של עיר בלי וי"ו ובלי מפיק:
ובראש הנשיא: גמרא והדר תנא כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו אינו והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מתחילין מן הקטן דאמר מר בתחלה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואח"כ נתקלל אדם הא חשיבותא לדידהו דאמרי להון אתון חשביתו למינעי רחמי אכולי עלמא. עוד אמרי' בגמ' למה מתכסין בשקים א"ר חייא בר אבא לומר הרי אנו חשובין לפניך כבהמה פי' שהשק עשוי משערות וזנבות של בהמות. עוד בגמ' למה יוצאין לבית הקברות פליגי בה ר' לוי בר לחמא ור' חמא בר חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו ואיכא בינייהו קברי גוים וכתב הר"ן ז"ל ודקאמר למה מתכסין בשקים ולמה יוצאין בבית הקברות אע"פ שלא מצינו לא במשנה ולא בברייתא שהתקינו לעשות כן שאלו טעם על מנהגם שהיו נוהגין לצאת כל העם לבית הקברות אחר שמתפללין ובוכין ומתריעין שם אבל לא שיוציאו את התיבה וס"ת לבית הקברות ויתפללו שם וכ"ש בקברי גוים ח"ו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות תענית שלא כמנהג מקצת מקומות שמוציאין את התיבה לבית הקברות ומתפללין שם עכ"ל ז"ל:
ובקבלה הוא אומר: עי' תוס' יו"ט. והובא בבית יוסף סי' תקע"ט:
משנה ב עריכה
זקן ורגיל: כדי שלא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו ובגמ' בברייתא תניא אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא הרגיל בסדר תפלה אבל ברישא גבי דברי כבושין תניא אם יש שם זקן חכם אומר זקן חכם אין שם זקן חכם אומר חכם אין שם לא זקן ולא חכם אומר אדם של צורה פי' יפה תאר ופניו כפני אריה ובעל קומה ודבריו נשמעים בהכנעת הלב:
משנה ג עריכה
זכרונות ושופרות: כתוב בתוספת י"ט דהא דאמרי' כל מקום שיש שם זכרונות יהיו מלכיות עמהם לא בא ללמד אלא על ר"ה ויה"כ של יובל וכבר אמרו ז"ל אין למדין מן הכללות ע"כ בקיצור מופלג:
ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר וכו': וקיימ' לן כרבנן ולא פליגי ר' יהודה ורבנן אלא בתענית גשמים דרבנן סברי שאומרים זכרונות ושופרות ור' יהודה סבר שאומרין תחתיהן רעב כי יהיה בארץ וגו' אבל מכל מקום הכל מודים שעל כל הצרות עושין כסדר משנתנו שאומר זכרונות ושופרות וכן נראה עיקר הר"ן ז"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ד דהלכות תעניות סי' ה' ואומר זכרונות ושופרות מעין הצרה ואומר אל ה' בצרתה לי וכו' אשא עיני וכו' כרבנן הפך ממה שכתוב בפירושו דהלכה כר' יהודה:
רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו' אשר היה דבר וגו': כצ"ל:
ואומר חותמותיהן: כך מצאתי מוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וגירסא נכונה היא בעיני וכן בגמ' ירושלמית אע"פ שאינו כן שם במשנה וכן ג"כ באלפסי וכן מצאתי ג"כ בפי' ה"ר יהונתן ז"ל:
הוא יענה אתכם: כתוב בספר אבודרהם ז"ל וז"ל בסדר תפלות של תעניות דבחדושי רב"ש מקשה היאך החזן מוציא עצמו מן הכלל שהיה לו לומר יענה אותנו ומתרץ שאין לחוש בזה אלא בדברי שבח שכשמוציא עצמו מן הכלל נראה ככופר אבל בתפלה ותחנונים אין לחוש בזה ויכול הוא להתפלל עליהם וממילא הוא עמהם בצרתם ובישועתם ע"כ:
משנה ד עריכה
ברוך אתה ה' גואל ישראל: ובתוס' כתבו דעל הראשונה של גואל שאינה מן המנין בה אומרים מי שענה לאברהם לפי שהיה ראשון לנצולין שניצול מנמרוד ע"כ:
מי שענה את דוד: ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה ושלמה כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים אי נמי רעב כי יהיה בארץ וגו' ולפיכך חותם בה מרחם על הארץ שהם התפללו על ארץ ישראל בהיות בה רעב רש"י ז"ל. ובגמ' תנא יש מחליפין צעקה לאליהו ותפלה לשמואל בשלמא גבי שמואל כתיב ביה תפלה וכתיב ביה צעקה אלא גבי אליהו תפלה כתיב צעקה לא כתיב ומשני ענני ה' ענני לשון צעקה ע"כ:
מי שענה את דוד וכו': לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט כתב רש"י ז"ל דהא יונה בימי אמציהו הוה בסדר עולם ע"כ א"נ משום דאינהו תקון בית המקדש דהוי עיקרא דארץ כך שמעתי ע"כ:
ברוך אתה ה' המרחם על הארץ: בבלי וירושלמי תנא משום סומכוס אמרו במקום ברוך המרחם על הארץ ברוך משפיל הרמים פי' שהכניעם במטר ששבו בתשובה: ובירוש' ניחא שלמה דכתיב ביה בנה בניתי בית זבול דוד ע"י שבקש לעמוד על מניינם של ישראל ע"כ. פי' בשלמא שלמה מצינו שהתפלל בירושלם אלא דוד היכן מצאנו לו תפלה בירושלם ומתרץ על שבקש לעמוד על מניינם של ישראל כלומר וידע בעצמו שחטא ובקש רחמים על עצמו ועל ישראל ונענה עכ"ל מועתק מאבודרהם ז"ל ועיין עוד שם בתפלות התעניות:
משנה ה עריכה
ולא ענו אחריו אמן: גרסי' רש"י ז"ל והיא גירסת ה"ר יהונתן ז"ל שנזדמן לידי בסכ"י ישן וז"ל ה"ג ואמר כל הברכות כולן ולא ענו אחריו אמן כלומר לא אמרו אמן אלא בשכמל"ו כמו שהיו נוהגין במקדש כדאמרינן במס' ברכות שלא היו עונין אמן במקדש פי' בערוך אמן סוף ברכה ואין סוף לברכותיו של הקב"ה: תקעו הכהנים תקעו חזן הכנסת שהוא שמש הכנסת ומכל הקהל אומר ולא היורד לפני התיבה: לא היו נוהגין כן כלומר שלא היו עונין אמן אלא בשכמל"ו אלא במקדש בלבד לפי שהיו מזכירין שם המפורש בחתימת הברכה ולא סגי ליה באמן לבדו אבל לא מיחו לו חכמים על התקיעות שהרי בגבולין נמי תוקעין כדמוכח בכמה מקומות ע"כ. אבל הר"ן זיל גריס וענו אחריו אמן וטעותם של ר' חלפתא ור' חנינא בן תרדיון היא שהנהיגו כן בגבולים לומר מי שענה אחר חתימת הברכות ולא היו צריכין לכך מפני שאין אמן מפסיק בין ברכה לתקיעה והילך כל לשונו. מעשה בר' חלפתא בצפורי ור' חנינא בן תרדיון בסכני שעבר אחד לפני התיבה ואמר כל הברכות כולן וענו אחריו אמן תקעו וכו' מי שענה אברהם וכו' הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו על ים סוף וכו' וכן כל ברכה וברכה וכשבא דבר לפני חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח ובהר הבית כך היא עיקר הגירסא וכיון שבסדר המשנה מתחלתה לא אמרו בסדר ההתרעות כלום היה נראה לומר שעל סדר ההתרעות אמרו שלא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח ובהר הבית אבל בגבולין אומרים הברכות על הסדר ולא היו מפסיקין ביניהם בהתרעות וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות תענית אבל מ"מ על כרחך תוקעין היו בסוף התפלה בשופרות או בחצוצרות שמצות תענית בחצוצרות או בשופרות כמו שכתבנו למעלה והוא ז"ל כתב שם שתוקעין בחצוצרות ולפי זה צריך לומר שהמשנה חולקת עם הברייתא השנויה בגמ' בכך שהרי בברייתא בסדר הברכה פירשו סדר ההתרעות בגבולין ואח"כ פירשו אותה במקדש אבל רש"י ז"ל סובר דלתנא דמתני' נמי תוקעין היו בגבולין בין ברכה לברכה כמו ששנינו בברייתא בגמ' ואין הפרש בין מקדש לגבולים אלא שבגבולים עונים אמן על כל ברכה וברכה ובמקדש אין עונים אמן אלא שאומרים אחריה בשכמל"ו כדאי' בגמ' והוא ז"ל מחליף הגרסא וגורס ולא ענו אחריו אמן לומר שר' חלפתא ור' חנינא בן תרדיון היו מנהיגין אף בגבולין לענות אחר הברכה בשכמל"ו ויש לתמוה על דבריו שאין אמן מפסיק בין ברכה לתקיעה עכ"ל ז"ל ומה שכתב ז"ל כדאמרי' בברייתא בגמרא בדר' יהודה זה לא נמצא לי בגמ' ואיני יודע אם יש טעות:
תקעו בני אהרן תקעו: חזן הכנסת שהוא השמש אומר כן ולא שליח צבור רש"י ז"ל. עוד פי' רש"י ז"ל אברייתא דמייתי בגמ' דאותו חזן הכנסת אחר שאמר תקעו חוזר ואומר מי שענה וכו' אע"פ שאמרו אותו זקן ע"כ:
תקעו הכהנים תקעו: אית דגרסי תיקעו הכהנים תיקעו ותקעו. וכתוב בבית יוסף סי' תקע"ט דא"ח וזהו לשונו וכתב הרב המגיד שדעת האחרונים כדברי רש"י וכך הם דברי רבינו וצ"ל שהוא מפ' דאע"ג דפעם אחת היה אומר תקעו ופעם אחרת היה אומר הריעו לא היה אלא כדי לחלוק כבוד לחתועה כמו לתקיעה אבל לעולם היה תר"ת ע"ש ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דבשער המזרח בהר הבית כשהיה אומר תקעו היו תוקעין ומריעין ותוקעין וכשהיה אומר הריעו היו מריעין ותוקעין ומריעין ע"כ. וז"ל המגיד משנה שם פ"ד עוד נראה מדברי רבינו שבגבולין אין תוקעין בסוף כל ברכה והוא ז"ל מפ' מה שאמרו במשנה לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח ובהר הבית שהוא על התקיעות ועל עניית ברוך שם ומ"מ יש תקיעות בתעניות כמו שמוכיח כאן ובמסכת ר"ה אלא שאינם על סדר ברכות זהו דעתו ז"ל אבל יש מן האחרונים שפירשו שאף בגבולין תוקעין בסוף כל ברכה וברכה ואין הגבולין חלוקין מן המקדש לענין התקיעות אלא שבמקדש אחר שאומר החזן של הכנסת לכהנים תקעו חוזר ואומר ש"צ מי שענה קודם שיתקעו וכמ"ש רבינו. ובגבולין תוקעין מיד שאמר להם תקעו וטעם חזרת מי שענה במקדש פי' ז"ל לפי שהעניה במקדש היא ברוך שם ונראית כברכה בפני עצמה ואילו לא הין חוזרין מי שענה היה נראה שהתקיעות אינם באות על הברכות אלא על ברוך שם לכך התקינו שיחזור מי שענה ואח"כ יתקעו אבל בגבולין אין העניה אלא אמן בלבד ולזה לא הוצרכו לחזור מי שענה אלו דבריהם ז"ל ולד"ה מבואר שאין תוקעין בגבולין בחצוצרות ושופר כנזכר פ"א עכ"ל ז"ל: ושם כתוב בהשגות אמר אברהם מן התוספתא אסף את אלה ולא כמו שכתב הוא והתוספתא עצמה משובשת שלא היתה תקיעה עם התרועה ולא התרועה עם התקיעה במקדש ואפשר שהיו שלשתן בגבולין תקיעה תרועה תקיעה ע"כ: וראיתי דמ"מ הרמב"ם והרב בעל הטור ז"ל שוין מיהא בהא דבאחת מן הברכות תוקעין ומריעין ותוקעין ובאחת מריעין ותוקעין ומריעין ז' פעמים אבל באבודרהם בשם הגאונים ז"ל מצאתי בראשונה תשר"ת ובשניה תש"ת ובשלישית תר"ת וברביעית תשר"ת ובחמישית תש"ת ובששית תר"ת ובשביעית תשר"ת ע"ש: ויש לתמוה אמאי בתקיעות תנינן הכהנים ובתרועות קתני בני אהרן וכך ראיתי הנוסח ג"כ בברייתא השניה דמייתי בגמ' וקודם לה בברייתא הארוכה דבגמ' בסיפא גבי מקדש ראיתי דקתני תקעו הכהנים בני אהרן תקעו וכו' וכן ג"כ הריעו הכהנים בני אהרן הריעו וברישא גבי גבולין תקעו בני אהרן תקעו וכו' הריעו בני אהרן הריעו וכן הוא ביד שם פ"ד: ומפ' בגמ' בברייתא השניה שהיו מריעין ותוקעין ומריעין: מלת ותקעו דברישא ראיתי מוחקים אוחה והשתא הוי גרסת תקעו הכהנים תָקְעוּ דומיא דבבא דהָריעו בני אהרן הֵריעו:
אלא בשערי המזרח ובהר הבית: ובמשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחקו מלות ובהר הבית וכן בירושלמי ליתיה: ותקיעות אלו בחצוצרות או שופר היו כמו ששנינו שם באותו פרק וכמו שכתבתי בשם הר"ן ז"ל: ועיין בפי' ירמיה להרב ר' משה אלשיך ע"ה ריש סימן י"ד:
משנה ו עריכה
אנשי משמר: אחד כהנים ולוים וישראלים הקבועין ועומדין ומתפללין על קרבן אחיהם כדמפורש בפ' אחרון רש"י ז"ל ובפ"ק דמכלתין דף י"ב מפ' רב חסדא דהאי תענית דקתני עליו ואין משלימין לאו תענית גמור נקרא דהא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו תענית הוא לומר עננו בתפלתו ולא לקובעו עליו חובה למנוע עצמו מלאכול שעה שהוא רוצה לאכול אלא הכא לצעורי נפשייהו עם הצבור בעלמא הוא ביד פ"ג דהלכות תענית סי' ב' ג':
אנשי בית אב: פי' של יום שני ושל יום חמישי לא היו מתענין כלל בשלש ראשונות דאכתי לא נפיש ריתחא ואם היו מתענין לא היה להם כח לעבוד והיו מביאין קדשים לבית הפיסול ע"כ בקיצור מה"ר יהונתן ז"ל:
משנה ז עריכה
אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות: ביד ספ"ו דהלכות כלי המקדש ובפ"א דהלכות באת מקדש סי' ו' וי"ב. לאו גבי תענית קא מיירי אלא איידי דאיירי בבני משמר מייתי ליה:
בלילות: אין לחוש שמא תכבד העבודה בלילה שהרי ראו שפסקו הקרבנות ולא כבדה העבודה:
אבל לא בימים: שמא הביאו רוב קרבנות ולא יספיקו בני בית אב של אותו היום וצריכין אלו לסייען והרי אינם ראויין לעבודה דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין עבודה כשרה למחוללת כל אנשי בית אב אסורין בין ביום בין בלילה לפי שהיו מעלין כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מע"ג המזבח או להפכן במזלג או פעמים שצריך כל הלילה להעלות האברים והפדרים שע"ג המזבח דאין נפסלין אלא מבקר ואילך דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר ואע"פ שאמרו חכמים עד חצות לא אמרו [*) נמחק כאן איזה תיבות.] אבל אנשי משמר אינן צריכין לסייעם להפוך במזלג דבית אב יכול לבד להספיק הפוך המערכה ע"כ:
אנשי משמר ואנשי מעמד: ירושלמי ר"פ ואלו מגלחין:
משנה ח עריכה
כל הכתוב במגלת תענית דלא למיספד: י"ס דלא גרסי תענית רק כל הכתוב במגלה דאית יומיא שהן אסורין בתענית לבד אבל בהספד מותרין דשרי' הספד מפני כבוד הבריות החיים והמתים ה"ר יהונתן ז"ל ובשבת פ"ק דף י"ג איתא בברייתא דחנניא וסיעתו כתבו מגלת תענית שהיו מחבבין את הצרות ע"כ וכאן פי' רש"י ז"ל מגלת תענית נכתבה בימי חכמים אע"פ שלא היו כותבין הלכות והיינו דקתני כל הכתוב במגלת תענית כאילו היה מקרא ע"כ: והכי נמי בברייתא קתני עלה רשב"ג מה ת"ל דלא למספד בהון דלא להתענאה בהון דמשמע לשון מיעוט לומר לך שהן אסורין לפניהם ולאחריהם מותרין: וק"ק לע"ד אמאי לא תני במתני' מלת בהון גבי דלא למספד כדתני לה גבי דלא להתענאה ומפני שלא ראיתי מי שהגיה בה לא שלחתי יד להגיה אכן בנוסח המשנה בבבלי וגם בירושלמי בתרוייהו לא גרסי' מלת בהון: והביאו להאי רישא דמתני' תוס' ז"ל ס"פ בכל מערבין:
דלא להתענאה וכו': תוס' פ' ר' ישמעאל דמנחות דף ס"ה ובירושלמי מוקי למתני' כר' מאיר דאמר דלא למיספד אסור להתענות ודלא להתענות מותר בהספד והכי מוכח בגמ' דמתני' ר"מ היא: ובגמ' א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי במה שאסר לפניו בימים שכתוב בהן דלא להתענאה אבל במה שאסר לאחריו בימים שכתוב בהן דלא למיספד אין הלכה כמותו ונמצאו למיספד ולהתענאה שוין שבשניהם לפניו אסור בתענית ולא בהספד כדברי רב אשי בגמ' ולאחריו מותר לגמרי ושמואל פליג ואמר דהלכה כרשב"ג דאמר בברייתא מה ת"ל בהון בהון שני פעמים לומר לך הן אסורין לפניהם אסורין ולאחריהם מותרין ועיין עוד בפי' הר"ן ז"ל: וביד פי"ד דהלכות אבל סי' ג' ובטור א"ח סי' תקע"ג. (הגהה לשון ספר לבוש החור שם הלכתא בטלה מגלת תענית שכל הימים הכתובים במגלת תענית שלא להתענות בהם עכשיו מותר להתענות בהם מפני שנחלפו בעונותינו להרבה מאורעות שאירעו בהן ובטלום והתירו להתענות בהן חוץ מבחנוכה ופורים שאסור להתענות אפי' בזמן הזה מפני שנעשו בהן נסים גדולים מפורסמין אבל לפניהם ולאחריהם מותר דלענין לפניהם ולאחריהם בטלה ג"כ מגלת תענית ע"כ):
בפי' ר"ע ז"ל חוץ מחנוכה ופורים שאסורין בהספד ובתענית וימים שלפניהם ואחריהם מותר ע"כ וכתב הרא"ש ז"ל ומה שנהגו בי"ג באדר והוא יום שלפני פורים וחנוכה ופורים לא בטלו י"ל כדקאמר בפ"ק דר"ה על תענית דצום גדליה דדברי קבלה כדברי תורה ולפניו מותר ועוד זמן קהלה לכל היא שנקהלו ועמדו על נפשם למלחמה ובקשו רחמים וגם הוא מעיקר הנס ע"כ: ובגמ' בברייתא וגם בפ"ק דר"ה דף י"ט תניא הימים האלה הכתובים במגלת תענית אסורין לפניהם ולאחריהם שבתות וימים טובים הם אסורים לפניהם ולאחריהם מותרין מפני שהן מד"ת אינם צריכין חזוק הקשה החכם ה"ר אלעזר אבן ארחא ז"ל האי ברייתא [דלא] כמאן (כאן נמחק איזה תיבות) ונלע"ד דככולי עלמא אתיא וה"פ הימים הכתובים במגלת תענית שלפניהם או לאחריהם אסור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל שבתות וי"ט לכ"ע לפניהם ולאחריהם מותרין מפני שהן מדברי תורה ועיקר ברייתא לא אתא לאשמועי' רק דין שבתות וי"ט ואסקינן בפ"ק דר"ה דף י"ט דפלוגתא דתנאי היא אי בטלה מגלת תענית ומותר להתענות בימים טובים הכתובים שם או לא בטלה ועדיין אסור להתענות באותן הימים ורב ור' חנינא ס"ל כר' יוסי ור' יוחנן ור"י בן לוי ס"ל כר"מ דלא בטלה דתניא הימים האלו הכתובים במגלת תענית בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים אסור דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר בזמן שבית המקדש קיים אסורין מפני ששמחה היא להם אין בית המקדש קיים מותרין מפני שאבל הוא להם והלכתא חנוכה ופורים לא בטלו ושאר יומי בטלו: והשתא כיון דתנא קמא דמתני' הוא ר"מ ופליג עליה ר' יוסי נלע"ד שאנו מוכרחים לפרש דברבי פליגי דר"מ ס"ל דבין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים יש לחלק בין מה שכתוב דלא למיספד למה שכתוב דלא להתענאה כדקתני ת"ק במתני'. ור' יוסי ס"ל בזמן הזה כלל כלל ליכא דהא בטלה מגלת תענית חוץ מחנוכה ופורים ובזמן שבית המקדש קיים חומרא איכא דבמה שכתוב דלא למיספד לפניו ולאחריו הי' אסור ובמה שכתוב דלא להתענאה לפניו היה אסור ולאחריו מותר: והא דאמר רב בגמרא דהלכה כר' יוסי דאמר לפניו אסור לאחריו מותר צריכין אנו לומר דקאי אחנוכה ופורים דמודה בהו רב דלא בטלו וגם ר' יוסי יסבור כך וא"ת א"כ כיצד אנו מתענין בערב הפורים כבר תרצו התוס' ההא בסוף פירקין דהא דאמרי' חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל הדינין שלהם לעשותם יום טוב ודלא להתענאה בהון אבל בדינים דלפניהם בטלו ועוד י"ל דכיון דיום שלפני הפורים שנתבטלו מיום טוב דידהו שהיו רגילין לעשות בהן ונתבטלו מיום טוב שלהם ה"נ יש לנו לומר שיבטלו משום טעם לפני הפורים דה"נ אמרי' בסמוך וכו' ע"ש:
משנה ט עריכה
אין גוזרין תענית. וכו': פ"ק דמכילתין דף י' ובטור א"ח סי' תקע"ב כתוב שמתייקר השער כשרואין שקונין במוצאי חמישי ארבע סעודות אבל בלשון רש"י ז"ל שתי סעודות כמו שהעתיק ר"ע ז"ל ופירש"י ז"ל אבל משהתחילו להתענות בשני יודעין שאינו אלא מפני התענית ולא מייקרי השער וכתב עליו הר"ן ז"ל ולפי זה לא בתענית של גשמים בלבד אמרו כן אלא בכל צרה שלא תבא על הצבור והכי מוכח מדתני להאי בבא דאין גוזרין תענית בתחלה בחמישי בהדי בבא דאין גוזרין תענית בר"ח וכו' לומר דכי היכי דההיא מתנייא בכל תעניות הכי נמי הך דאין גוזרין בתחלה בחמישי ויש שפירשו דבתעניות של גשמים בלבד אמרו שאז השער מתייקר כשרואין שמתענים על הגשמים ולא רצו חכמים שתהא הפקעת השער בתחלה בחמישי מפני כבוד השבת: לשון ספר לבוש החור בריש סי' תקע"ב כשגוזרין תענית על הצבור על כל צרה שלא תבא על הצבור אין גוזרין לכתחלה ביום ה' אפי' במקום שרובו גוים מפני שהעם יקנו הרבה לצורך הלילה לצורך ג' סעודות של שבת ויהיה הדבר תמוה לבריות שלא נתפרסם להם עדיין שגזרו תענית היום ויהיו סבורין שרעב בא לעולם ויפקיעו השערים אבל אם מתחילין ביום ב' יתפרסם הדבר קודם יום ה' וידעו הכל ביום ה' שבשביל התענית קונים הרבה ע"כ:
ר' יוסי אומר וכו': ואין הלכה כר' יוסי הרמב"ם ז"ל אבל ביד פ"א דהלכות תענית סי' ה' פסק כר' יוסי לפי גירסת הרב המגיד שם אכן יש ספרים אחרים שגורסין שם בפ"א וגם שם בפ"ג גבי עברו אלו ולא נענו חמישי ושני וחמישי ואתי כפסקי דהכא בפירוש המשנה. ובירוש' מוכח דסתמא דמתני' היינו ר"מ:
משנה י עריכה
אין גוזרין תענית על הצבור בר"ח וכו': ס"פ בכל מערבין (עירובין דף מ"א.) ונראה ששם הוא שנפל טעות שכתוב שם דברי רשב"ג ואינם אלא דברי רבן גמליאל אע"פ שרש"ל ורב"א ז"ל לא הגיהוהו. ומלות על הצבור מחקם ה"ר יהוסף ז"ל:
ואם התחילו: אפי' יום אחד כר' יוסי ודלא כר' אחא דאמר דהתחלה בשלש בעינן ופי רש"י ז"ל דאמוראי נינהו אבל הר"ן ז"ל כתב דתנאי נינהו. ומשמע דגריס רבי אחא אומר ר' יוסי אומר אבל רש"י ז"ל כתב דגריס רב אחא אמר רב אסי אמר וכו'. ונלע"ד דמדקתני ואם התחילו לשון דיעבד משמע שפיר דלאו דוקא שהתחילו בטעות שלא ידעו שיפגעו בהן ר"ח חנוכה ופורים דה"ה דאפילו שידעו שיפגעו בהן ר"ח חנוכה ופורים אין מפסיקין ועיין בתוספתא מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד וכו' ותחלתה הובאה בפ"ק דר"ה דף י"ח. וביד פ"א דהלכות תענית סי' ז' ובטור א"ח סי' תי"ח וסי' תקע"ב. ובירוש' כתיבת יד משמע דרב אחא הוא דאמר אחת. אכן ז"ל הירוש' שבדפוס כמה היא התחלה ר' בא אמר אחת ר' יוסא אמר שתים ע"כ. ושמע שמעתי שהיתה מחלוקת בין קצת חכמי ארץ ישראל יצ"ו שיש אומרים דואם התחילו אין מפסיקין דקתני ר"ל שהתחילו כבר והתענו ג' תעניות ראשונות של עצירת גשמים של הצבור אז אין מפסיקין ומתענין השלש שניות או הז' אחרונות בר"ח חנוכה ופורים וקצתם סוברים דמשנה כמשמעה והג' תעניות הראשונות מילתא באפי נפשייהו וכן השלש שניות וכן השבע אחרונות ולא הוו כולהו אחדות אחת למיקרי להו התחלה לשל אחריהם. והן אמת כי לשון הגמ' דקאמר רב אחא אמר שלש מסייע קצת למאן דס"ל דכל השלש ראשונות מיקרו התחלה לשל אחריהם דאי לת"ק היכי משכחת להו דהוו ג' התחלה בתענית של עצירת גשמים אמת שהוא הלשון של פי' רש"י ז"ל שהעתקתי בסמוך משמע דמפרש לה דוקא בתעניות של שאר הצרות שכתב ואם התחילו שקבלו תעניות מקודם לכן ונכנס בהו ר"ח אין מפסיקין ע"כ ושם ס"פ בכל מערבין באר לשונו יותר שכ"כ וז"ל ואם התחילו שהתחילו (הגה"ה. בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מוגה שקבלו עליהם להתענות וכו') להתענות עשרים או שלשים יום ונכנסו בהן ימי חנוכה או ר"ח ע"כ. וקרוב ללשונו זה כתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל בסימן תי"ח וז"ל אין גוזרין תענית על הצבור בר"ח חנוכה ופורים ואם התחילו שגזרו להתענות כך וכך ימים והתחילו בהן קודם ר"ח אפילו יום אחד אין מפסיקין ומתענין ומשלימין ע"כ. ויש לתמוה דמי דחקו לרש"י ז"ל [*) נמחק כאן איזה תיבות.] והיה אפשר לומר דס"ל לרש"י ז"ל דדוקא בשאר תעניות דצרות הצבור הוא דאמרינן אם התחילו אין מפסיקין אבל על עצירת גשמים מפסיקין דכיון דמילתא דשכיחא היא ויש בה [*) נמחק כאן איזה תיבות.] [קולא] שאין גוזרין על הצבור עליה יותר מי"ג תעניות י"ל ג"כ שיש לה ג"כ זו הקולא שאם ע"פ שהתחילו מפסיקין התענית מיד אך יש לדחות והוא הנכון בעיני דרש"י ז"ל נקט בפירושו מילתא שאי [*) נמחק כאן איזה תיבות.] אפשרות לטעות כגון שקבלו עליהם להתענות על שום צרה עשרים או שלשים יום וע"י שהם תעניות מרובות וזמן מוקדם אתרמי מילתא שטעו ולא ידעו שיכנס בו ר"ח או חנוכה או פורים אבל לאו דוקא דהה"נ לתעניות של עצירת גשמים שאם התחילו יום א' מן השלש ראשונות אין מפסיקין וכן יום א' מן הג' שניות וכן יום א' מן הז' אחרונות אין מפסיקין בין שהתחילו בשוגג בין שהתחילו במזיד וכדכתיבנא לעיל וגם מפי' הרמב"ם ז"ל למשנתנו משמע שלא כדעת הסובר שכל הי"ג תעניות ?אחרות אחת הוו ומיקרו הראשונות התחלה לשניות שהוא מפרש דמאי דקאמר בגמ' דהתחלה הויא אחת ר"ל שעה א' שז"ל אם התחילו אין מפסיקין ר"ל אם התחילו להתענות שעה אחת אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום ואר"מ מודה היה שאין משלימין ר"ל שמתענין קצת היום ואוכלין בקצתו ע"כ ומינה דס"ל דמ"ד שלש ר"ל שלש שעות וא"כ שפיר משכחת שלש שעות התחלה בכל תענית ותענית וליכא לסיועי מינה מידי למ"ד דכולהו הי"ג תעניות אחדות א' ומתקרו הראשונות התחלה לשניות ויש לו להרמב"ם ז"ל הכרח לפירוש זה מדקתני שלש לשון נקבה וכן אחת לשון נקבה ולא קתני אחד שלשה לשון זכר וגם בלשון הירושלמי קאמר שתים אחת לשון נקבה דהיינו שעות ולא ימים שהם לשון זכר. אכן רש"י ז"ל נלע"ד שהרגיש בזה ולזה פי' שלש תעניות שני וחמישי ושני ע"כ. כלומר לעולם דשלש ואחת הוו ימים והאי דנקט שלש אחת לשון נקבה משום דקאי אתעניות שהם לשון נקבה וכדתנן בכולה מכלתין שלש תעניות שלש שניות וכו'. ובמה שסיים לפרש שני וחמישי ושני נשמר שלא אפרש דשלש ר"ל שתי תעניות ועתה השלישית אתרמי בר"ח או חנוכה או פורים ויבא מכוון עם לשון הירושלמי דקאמר שתים במקום שלש קמ"ל דלא אלא שלש תעניות שלימות קאמר וגם לשון הר"ן מוכיח כן שפי' ר' אחא אמר שלש להתחיל להתענות ג' תעניות בחול ע"כ והויא סייעתא מינה למאן דסבר דכולהו י"ג תעניות הוי אחדות א' ושהראשונות מיקרו התחלה לשל אחריהם וכ"ש שניות לז' אחרונות דדמו טפי בחומרות אהדדי וכדמשמע מלישנא דמתני' פ"ק דקתני שהן י"ג תעניות על הצבור דמשמע שהן אחדות א'. אכן אני כבר פרשתי שם טעם אחר ליתור לשון אותה משנה ע"ש. וגם הרמב"ם ז"ל חזר בו ביד אשר עשה ופירש אחת יום אחד וז"ל בפ"א מהלכות תעניות אין גוזרין תענית בתחלה בר"ח או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד ואם התחילו להתענות על הצרה אפי' יום אחד ופגע בהן יום א' מאלו מתענין ומשלימין היום בתענית ע"כ. וכן הוא ג"כ בלשון הטור סי' תי"ח כמו שהעתקתי לעיל. ויש לי מקום לשאול שאלה קטנה הגע עצמך שגזרו בתחלה בחמישי מהו מפסיקין או אין מפסיקין ונלע"ד דמכ"ש הוא ואין מפסיקין ויש לי כדמות קצת ראיה לזה שתמצא בגמ' שמביא שתי פסקות יחד ואלו הן אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי וכו' אין גוזרין תענית בר"ח וכו' ובתר הכי קאמר וכמה הויא התחלה רב אחא אמר שלש ר' יוסי אמר אחת ע"כ ואפשר להיות דבעיית וכמה הויא התחלה ותירוציה קאי ג"כ ארישא דאין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי דס"ל לתלמודא דואם התחילו אין מפסיקין דקתני סיפא קאי אתרוייהו באבי ולפי זה יתפרש ואם התחילו להתענות בתחלה בחמישי אפי' שעה אחת אין מפסיקין והא כדאיתיה והא כדאיתיה וה' יורנו דרכי אמת בתורתו וינחנו במעגלי צדק למען שמו וקדושתו אמן:
בסוף לשון ר"ע ז"ל אלא מתענין ומשלימין. אמר המלקט כחכמים דאמר רב דס"ל הכי וכתבו תוס' ז"ל הא דקפסיק הלכה מתענה ומשלים אר"ח קאי דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב ע"כ: ומוכח מס"פ בכל מערבין דחכמים היינו ר' יוסי וכתבו שם תוס' ז"ל מודה היה שאין משלימין משמע דלרבנן דפליגי עליה סברי דאפילו מפסיקין ולקמן בגמ' אמרינן זו דברי ר"מ שאמר משום רבן גמליאל אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים אלמא אדרבא דלרבנן משלימין ושמא הנהו חכמים דפליגי אדר"מ סברי דמשלימין והכא ה"ק מודה לרבנן דפליגי ארבן גמליאל והנהו סבירא להו דמפסיקין ע"כ: