מכות יט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מאימתי מחייבין עליהן אמשיראו פני הבית כמאן כי האי תנא דתניא רבי אליעזר אומר בכורים מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים בשבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם אמר רב ששת בכורים הנחה מעכבת בהן קרייה אין מעכבת בהן כמאן כי האי תנא דתניא רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח בכורים יוכיחו מה לבכורים שכן טעונים הנחה ת"ל (דברים טז, ז) ואכלת [שם] לפני ה' אלהיך וגו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו אלא לפני הבית גאף מעשר אינו אלא לפני הבית ואם איתא ליפרוך מה לבכורים שכן טעונין קרייה והנחה א"ר אשי נהי דעיכובא ליכא מצוה מי ליכא ולימא מצוה וליפרוך אלא אמר רב אשי כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר (דברים כו, ג) אשר נשבע [ה'] לאבותינו ולא מצי אמר לא פסיקא ליה וליהדר דינא ותיתי במה הצד משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח ומאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא אפי' בכור נמי אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי תבעי אמר רבינא לעולם קסבר דקדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים ומקשינן בשרו לדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח ומקיש מעשר לבכור וכי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש מעשר דגן חולין הוא
רש"י
עריכהמאימתי חייבין עליהן - מיתה זר האוכלן:
שלשה דברים - זו אחת מהן וכולן שנויין בספרי:
יכול יעלה אדם כו' - קסבר קדושת הארץ לא בטלה וצריך להפריש מעשרות וקאמר יכול יעלנו ויאכלנו בירושלים בלא פדיון:
ת"ל כו' - לפיכך טעון בית ולקמיה פריך מאי שנא בכור דפשיטא ליה ובמעשר מיבעי ליה:
מצוה מי ליכא - וכיון דמצוה איכא נפרוך נמי קרייה דמצוה:
לא פסיקא ליה - ומיהו בישראל אפילו עיכובא איכא למימר:
וניהדר דינא וניתי במה הצד - למה לי היקישא נימא בכור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נוהגין אלא בפני הבית:
צד מזבח - זה למתן דמים וזה להנחה:
ומאי קסבר - האי תנא דפשיטא ליה בכור טפי ממעשר:
אי קסבר קדושה ראשונה - של בית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא כי היכי דסבירא ליה בקדושת הארץ וקא מיבעיא ליה מי קרינא ביה השתא בלא חומה לפני ה' אלהיך או לא וקא פשיט מעשר מבכור:
אפי' בכור נמי - יקרב ויאכל דהא מאן דאית ליה קדשה לעתיד לבא סבירא ליה מקריבים אע"פ שאין בית כדאמרינן במגילה נקראת (דף י.):
ה"ג ואי קסבר לא קדשה אפילו בכור נמי - תיבעי. ואי קסבר קדושת הבית בטלה ומיבעיא ליה במעשר הואיל ואינו צריך לבית אי מתאכיל בירושלים לפני ה' קרינא ביה אי לא אפי' בכור נמי כי האי גוונא תיבעי ליה כגון בכור שנזרק דמו וחרב הבית ועדיין בשרו קיים מהו שיאכלוהו:
אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה והכא - דקא פשיט ליה למעשר מבכור בבכור שאינו צריך לבית דומיא דמעשר עסקינן והא דפשיטא ליה דלא מתאכיל משום דאיתקש בשרו לדמו דכתיב ואת דמם תזרוק על המזבח וגו' ובשרם יהיה לך וגו' ויליף מיניה בשעה שהיא ראויה לזריקת דם אתה אוכל את הבשר ולא משנהרס המזבח:
וכי דבר הלמד בהיקש - מן הדם:
חוזר ומלמד - על המעשר בהיקש הא קיימא לן בזבחים באיזהו מקומן (דף מט:) שאין למדין בקדשים למד מן הלמד:
חולין הוא - ובחולין למדין למד מן הלמד:
תוספות
עריכהיכול יעלה אדם מעשר בידו בזמן הזה. ויאכלנו בלא פדיון דקדושה (. ירושלים) לא בטלה לענין מעשרות:
ולימא מצוה כו'. פירוש שכן טעונין קריאה למצוה קודם שיאכל בכורים ומעשר שני אוכלין אותו בלא שום. קריאה ומה שקורין למעשר בשנה שלישית היה ואז לא היה נוהג כלל מעשר שני:
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח. ויש למפרך שכן אסורים לזרים כדפריך רבה לעיל. והא דאמר בברייתא בכורים יוכיחו צ"ל דמיירי בבכורים שהופרשו בפני חורבן הבית דאם הופרשו אחר הבית אינן קדושין כלל וחולין הן דתנן פרק שני. דבכורים יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין ויש להם שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובכורים אינן אלא בשבעה מינין ובפני הבית:
אפילו בכור נמי. צ"ל דמיירי אם עשה מזבח וזרק דמו אליבא דקדושת בית לא בטלה דמקריבין אע"פ שאין בית דבלא מזבח פשיטא דבכור לא דהא בעי מתן דם ואימורים ואם תאמר לימא דבכור דברייתא דקאמר מה בכור וכו' מיירי היכא דלא עשה מזבח וי"ל דלההוא ודאי לא הוה מדמי בכור למעשר ולא דמי ליה מעשר:
ואי סבר לא קדשה אפילו בכור נמי תיבעי. כך גרסת רש"י דמוקי ליה בבכור שנשחט ונזרק דמו קודם חורבן דההוא הוי דומיא דמעשר כדפ"ה וא"ת אי לא קדשה אם כן לא משכחת לה מעשר דקדושת הארץ בטלה וי"ל דודאי קדושת בית לא קדשה אבל קדושת הארץ קדשה לעתיד לבא לענין מעשרות אבל קשה דאי לא קדשה קדושת הבית לעולם א"כ במות מותרות דהא בהא תליא כדמוכח במגילה (דף י.) ואם כן יביא מעשר שני ויהא נאכל בכל ערי ישראל כדאמרינן בזבחים (דף קיב:) באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות וקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל העיר וי"ל דמיירי שגדל לפני הבית שהוזקק להביאו למקום ובהכי ניחא נמי קושיא קמייתא ומסיק דלעולם לא קדשה כהאי גוונא אבל קשה לגירסא זו דאמרינן למסקנא דלא קדשה אם כן מאי מיבעי לעיל יכול יעלה פשיטא דלא יעלה בירושלים יותר משאר עיירות כיון דלא קדשה ותו גבי בכור נמי למה לי היקשא דבשרו לדמו תיפוק ליה דבלאו ההיקשא דהיכא דאכיל הוי להו כחוץ לחומה כיון דלא קדשה והוי ליה כאוכל קדשים בחוץ ועוד קשה דקאמר ולעולם דלא קדשה כו' ומקשינן בשרו לדמו משמע דאי אמר קדשה מתאכיל בכור בלא בית ולא הוי ממעטינן מהך היקישא וקשה דהא מוכח פרק קדשי קדשים (זבחים ס.) דמזבח שנפגם אין אוכלין קדשים קלים ואמאי הא מוכח הכא היכי דקדשה דנאכל אפילו ליכא מזבח ושאני הכא דלא קדשה לכן צריך לומר דגריס לעיל ואי סבר לא קדשה מעשר נמי והכי פירושא אפילו מעשר נמי לא יהא מתאכיל בירושלים כלל בלא פדיון דלא הוי כלל לפני ה' אלהיך ואין לתמוה אי לא קדשה אם כן לא משכחת מעשר דקדושת הארץ בטלה דודאי קדושת בית לא קידשה אבל קדושת הארץ קדשה לעתיד לבא לענין מעשרות ולא תליא הא בהא אבל הכא מיירי שאין המזבח כלל בנוי וגריס לעולם קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא וטעמא דבכור לאו משום קדושת הארץ אלא משום דאתקש בשרו לדמו דבעינן שיהא המזבח קיים בשעת אכילת בשרו הלכך כל כמה דילפינן דבכור לא מתאכיל מעשר נמי לא מתאכיל בלא פדיון ואם תאמר ברייתא דאמרה בכורים יוכיחו מנלן דבכורים לא מתאכלי כשאין מזבח אם הונחו אצל מזבח וחרב דבעי למילף מעשר מינייהו ויש לומר דודאי הא דאמרינן בברייתא בכורים יוכיחו מיירי בבכורים שלא הובאו כלל בפני הבית עד לאחר חורבן ובודאי היה להש"ס להשיב דאם כן לא שייך כלל לדמות מעשר לבכורים אלו שהרי צריכים הנחה וצריכים לבית גם בשביל הנחה ולא בשביל אכילה לחוד ומעשר לא צריך לבית אלא בשביל אכילה לבד אלא דלא חייש ליה לפי שאינו נשאר במסקנא ומה שזקוק הש"ס להעמיד בבכור שנזרק דמו לפני הבית ואינו מעמידו כשהובא אחר הבית כמו בכורים משום דתנא מסיים קרא דהקיש הכתוב ואין נכון להעמיד בבכור שהוא אחרי הבית שלא דמי כלל למעשר דהא מחוסר מתן דם ואימורין כדפ"ל ולא שייך להקיש מעשר לבכור אלא דוקא כשאין הבכור צריך לבית אלא דוקא בשביל האכילה דלפני ה' והשתא הויא דומיא דמעשר דודאי במשא ומתן יכול להיות דומה מעשר לבכורים שהובאו אחר הבית אף על גב דלא נשאר במסקנא ובכור נמי שבתחלת הברייתא יכול היה להיות בבכור שאחר הבית אלא שאז לא היה טועה דהא לא שייך כלל לדמות לו מעשר והיינו דמותיב שכן אין טעון מתן דמים:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/מכות/פרק ג (עריכה)
סז א מיי' פ"ג מהל' בכורים הלכה א', סמג עשין קלט:
סח ב מיי' פ"ג מהל' בכורים הלכה ב':
סט ג מיי' פ"ב מהל' מעשר שני הלכה א', סמג עשין קלו:
ע ד מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ה', ומיי' פ"ו מהל' בית הבחירה הלכה ט"ז:
ראשונים נוספים
אי סבר קדושה ראשונה וכו'. פירוש קדושת הבית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. אפילו בכור נמי נאכל בירושלים ואי משו"ה קרבה מקריבין אע"פ שאין בית כדאמרינן בשבועות ובמגילה אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ומ"ה פשיט ליה בבכור דלא נאכל שהרי בטלה קדושת הבית והעיר ולא קרינא ביה לפני השם אלקיך אפילו מעשר נמי לא ניכול דהא לא קרינא ביה לפני השם תאכלנו ואע"ג דעיקר מעשר דרבנן הוא אם לא קדשה לע"ל כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועוד דאנן אפילו מעשר דאורייתא קאמרינן כגון שהיה לו מעשר מפירות של קודם גלות הארץ, ומפרקינן לעולם קדשה לשעתה וקדשה לעתיד ואלו בנו מזבח נאכל הוא אלא הכא בבכור שנזרק דמו קודם חרבן הבית דמקשינן בשרו לדמו מה דמו למזבח אף בשרו למזבח ועכשיו אין שם מזבח לפיכך אינו נאכל עד שיבנו אותו ואקיש רחמנא מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בזמן שיש מזבח אף מעשר כך גרסא זו כתובה ברוב הנוסחאות וקורב לזה פירשה הרב אב ב"ד ז"ל, ומיהו אם בנה שם מזבח אוכל שם מעשר שאף אותו בכור נאכל שם ולא בעינן מזבח אחר, וק"ל כיון דקסבר קדשה לעתיד בכורים אמאי אינן נאכלין כדאמרינן בכורים יוכיחו והלא מקרבין אע"פ שאין בית ובמס' תמורה מוחלפת שיטה זו בעיקר נוסחי.
וה"ג לה התם אי סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד אפילו בכור נמי אי קסבר לא קדשה אפילו בבכור נמי תיבעי פירוש תיבעי בכור שנזרק דמו קודם חרבן וחרב הבית ועדיין בשרו קיים אם נאכל בירושלים אם לאו אי קרינא ביה לפני השם תאכלנו או דילמא הואיל ולא קדשה לא ואמאי לא אבעיא לר' יוסי בבכור גופיה כדאבעיא ליה במעשר וה"ה לבכורים אלא דעדיפא מינה אקשי דמבכור ילפינן ליה ואיהו גופיה צ"ת:
ומפרקינן לעולם קסבר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד והכא בבכור שנזרק דמו קודם חרבן ועדיין בשרו קיים דמקשינן בשרו לדמו. פי' היינו טעמיה דלא מבעיא לן ביה משום דפשיטא לן דמקשינן בשרו לדמו, ורש"י ז"ל גרס בשמעתין כי ההיא גרסא בתמורה ועדיין קשה בכורים שנקרבו למזבח קודם חרבן אמאי לא מבעיא ליה דקאמר בכורים יוכיחו, ואיכא למימר כיון דבעו הנחה וקריאה לגבי המזבח, והשתא ליכא מזבח לא מתאכלי ואע"ג דכבר קרא כיון דהשתא לא חזו לקרייה ולהנחה כדאמרינן בבכור אבל במעשר שיש בו צד מזבח מבעיא לן כנ"ל, ומיהו לגרסת קש"י ז"ל קשה היכי אמרינן דסבר ר' יוסי לא קדשה הא ר' יוסי הוא דאמר קדושה ראשונה ושניה יש להם ג' אין להם.
ואיכא למימר קדושת הארץ קדשה לעתיד אבל קדושת העיר והבית בטלו משבאו פריצים וחללוה וא"נ משום ר' ישמעאל קאמר וליה לא ס"ל, ותו ק"ל כיון דקסבר לא קדשה היכי קרינא ביה לפני השם אלקיך באכילה ובכל דוכתא דקאמרינן אוכלים קדשים קלים ואע"פ שאין חומה משום קדושה ראשונה, לעתיד לבוא קאמרינן:
בכורים מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים שבחוץ חולין ושבפנים קדש: אפשר דהא אפילו בשהכל בסל אחד וקסבר כמ"ד במס' שבת דאיגוד כלי לאו שמיה איגו' שהרי אין לנו לחלק בענין איגוד כלי בין זו לשבת. או אפשר דמיירי שהן בשני כלים ומשום דהפרישן כאחת נקט לשון מקצתן:
דתניא ר' יוסי אומר שלשה דברים: פי' וזה אחד מהם. ר' ישמעאל אומר עד ואם איתא ליפרוך מה לבכורים שכן טעונין קריאה והנחה אלא ודאי סבירא ליה דקיאה לא מעכבא אמר רב אשי ולטעמיך נהי דקריאה לא מעכבא הא מצוה איכא וא"כ לימא מצוה ולפרוך כלומר דנפריך מהנחה לעכבא ומקריאה למצוה דהא בהבאת מעשר אינו אלא בשנה השלישית בשעת ביעור כל המעשרות אלא היינו טעמא דלא פריך כלל מקריאה משום דאיכא בכורי הגר דלית בהו קריאה לא פסיקא ליה וטובא איכא נמי דמביא ואינו קורא אלא דנקט גר דלאו בר קריאה הוא לעולם. וכיון דאמרינן כן להדיא בסוגיא משמע דהכין הלכתא דגר אינו קורא והכין אמרינן בפ' הספינה בין לר"מ בין לרבנן חד מתוך תרי זימני חד למעוטי גר דאינו קורא וכן היא שנויה במשנת מסכת בכורים גר מביא ואינו קורא דאינו יכול לומר אשר נתת לי ה'. אבל בירושלמי אמרו על אותה משנה תני בשם ר' יהודה גר עצמו מביא וקורא ומה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם ועתיד אב לכל העולם. רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כר' יהודה הוה עובדא קומי דר' אבהו ואורי בר' יהודה. ע"כ. דעת התוספתא וכן דעת הרמב"ן ז"ל ודעת רבותי שהלכה כר' יהודה כדעת היכושלמי וכן באמת המנהג פשוט בישראל לענין תפלה כי שם במסכת מסכ' בכורים שנינו לרבנן וכשהוא מפלל בצבור אומר אלהי אבותיכם וכשמתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל והמנהג שהוא מתפלל לעולם אלהי אבותינו וכישראל גמור וזו ודאי כר' יהודה שעל כן הוצרכו בירושלמי לומר הלכה כר' יהודה ואורי ר' אבהו כן דאלו לענין מקרא בכורים לא הות הוראה בימי ר' אבהו. ולפ"ז יש לנו לומר דגמ' דילן לא פליג אפסקא דירושלמי וסוגיין דהכא ודפ' הספינה (דף פא) אליבא דר"מ ורבנן דהתם דוקא וכן סוגיין דהכא לר' יוסי ולר' ישמעאל דקים לו דכולהו סבירו להו כרבנו דמשנת בכורים דליכא דפליג עלייהו אלא ר' יהודה לחו'. ומיהו אין הכי נמיס בירא להו בגמר' דילן דהלכתא כר' יהודה כדפסק ר' יהושע בן לוי ואורי ר' אבהו בירושלמי דלא לאוקמי פלוגתא בהלכתא בין גמרא דילן לגמרא דירושלמי. ואע"פ שזה דוחק קצת לסוגיא דהכא וסוגיית דפ' הספינה הכי עדיף לן למימר כדי לקיים המנהג הפשוט בישראל בתפלת הגרים וכן בענין ברכת המזון נהגו לומר שהנחלת את אבותינו. וא"ת ואפילו לרבנן היאך יכולין לומר אלהי אבותינו נמי דאברהם אב לגרים יצחק ויעקב מאי איכא למימר וכן לענין בכורים היאך יכול לקרות ארמי אובד אבי. וי"ל דקים לן דכולהו אבות כחד נינהו וכדאתקש בכמ' דוכתי ואף הם נעשו אב לגרים כאברהם אבינו ע"ה:
וליהדר דינא ותיתי במה הצד: פי' למה הוצרך ר' ישמעאל ללמו' מעשר מן בכורים בהקש דלא תוכל דהא מצי מייתי לה במה מצינו דהא פתח ביה על ידי מה הצד דאמרינן לא ראי מעשר כראי בכורים ולא ראי בכורים כראי מעשר הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום וטעונין בית אף אני אביא מעשר שהוא טעון הבאת מקום שיהא טעון בית וע"ג דבכל דוכתא היקש עדיף מן הצד השוה שאין משיבין על ההקש אנן הכי קאמרינן דכיון דפתח במה מצינו דלסיימה והדר בעי למילפה בהיקש נמי דליליף:
ומאי קסבר אי קסב' וכו’: כלומ' האי תנא דפשיטא ליה ממילא דבכור טעון בית ובמעשר לא פשיטא ליה עד דבעי למילפה מבכור במה מצינו או בהקש מאי קסבר. ג' רש"י ז"ל אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתי' אפילו בכור נמי ואי קסבר לא קדש' לעתי' והכא בבכור שנזר' דמו וכו'. ע"כ:
לעולם קסבר לא קדשה לעתי': והכא ובכולה סוגיין אף לקדושה שנייה דעזרא קרי קדושה ראשונ' דנקט לישנא קלילא וכך פירשוה לפי גרסא זו. דאי קסב' קדושה ראשונה קדש' עתי' לבא וגם לאחר החרבן ולעולם חייב במעש' מן התור' גם בזמן הזה אפילו בכור נמי יקרב לכתחלה בזמן הזה ויאכל דהא אמרינן במס' מגלה ובשבועות דלמ"ד קדושה ראשונה קדשה עתי' לבא מקריבין אע"פ שאין בית ואוכלים קדשים קלים אע"פ שאין קלעים ואי קסבר לא קדשה לעמי' לבא אפילו בכור שהוא דומיא דמעשר תיבעי ליה וכגון בכור שנזר' דמו קודם החרבן וחרב הבי' ועדיין בשרו קיים אם יכול לאכלו אם לאו וכי היכי דמיבעיא לן לעניין אכילת מעשר דמאי שנא הא מהא ואמר רבינא לעולם קסבר קדושה ראשונ' קדשה לשעתה ולא קדשה לעתי' לבא וטעמא דפשיטא ליה בבכור דטעון בית טפי ממעשר משו' דאתקוש בשרו לדמו וכדמפרש ואזיל. ופי' זה וגרסא זו ה"ג והכא בבכור שנזר' דמו קודם החרבן וחרבה הבית ועדיין בשרו קיים דמקשינן בכור למעשר וכו'. ולא גרסינן ועדיין בשרו קיים כדגרסי' בקצת נוסחי דהא מעיקר' נמי כי פרכינן דאי קסבר לא קדשה לעתי' לבא בכור נמי תיבעי בבכור שנזר' דמו וחרב הבית ועדיין בשרו קיים הוא אמרינן דתיבעי ולהאי פירוש לא מחדתינן השתא בהא מידי אלא דמפרש לן רבינא דטעמא דלא תיבעי משום דמקשינן בשרו לדמו ואורחא דתלמודא דעבי' הכי בקצת דוכתי דמאי דהוה בעיקר בעיא בסתם דמדכר ליה בהדיא באוקמתא לאוטופי עלה מאי דבעי לחדוי טפי וכדפריש' בפ' האשה שנתארמלה בפיסקא דמעלין לכהונה על פי עד א' וכדכתיבנא התם בס"ד. והשתא דאתינן להכי פי' כי גרסי' אית לן לפרושא כדאמרן והקשו על גרסא זו היכי אסיק רבינא דקסבר האי תנא לא קדשה לעתי' לבא דהא ר' יוסי קתני לה ואיהו סבירא ליה בסדר עולם ומייתינן לה בפ' הערל דקסבר קדושה ראשונה ושנייה יש להם ושלישית אין להם ומשום דקסבר דקדוש' עזרא מיהת קדשה לעתי' לבא וליכא לתרוצי דההיא דהתם דסבר קדשה לעתי' מיירי לעניין קדושת הארץ לתרומות ומעשרות והכא דמיירי לענין קדושת הבית לא קדשה לעתי' לבא כי משבאו בה פריצים חללוהו דהא ליתה לפום ההוא דמס' מגלה ושבועו' דמייתי' לעיל דלמ"ד קדשה לעתי' לבא מקריבין אע"פ שאין בית ואוכלים קדשים קלים אע"פ שאין חומר. לכך נאדי מהך גרסי וגרסי הכי אי קסבר קדשה לעתי' לבא אפילו בכור ני ואי קסבר לא קדשה לעתי' לבא אפילו מעשר נמי לא אמר רבינא לעולם קדשה לעתי' לבא והכא בבכור שנזר' דמו וחרב הבית ועדין בשרו קיים עסקינן דמקשינן בשרו לדמו וכו' פירושא ברור דה"ק אי קסבר קדשה לעתי' לבא אפילו בכור נמי יקרב לאחר החרבן ויאכל דהא לדידיה מקריבין אע"פ שאין בית ואי קסבר לא קדשה מש"ה פשיט ליה דבכור לא יקרב בזמן הזה דהא בטלה קדושת הארץ והעיר אפילו מעשר נמי תפשוט ליה דלא ניכול דהא בעינן לפני ה' אלהיך תאכלנו ליכא דאע"ג דלמ"ד לא קדשה לעתי' לבא אין המעשר אלא מדרבנן מ"מ כל דתקון כעין דאורייתא תקון ועוד דאפילו במעשר דאורייתא משכחת לה בפירות שהיו לו טבולות קודם החרבן. ופריק רבינא לעולם ס"ל קדשה לעתי' לבא דשלישית אין להם והכא בבכור שנזר' דמו קודם החרבן עסקינן דלדידיה הוא דאתקוש מעשר דשניהם לא בעו הקרבה אלא דקיימי לאכילה אלו היה שם בית ובכור פשיטא לן דלא מיתכיל משום דהא איתקוש בשרו לדמו וכיון דדמו קרב למזבח אף בשרו בעי מזבח ובמעשר דליכא למימר הכי הוה מספ' ליה וסוף סוף אייתי לה בהקישא דאיתקוש מעשר לבכו' כיוצא בו מה בכור אינו נאכל אלא בזמן שיש מזבח אוכל שם אף מעשר כן והא דאמרי' במס' מגילה דמקריבין אע"פ שאין בית ואוכלין אעפ"י שאין חומה מ"מ מזבח בעי שאף בכור זה שאמרנו נאכל שם ולא בעי מזב' ראשון וגרסא זו רואה להתפרש יותר אלא דבמס' תמורה מוחלפת השיטה בכל הספרים וגורסין כגרסתו של רש"י ז"ל כאן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה