פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · לאו · ריג · >>


מצות לאו ריג - לא לחתוך את הדין על פי עד אחד

כתוב בפרשת שופטים "לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא(דברים יט, טו). ותניא בספרי [שופטים] "לא יקום עד אחד באיש" אין לי אלא בדיני ממונות, בדיני נפשות מניין? ת"ל לכל עוון. קרבנות מניין? ת"ל ולכל חטאת. למכות מניין? ת"ל בכל חטא אשר יחטא. לכל ולכל בכל לרבות להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה [היינו כרבי יהודה דכתובות דף כ"ג ולעיל בל"ת פסק כרבנן דמעלין] ולרבות את האשה. וכי מאחר שסופינו לרבות לכל דבר מה ת"ל באיש? לומר לך באיש אינו קם, אבל קם הוא באשה להשיאה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר לעוון אינו קם, אבל קם הוא לשבועה. [וכן הוא גם בשבועות דף מ']

ולמדנו מכאן שעד אחד שיודע בחבירו עון דבר, שאין ראוי להשביעו, שלא יקום להעיד עליו. ואם קם והעיד עליו, לוקה דשום ביש הוא דקא מפיק עליה כדאמרי' בפסחים [דף קי"ג] טוביה חטא אתא זיגיד קמסהיד עליה נגדיה רבא לזיגוד פי' משום לאו דלא יקום. אמנם אותו מלקות מדרבנן היה שהרי בסנהדרין [דף י'] למדין מכות מדיני נפשות בגזירה שוה דרשע רשע ודיני נפשות אין דנין אלא בזמן שסנהדרין נוהגת. ומה שמצינו בקידושין [דף ס"ו] באותו סומא שהעיד שליח שזינתה אשתו, א"ל מר שמואל אי מהימן ליה כבי תרי זיל אפקה ולא גער ביה מר שמואל על מה שהעיד ביחידי' ובפ' הניזקין [דף נ"ד] גרסי' ההוא דאתא לקמיה דר' אמי א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן, ובגיטין [דף פ"ה] דאמרה ליה בת רב חסדא לרבא ידענא בה בההיא אתתא דחשודא אשבועתא ולא גער בה י"ל הפרשת איסורא שאני.

בשני מקומות האמינה תורה עד אחד: בסוטה [דף י"ב] שלא תשתה מים המרים, ובעגלה ערופה שלא תערף. [פ' האשה רבה דף פ"ח וע"ש בתו' בד"ה מתוך] וכן מדבריהם, בעדות אשה שיעיד לה שמת בעלה, ואמרי' בסוטה [דף מ"ז] ובפ' האשה שהלכה [דף קי"ז] ובכמה מקומות שכ"מ שעד אחד מועיל אשה ופסול מועילים, חוץ מעד אחד המחייבו שבועה דאמר מר [בשבועות דף מ' ובמיימו' רפ"ה דהלכות עדות מבואר יותר] כל מקום שב' מחייבי' אותו ממון עד א' מחייבו שבועה.

שנינו במכות [דף ה'] "על פי שני עדים או על פי שלשה עדים", אם עדות מתקיימת בשנים, למה פרט לך הכתוב שלושה? אלא להקיש שלושה לשנים. מה שלושה מזימין את השנים, אף שנים מזימין את השלושה. ומניין אפילו הן מאה? ת"ל עדים. רבי שמעון בן יוחי אומר מה שנים אין נהרגים עד שיזומו כולן, אף שלשה אין נהרגים עד שיזומו כולן. ומניין אפילו הן ק' ת"ל עדים. ר' עקיבא אומר לא בא שלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו כחבריו פי' דלהקל לא הוצרך שהרי כתוב במקום אחר והנה עד שקר העד עד שתשקר כל העדות כולה, ואם ענש הכתוב למטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב למטפל לעושה מצוה כעושה מצוה ומה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה. ומניין אפי' הן מאה ת"ל עדים.

ומפרש רבא בגמ' [שם דף ו' וע"ש בתו' ובהג"ה מיימו' פ"ה, דעדות] והוא שיעיד כל אחד ואחד בתוך כדי דבור של חברו אמר ר' יוסי [שם במשנה ועי' במשנה וע"ש בתו'] בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר, ר' אומר א' דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש, ומפ' רבא בגמ' [שם] אליבא דר' שיילינן להו אי למיחזי אתיתו אי לאסהידו אתיתו וכל אותם שיאמרו שבאו לאסהידו כשנקבצו לראות זה שהרג אם נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה, [שם] רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי, ורב נחמן אמר הלכה כר' ונר' לי שהלכה כרב נחמן אע"פ ששמואל רבו שהרי בסנהדרין [דף ט'] מעמיד רבינא שהוא בתראה דברי ר' מאיר כר' יוסי ודברי רבנן כר' וכן פוסק רבי' משה [שם] ורב אלפס [בפ"ה דעדות] אבל לא פירשו הטעם.