מחיר יין ג

<< · מחיר יין · ג · >>

פסוק א

אחר הדברים האלה גדל המלך את המן וגו'. כל מקום שנאמר אחרי הוא מופלג, רוצה לומר שלאחר שנתגדל המלך אחשורוש נתגדל גם המן לרגליו, כי כבר אמרו פרק החליל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ונראה שזה מטבע האדם, כי כאיש כן גבורתו. ואם אדם חכם, גם יצרו הרע יגדיל בחכמה להראות טענות מזויפות מכוסות בתחבולות. ורוצה להחטיא האדם. ולכן גדל המן, כי הוא הערל הטמא היצר הרע ודע כי דרשו ז"ל והביאו המורה (חלק ב' פרק ל'), שהנחש נרכב, ושהוא היה כשיעור גמל, ושרוכבו הוא אשר השיא את חוה, ושהרוכב היה סמאל, ובבואו להשיא את חוה היה סמאל רוכב עליו והקדוש ברוך הוא שוחק על גמל ורוכבו, עכ"ל. ופירש שם המפרשים ז"ל כוונתן שרצה לומר שהנחש הוא המדמה, ונקרא כן בעבור היותו מיוחד אל המוחשים וקוסמים והיה כשיעור גמל, כלומר שהגמל הוא צורה גדולה ופחותה, כן כח זו הגדול ופחות שהרכיב דברים שאין להם מציאות. וסמאל הרוכב הוא הכח המתעורר, רוכב על המדמה, כמו שהרוכב נושא על הנרכב כן המתעורר על המדמה. ונקרא סמאל בעבור שמסמא עיני הבריאות. והקדוש ברוך הוא שוחק על גמל ורוכבו, רוצה לומר השכל הנקנה מלעיג על אלו הפעולות, עכ"ל. ומעתה, על הסיפור כמעט מבואר למבין, כי המן הרע וזרש אשתו המה סמאל והנחש. המן בן המדתא האגגי זרע עמלק, כל משפטיו מעק"ל בן בנו של עשו הרשע ששרו הוא סמאל. והמן הוא מלשון מהומה כי כן דרכו של כח זו. וזרש הוא הנחש הצפעוני מלשון זה ארס הנחש, והמה מובלעים בתיבה כמנהג אותיות אהו"י. ולזה כוונו במדרש המעילה, שלשה פתחו באף הנחש והמן ושר האופה, וכולן נאבדו מן העולם, להורות עח שלשתן לדבר אחד נתכוונו. וכל מי שממשיך אחר כחות הדמיונות והתאוות, סופו שיאבד כמו שנאבדו אלו. ולזה אמר השם יתעלה בתחלת הבריאה המן העץ וגו', רוצה לומר המן היה אצת העץ והסיתך. ולזה כוונו באמרם רמז להמן מן התורה מנין, שנאמר המן העץ וגו'. ואמר וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו כי ידוע שהמן רוכב על הנחש אשר נאמר בה והנחש היה ערום מכל חית השדה, רוצה לומר שכל כחות הנפש שומעים אל הסתתו ואל עצתו וכורעים ומשתחוים לפניו חוץ ממרדכי אשר לא יכרע ולא ישתחוה, כי מרדכי הידוע הוא שכל הנאצל שאמרו עליו שהקדוש ברוך הוא שוחק על הגמל ועל רוכבו.

פסוק ג

ג-ה ויאמרו עבדי המלך וגו' ויהי באמרם יום יום וגו' וירא המן וגו'. זה כולו מובן כי כן דרך הסתתו להחטיאו, ואין צריך לפרש מהו עבדי המלך והשרים כי בארתיו בריש הספר.

פסוק ה

וירא המן כי אין מרדכי וגו'. רוצה לומר שהיצר הרע כאשר ראה שלא היה יכול להחטיאו נתמלא חמה ובקש צדדים להחטיאו בהן. ואמר

פסוק ו

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו וגו'. רוצה לומר שהיה דבר קטן ונבזה בעיניו להחטיאו לבדו אלא חשב תחבולות שיהא חטא ומחטיא את הרבים שהם גם כן עם מרדכי כי המון חוטאים בלא זה, וזה אמרו עם מרדכי, ובזה בקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל העולם, שהוא מלכות אחשורוש, כי אין לך אבדון כאבדון הנפש. ואף שבדרך זו תסור מהם השגחת השם יתעלה, והם כלים מאליהם, חס ושלום. ודע כי יצר הרע מחטיא האדם באחד משלשה דברים, אם שמחטיאו במעשה או מחטיאו בעיון באחד משני אופנים, או שלא יעשה מה שעליו לעשות או שיעשה יותר ממה שראוי לעשות. והכל הוא רע, כמו שאמר השם יתעלה לא תוסיף ולא תגרע. וכמו שאבאר, אם ירצה השם, הכל בסיפור הנמשך. וכאן מגיד איך רצה להכשילו במעשה, ומתחיל לטעון ולהראות פנים מזויפות לכפור בהשגחת השם יתעלה בארץ, והביא ראיה מצדיק ורע לו, שהוא היתד שסמכו עליו כל הכופרים. וזה אמרו

פסוק ז

בחודש הראשון הוא חודש ניסן וגו'. רוצה לומר שדבר זה נודע מראשית השנה ועד אחרית השנה שצדיר ורע לו, ולכן אין לומר שמזלו הרע גרם לו זאת כי אי אפשר שמזל שהוא בשפלות בחודש אחד שלא יהא במעלה בשאר חדשי השנה. ומה שנראה שצדיק ורע לו כל השנה, מזה נראה שאין ההשגחות בדבר. ואפשר שנקט ניסן ואדר יותר משאר חדשי השנה כדרך שאמרו באדר אתה מת, וניסן אי אתה רואה. ופירוש, שאדיר התורה ימות ונסיון לא יראה, וכדרך זו התחיל לקטרג הנה. ולכן, על דרך צדיק ורע לו לומר שאי אפשר שיהא הדרך ההוא מצד חודש ניסן, רוצה לומר מצד חידוש הנסיון, כמו שאירע לאברהם אבינו עליו השלום, כי מה צריך הקדוש ברוך הוא לנסות את האדם הלא הוא יודע אם ישמור חקיו או לא. ואמר

בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר. רוצה לומר שאמר שבוודאי לא יוכל להיות בדרך אחר אלא שהכל נמנה במספר שנים עשרה, הן הימים, הן החדשים, הן השנים. והכוונה כי הכל נמשך למזלות השנים עשר הקבועים ברקיע, ולכן העולם כמנהגו נוהג. ואמר שהפיל פור, הוא הגורל, רוצה לומר שאמר שזה חלקו וגורלו, הפך ממה שנאמר השם מנת חלקי וגורלי. ואמר, הוא חודש אדר, רצה לומר שעל ידי שהדבר כן הוא נמשך מה שנעשה שהצדיקים מתים ומוכים (? מזכים) באדירו של תורה כמו שאירע למשה רבן של נביאים שמת בשבעה לחודש אדר עוד פקד טפי. ואמר

פסוק ח

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וגו'. רצה לומר אם השגחת השם יתעלה בעולם למה ישראל מפוזרים ומפורדים בין העמים בגלות עם שדתיהם שונות מכל עם, ושומרים המצוה והתורה אין זה כי אם ששכח אלקים את הארץ. ולכן אמר למלך אחשורוש הידוע אין שוה להניחם לשמור התורה והמצוה, כי שוה עבוד אלקים. ולכן

פסוק ט

אם על המלך טוב יכתב לאבדם. רצה לומר שיקבל עליו שלא לילך עוד בדרכים ההם מאחר שאינן מועילים, רק ישים תכליתו בעולם הזה לאכול ולשתות ולילך אחר תאותיו ותשוקותיו אשר הגדולה בהן הוי אסיפת הממון הרמוז הנה באמרו ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך להכניס אוצרות הון רב. כי זה תכלית האדם, ואין חשבון בשאול אשר הוא הולך שמה. וכבר דרשו פרק קמא דמגילה על המן ולחוטא נתן דעות לאסוף ולכנוס, זה המן הרע, והוא נאות מאד לדברינו. על כן סיפר טענות המן הרע, ואמר שאלמלא מרדכי הנזכר לעיל, היה המלך אחשורוש נלכד ברשתו אשר טמן לו, והיה סר למשמעתו, כמו שאמרו אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' כמו שכתבתי לעיל. ולזה אמר

פסוק י

ויסר המלך את טבעתו וגו'. ויאמר המלך אל המן וגו'. זה מובן שהמשל סו שהמלך מודה לדבריו ואמר והכסף נתון לך וגו', רצה לומר אף שלא אקבץ ממון, מכל מקום העם, עשה בו כטוב בעיניך, כי מה לטרוח בחנם בתורה ומצות אם מותר האדם מן הבהמה אין, כדברי המן הרע.

פסוק יב

ויקראו סופרי המלך וגו'. כבר המשילו החכמים הלשון לקולמוס הלב, ולזה אמר הנה שלא די שאמר נבל בלבו אין אלקים אך היה כותב הדברים בלשונו להוציא בחוץ ולדרוש באגדות של דופי ברבים כי מאחר שמלך אחשורוש היה מודב לדבריו מי ימחה בידו אם לא מרדכי, כאשר יספר לקמן. ואמר שכתב הדבר בשלשה עשר בניסן, רצה לומר דרך הלעגה, כדרך הרשע, מה העבודה הזאת לכם, כלומר כבר תמו זכות אבות שנים עשרה נשיאים שהקריב שנים עשרה ימים לחדש ניסן שהוקם המשכן, כי היום שלשה עשרה בו. וכבר כתבתי ריש מגילה זו מה הם השרים ועבדי המלך שהם האמורים כאן באמרו אחשדרפני המלך וגו'. ומה הם המדינות והעמים ככתבם וכלשונם. ואמר שהכל נכתב ונחתם בטבעת המלך, רצה לומר בהסכמת אחשורוש.

פסוק יג

ונשלח ספרים ביד הרצים וגו'. נראה שהרצים, רוצה לומר החושים החמשה הרצים כל אחד להשיג הרגשות. ולכן נקרא חוש, מלשון חושה לעזרתי. ואמר שכל אחד יעשה מה שיחפוץ בהפוך מה שנאמר עוצם עיניו מראות ברע וגו'. ואמר שזו הוא סבה להרוג להשמיד וגו'. ואמר ביום אחד בשלשה עשר לחודש ... אדר. כבר בארתי מהו, רוצה לומר בחודש אדר שהוא לשון אדירו של תורה. ולכן אמר שזה כולו סבה לכפור בהשגחה ובשאר כל התורה, שהם שלש עשרה מדות, או שלשה עשר עיקרים, שזהו אמרו להשמיד וגו' בשלשה עשר, רוצה לומר שההריגה והאבדון הוא זאת לכפור בשלשה עשר אלו. אלא יש להאמין שהכל נמשך מכח השנים עשר מזלות, ולהאמין שזה הוא אדר ושבחו של אדם. וזה אמרו חודש אדר ושללם לבוז, רוצה לומר לשום תכליתו לשלול ממון ולגזול ולבוז.

פסוק יד

פתשגן הכתב להנתן וגו'. רצה לומר שיעשה כל אחד כמו שעושה הוא חוטא ומחטיא הרבים להיות גלוי לכל העמים להיות עתידים להתבונן ביום הזה ולא במה שבא לעתיד כי אין חשבון בשאול. ואמר פתשגן הכתב להנתן דת, רצה לומר להיות בחוק ולא יעבור. וזה אמרו

פסוק טו

הרצים יצאו דחופים וגו'. רצה לומר שבקל נח אדם להתפתות לרע ובקל הדת ניתנה בשושן הבירה שהוא כלל העולם כמו שפירשתי לעיל. ואמר והמלך והמן ישבו לשתות את משתה ושתי האמור למעלה, וכל העיר שושן נבוכה בעונותינו, כי שחת כל בשר דרכו על פני האדמה לולי יהיה הקדוש ברוך הוא בעזרתו להעמיד מרדכי, כמו שסיפר או אמר שהעיר שושן נבוכה על העולם בעצמו שבדרך זו היה העולם שב לתוהו ובוהו אם אין הצדיק יסוד העולם, והוא מרדכי המקיימו. ולזה מתחיל להראות שכל דברי המן הרע מעשה תעתועים הבל המה, והכל טענות מזוייפים.