מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק ל

פרק לעריכה

דע - שיש הפרש בין הראשון וההתחלה. וזה שההתחלה היא נמצאת במה שהיא לו התחלה או עמו - אף על פי שלא תקדם לו בזמן - כמו שיאמר שהלב - התחלה או עמו - אף על פי שלא תקדם לו בזמן - כמו שיאמר שהלב - התחלת החי והיסוד - התחלת מה שהוא לו יסוד; וכבר יוחלט גם כן על זה הענין שהוא - ראשון. אבל הראשון אמנם יאמר על הקודם בזמן לבד מבלתי שיהיה הקודם ההוא בזמן סיבה למתאחר אחריו - כמו שיאמר "ראשון מי שדר בזה הבית - פלוני ואחריו - פלוני" ולא יאמר "פלוני - התחלת פלוני". והמילה אשר תורה על הראשון בלשוננו היא 'תחלה' - "תחילת דיבר יי בהושע"; ואשר תורה על ההתחלה 'ראשית' שהוא נגזר מן 'ראש', אשר הוא התחלת החי לפי הנחתו:

והעולם לא נברא בהתחלה זמנית כמו שבארנו כי הזמן - מכלל הנבראות. ולזה אמר "בראשית" - וה'בי"ת' כ'בי"ת' כלי' - ופרוש זה הפסוק האמיתי - כן בהתחלה ברא האלוה העליונים והתחתונים; זהו הפירוש המסכים לחידוש העולם:

אבל מה שתמצאהו כתוב לקצת החכמים מהעמיד זמן נמצא קודם בריאת העולם - מסופק מאד - כי זהו דעת אריסטו אשר בארתי לך אשר יראה שהזמן לא יצויר לו תחילה - וזה מגונה. ואשר הביא האומרים אל זה המאמר הוא מצאם "יום אחד" ו"יום שני" - והבין אומר זה המאמר את הענין על פשוטו וחשב שאחר שלא היה שם גלגל סובב ולא שמש באי זה דבר שוער 'יום ראשון'? ואמרו בזה הלשון "'יום אחד אמר רבי יהודה ב"ר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן; אמר רבי אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן". וזה - יותר מגונה מן הראשון. ואתה תתבונן מה שהוקשה עליהם והוא מציאות זמן קודם מציאות זה השמש. והנה יתבאר לך התרת זה אשר סופק על אלו השנים בקרוב - האלוקים אם לא רצו אלו השנים לומר שאי אפשר מבלתי 'סדר זמנים' קודם לכן - וזהו אמונת הקדמות וכל בעל תורה יברח מזה! ואין זה המאמר אצלי אלא כיוצא במאמר ר' אליעזר "שמים מהיכן נבראו"? סוף דבר לא תביט באלו המקומות למאמר אומר כבר הודעתיך שיסוד התורה כולה - שהאלוה המציא העולם לא מדבר בזולת התחלה זמנית אבל הזמן נברא כי הוא נמשך לתנועת הגלגל והגלגל - נברא:

וממה שצריך שתדעו - שמילת 'את' הנאמרת באמרו "את השמים ואת הארץ" כבר בארו החכמים במקומות רבים שהיא בענין 'עם' - ירצו בזה שהוא ברא עם השמים כל מה שבשמים ועם הארץ כל מה שבארץ. וכבר ידעתם באורם כי השמים והארץ נבראו יחד לאמרו "קורא אני אליהם - יעמדו יחדיו" - אם כן הכל נברא יחד ונבדלו הדברים כולם ראשון ראשון. עד שהם המשילו זה לזורע שזרע זרעים משתנים בארץ בבת אחת וצמח קצתם אחר יום וקצתם אחר זרעים משתנים בארץ בבת אחת וצמח קצתם אחר יום וקצתם אחר שני ימים וקצתם אחר שלושה - והזריעה כולה היתה בשעה אחת. ולפי זה הדעת האמיתי בלא ספק יותר הספק אשר חיב לר' יהודה ב"ר סימון שיאמר מה שאמר והוקשה עליו באיזה דבר שוער 'יום ראשון ויום שני ושלישי'? ובפרוש אמרו החכמים ב'בראשית רבה' ב'אור' הנזכר ב'תורה' ש'נברא ביום ראשון' - אמרו בזה הלשון "הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי" - הנה כבר בא הבאור בזאת הכונה:

וממה שצריך שתדעהו ש'ארץ' - שם משותף יאמר בכלל ובפרט. יאמר בכלל על כל מה שתחת גלגל הירח - רצוני לומר היסודות הארבע - ויאמר בפרט על האחד האחרון מהם והוא - הארץ. מורה זה - אמרו "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוקים וגו'" - כבר קראם כולם 'ארץ'; ואחר כן אמר "ויקרא אלוקים ליבשה ארץ". וזה גם כן סוד גדול מהסודות כי כל מה שתמצא שיאמר 'ויקרא אלוקים לכך ככה' - אמנם הוא להבדילו מן הענין האחר שיתף ביניהם בו זה השם. ולזה פרשתי לך זה הפסוק בהתחלה ברא האלוה העליונים והתחתונים - ויהיה 'ארץ' הנאמר תחילה הוא התחתונים - רצוני לומר היסודות הארבע - והנאמר עליה 'ויקרא אלוקים ליבשה ארץ' היא הארץ לבדה. הנה כבר התבאר זה:

וממה שצריך שתדעהו - כי היסודות הארבע אשר אמרנו ששם 'ארץ' הראשון יורה עליהם נזכרו תחלה אחר השמים. שהוא זכר 'ארץ' הראשון יורה עליהם נזכרו תחילה אחר השמים. שהוא זכר 'ארץ' ו'מים' ו'רוח' ו'חושך' - ו'חושך' הוא האש היסודית - לא תחשוב זולת זה - אמר "ודבריו שמעת מתוך האש" ואמר "כשמעכם את הקול מתוך החושך"; ואמר "כל חושך טמון לצפוניו - תאכלהו אש לא נופח"; - ואמנם נקראה האש היסודית בזה השם להיותה בלתי מאירה אבל ספיריית - שאילו היתה האש היסודית מאירה היינו רואים האויר כולו בלילה מתלהב אש:

וכבר בא זכרם כפי הנחתם הטבעית הארץ ועליה - המחים והאויר דבק במים והאש - למעלה מן האויר. כי ביחדו האויר 'על פני המים' יהיה ה'חושך' אשר 'על פני תהום' למעלה מן ה'רוח' בלא ספק. - ואשר חיב שיאמר 'רוח אלוקים' - בעבור ששמה מתנועעת - רצוני לומר 'מרחפת' - ותנועת הרוח לעולם מיוחסת לאלוה "ורוח נסע מאת יי" "נשפת ברוחך" "ויהפוך יי רוח ים" - וזה הרבה. וכאשר היה ה'חושך' הנאמר תחילה אשר הוא שם היסוד - בלתי ה'חושך' הנאמר באחרונה אשר הוא - החושך התחיל לבאר ולהבדיל ואמר ולחושך קרא לילה" - כפי מה שבארנו. הנה כבר התבאר זה:

וממה שצריך שתדעו - שאמרו "ויבדל בין המים וגו'" - אינו הבדל במקום שיהיה זה למעלה וזה למטה - וטבעם אחד; אמנם פרושו שהוא הבדיל ביניהם בהבדל הטבעי - רצוני לומר בצורה - ושם קצת זה אשר קראו 'מים' תחילה - דבר אחר בצורה טבעית הלבישו ושם קצתו בצורה אחרת וזהו המים. ולזה אמר עוד "ולמקוה המים קרא ימים" - הנה כבר גילה לך שזה ה'מים' הראשון הנאמר בו 'על פני המים' אינו זה אשר ב'ימים' אבל קצתו נבדל בצורה אחת למעלה מן האויר וקצתו הוא זה המים; ויהיה אמרו "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע וגו'" - כאמרו "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" אשר הוא כהבדל בצורה אחת:

וה'רקיע' עצמו מן המים נתהוה כמו שאמרו "הוגלדה טיפה האמצעית". ואמרו גם כן "ויקרא אלוקים לרקיע שמים" כפי מה שבארתי לך - לבאר שיתוף השם ושאין 'שמים' הנאמר תחילה באמרו 'את השמים ואת הארץ' הם אלה אשר נקראו 'שמים'. וחיזק זה הענין באמרו "על פני רקיע השמים" - לבאר שה'רקיע' בלתי ה'שמים'. ומפני זה השיתוף בשם יקראו גם כן ה'שמים' האמתיים 'רקיע' כמו שנקרא ה'רקיע' האמיתי 'שמים' - והוא אמרו "ויתן אותם אלוקים ברקיע השמים".

והתבאר גם כן בזה המאמר מה שכבר התבאר במופת - מהיות הכוכבים כולם והשמש והירח תקועות בגלגל שאין ריקות בעולם ואינם על שטח גלגל כמו שידמו ההמון - מאמרו 'ברקיע השמים' ולא נאמר 'על רקיע השמים':

הנה כבר התבאר שחומר אחד היה משותף וקראו 'מים' ואחר כן הובדל בשלש צורות והיה קצתו 'ימי' וקצתו - 'רקיע' וקצתו - על ה'רקיע' ההוא - וזה כולו חוץ לארץ. הנה כבר לקח בענין דרך אחרת לסודות נפלאות. אמנם שזה אשר למעלה מן ה'רקיע' נקרא 'מים' בשם לבד לא שהוא אלו המים המיניים הנה כבר אמרוהו החכמים ז"ל גם כן - אמרו באמרם 'ארבעה נכנסו לפרדס וגו "אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור - אל תאמרו מים מים - שכך כתוב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" ". והתבונן אם תהיה מאנשי ההתבוננות כמה באר בזה המאמר ואיך גילה הענין כולו כשתסתכל בו ותבין כל מה שהתבאר במופת בספר אותות השמים ותשקיף על כל מה שאמרו האנשים בכל דבר מהם:

וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו - העילה אשר בעבורה לא נאמר ביום השני 'כי טוב'. וכבר ידעת מאמרי החכמים ז"ל אשר אמרום בזה על דרך ה'דרש' - הטוב שבהם - אמרם "לפי שלא שלמה מלאכת המים". ועילת זה גם כן אצלי מבוארת מאד. וזה כי כל אשר יזכור ענין מעניני המציאות המתחדשים הנמצאים על ההמשך המתמידים המיושבים אמר בזה 'כי טוב'. וזה ה'רקיע' והדבר אשר עליו אשר נקרא 'מים' הענין בו מן ההסתר כמו שתראהו; - וזה שאם ילקח על פשוטו בגסות העיון יהיה ענין בלתי נמצא כלל - שאין שם גוף אחר בלתי היסודות בינינו ובין השמים התחתונים ואין שם מים למעלה מן האויר - כל שכן שידמה מדמה שזה ה'רקיע' ומה שעליו הוא למעלה מן השמים ויהיה הענין יותר נמנע ויותר רחוק משיושג. ואם ילקח לפי נסתרו ומה שנרצה בו הוא יותר נעלם - שהוא צריך שיהיה מן הסודות החתומים עד שלא ידעהו ההמון; וענין הוא כך איך ראוי שיאמר בו 'כי טוב'? ואמנם ענין 'כי טוב' - שהוא נגלה התועלת ומבואר במציאות זה המציאות והתמדתו; אבל הדבר שנעלם ענינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן - אי זה תועלת בו נראה לבני אדם עד שיאמר בו 'כי טוב'? ואי אפשר לי מבלתי שאוסיפך באור והוא שזה ואם הוא חלק גדול מאד מן הנמצאות - אינו תכלית מכונת להמשך המציאות שיאמר בו 'כי טוב' אבל להכרח התחיב כדי שתגלה הארץ. והבן זה:

וממה שצריך שתדעהו - שהחכמים כבר בארו שהעשבים והאילנות אשר הצמיחם האלוה מן הארץ וגו'" - אמנם הוא סיפור הענין הראשון אשר היה קודם "תדשא הארץ דשא". ולזה תרגם אונקלוס "ועננא הוה סליק מן ארעא". ומבואר הוא זה מן הכתוב לאמרו "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ". הנה כבר התבאר זה:

וכבר ידעת אתה המעין כי ראש סיבות ההויה וההפסד אחר הכוחות הגלגליות - האור והחושך למה שימשך אחריהם מן החום והקור; ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות ובאור ובחושך ישתנו מזגיהם; והתחלת המזגות שיתחדש מהם - שני האדים אשר הם תחלת סיבות אותות השמים כולם אשר המטר מהם והם גם כן סיבת המחצבים; ואחר כן - הרכבת הצמחים; ואחר הצמחים - בעלי החיים; וההרכבה האחרונה היא האדם; ושהחושך הוא טבע מציאות העולם התחתון כולו והאור - מתחדש עליו. הלא תראה שבהעדר האור ישאר הענין הנח. וכן בא הכתוב ב'מעשה בראשית' על זה הסדר בשוה לא חסר דבר מזה:

וממה שצריך שתדעהו - אמרם "כל מעשה בראשית לקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו" - יאמר כי כל מה שנברא אמנם נברא על שלמות כמותו ועל שלמות צורתו ובנאה שבמקריו והוא אמרו 'לצביונם' מן "צבי היא לכל הארצות". ודע זה גם כן שהוא - שורש גדול כבר התבאר:

וממה שצריך שתתבוננהו מאד - זכרו בריאת 'אדם' ב'ששת ימי בראשית' ואמר "זכר ונקבה ברא אותם" וחתם הבריאה כולה ואמר "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם". ופתח פתח אחר לבריאת חוה מאדם וזכר 'עץ החיים' ו'עץ הדעת' ודבר ה'נחש' והענין ההוא; וזכר שזה כולו היה אחר שהושם אדם ב'גן עדן'; וכל החכמים ז"ל מסכימים שזה הענין כולו היה יום ששי ושלא נשתנה ענין בשום פנים אחר 'ששת ימי בראשית'. ולזה לא ירוחק דבר מן הענינים ההם כמו שאמרנו - שעד הנה לא היה טבע נח:

ועם זה כבר זכרו דברים אשמיעם לך מלוקטים ממקומותיהם ואעירך גם כן על דברים כמו שהעירונו הם ז"ל. ודע כי אלו הדברים אשר אזכרם לך מדברי החכמים אמנם הם דברים בתכלית השלמות מבוארי הפרוש לאשר זכרום לו מתוקנים מאד - ולזה לא ארבה בפרושם ולא אשימם פשוטים שלא אהיה 'מגלה סוד' אבל זכרי אותם בקצת סדר ובהערה מעוטה מספיק בהבנתם לכיוצא בך:

ומזה - אמרם שאדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים גב לגב ושהוא נחלק ולוקח חציו והוא - חוה והובא אליו. ואמרו "אחת מצלעותיו" - רוצה בו אחד מחלקיו; והביאו ראיה מ"צלע המשכן" אשר תרגומו 'סטר משכנא' - וכן אמרו 'מן סטרוהי'. והבן איך היה הבאור שהם שנים בצד אחד והם אחד כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי". והוסיף זה חיזוק באמרו שהשם על שניהם יחד - אחד "אשה - כי מאיש לוקחה זאת". וחיזק היותם אחד ואמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ומה גדול סכלות מי שלא יבין שזה כולו - לענין בהכרח. הנה כבר התבאר זה:

וממה שצריך שתדעהו - מה שבארוהו ב'מדרש'; וזה שהם זכרו שה'נחש' - נרכב ושהוא היה כשיעור גמל ושרוכבו הוא אשר השיא את חוה ושהרוכב היה סמאל. וזה השם הם יאמרוהו סתם על ה'שטן'; תמצאם אומרים במקומות רבים שה'שטן' רצה להכשיל 'אברהם אבינו' עד שלא יאבה לעקוד את יצחק וכן רצה להכשיל את יצחק שלא ימשך אחר רצון אביו; וזכרו עוד בענין הזה - רצוני לומר ב'עקדה' - אמרו "בא סמאל אצל אבינו אברהם אמר לו מה סבא הובדת לבך? וגו'" - הנה כבר התבאר לך שסמאל הוא ה'שטן'. וזה השם גם כן לענין כמו ששם ה'נחש' לענין ואמרו בבואו להשיא את חוה "היה סמאל רוכב עליו - והקב"ה שוחק על גמל ורוכבו":

וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו - היות ה'נחש' לא קרב כלל ל'אדם' ולא דיבר עמו ואמנם היה השתדלותו וקרבתו לחוה ובאמצעות חוה נזוק אדם והמיתו ה'נחש'; והשנאה השלמה אמנם היא קימת בין ה'נחש וחוה' ובין 'זרעו וזרעה' - ואין ספק ש'זרעה' הוא 'זרע אדם'. ויותר נפלא מזה - הקשר ה'נחש בחוה - רצוני לומר 'זרעו בזרעה' - "ראש ועקב" והיותה מנצחת לו ב'ראש' והוא מנצח לה ב'עקב' וזה מבואר גם כן:

ומהמאמרים גם כן הנפלאים אשר פשוטיהם בתכלית הריחוק וכשיובנו פרקי זה המאמר הבנה טובה - תפלא מחכמת זה המשל והסכימו למציאות הוא - אמרם "משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמה; ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן גויים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן" - והנהג זה גם כן:

וממה שצריך שתדעהו - אמרם "עץ החיים - מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין מתחתיו". ובארו בו כי הכוונה בזה השיעור הוא - עבי גופו לא המשך ענפיו - אמרו "לא סוף דבר נופו אלא קורתו - מהלך חמש מאות שנה" - ופרוש 'קורתו' עבי עצו העומד; וזאת ההשלמה מהם - להשלמת פרוש הענין ובאורו. הנה כבר התבאר זה:

וממה שצריך שתדעהו גם כן - אמרם "עץ הדעת לא גילה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו" - וזה אמת - שטבע המציאות כן חייב:

וממה שצריך שתדעהו - אמרם ""ויקח ה' אלוקים אל האדם" - עילה אותו; "ויניחהו בגן עדן" - הניח לו" - לא אמרו זה הלשון להעלותו ממקום ולהניחו במקום אלא להעלות מדרגת מציאותו באלו הנמצאות ההוות הנפסדות וישבו על ענין אחד:

וממה שצריך שתדעהו גם כן ותתעורר עליו - אופן החכמה בקריאת בני 'אדם' קין והבל והיות קין הוא ההורג להבל "בשדה" ושהם יחד אבדו - אף על פי שנמחל לרוצח - ושלא התקים המציאות אלא לשת "כי שת לי אלוקים זרע אחר" הנה כבר התאמת זה:

וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו - אמרו "ויקרא האדם שמות וגו'" - לימדנו שהלשונות הסכמיות לא טבעיות כמו שכבר חשבו זה:

וממה שצריך שתתבונן אליו - אלו הארבע מלות אשר באו בערך השמים לאלוה והם 'ברא' ו'עשה' ו'קנה' ו'אל' - אמר "ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"; ואמר "ביום עשות יי אלוקים ארץ ושמים"; ואמר "קונה שמים וארץ"; ואמר "אל עולם" ואמר "אלקי השמים ואלוקי הארץ". אמנם אמרו "אשר כוננתה" ו"טפחה שמים" ו"נוטה שמים" - כל אלה יכללם 'עשה'. אמנם מלת 'יצירה' לא באה כי יראה לי שה'יצירה' אמנם נופלת על עשות צורה ותואר או מקרה מן המקרים האחרים גם כן - כי הצורה והתואר גם כן מקרה - ולזה אמר "יוצר אור" מפני שהוא מקרה ו"יוצר הרים" - מתארם וכן "ויצר יי אלוקים וגו'". אמנם זה המציאות המיוחד לכלל העולם אשר הוא - השמים והארץ התיר עליו 'ברא' שהוא אצלנו - המצאה מהעדר; ואמר גם כן 'עשה' - לצורותיהם המיניות אשר נתנו להם - רצוני לומר טבעיהם; ואמר בהם 'קנה' - למשלו ית' עליהם כמשול האדון על עבדיו - ולזה נקרא "אדון כל הארץ" ו"האדון"; וכאשר לא יהיה 'אדון' אלא בשיהיה לו 'קנין' וזה נוטה לצד האמנת קדמות חומר אחד - לפיכך אמר בהם מלת 'ברא' ו'עשה'. ואמנם 'אלוקי השמים' וכן 'אל עולם' הוא בבחינת שלמותו ית' ושלמותם שהוא 'אלוקים' - כלומר שופט - והם נשפטים לא בענין הממשלה - שזה הוא ענין 'קונה' - ואמנם הוא בענין בחינת חלקו ית' במציאות וחלקם שהוא - האלוה לא הם - רצוני לומר השמים. ודע זה:

ואלו השיעורים הנה עם מה שקדם ועם מה שיבוא בזה הענין מספיקים כפי כונת המאמר ולפי המעין בו: