מחיר יין ד
פסוק א עריכה
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ויקרע מרדכי את בגדיו. רצה לומר הניח תחילת דרכי התשובה שצריך האדם לעשות ולבקש מלפני המלך הקדוש ברוך הוא שישמרהו מטענות המן הרע, לבלתי ימשוך אחריו, וכדרך שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו. ולזה אמר שמרדכי יעץ לאדם לילך בדרכי התשובה על מחשבות רעות כאלו. וצוה לקרע בגדיו ולהלביש שק ואפר, שהם מדרכי התשובה, וכמו שאמר רבי אילעי, מי שרואה שיצרו מתגבר עליו ילביש שחורים כו'. וכן נאמר באנשי נינוה, ויקראו צום וילבישו שקים וגו' וישם שק וישב על האפר וגם כי לפי פשוטו של דברי המגילה כל אלו הדברים אינן מורים אלא על דרכי התשובה. וזהו אמרו גם כן ויזעק זעקה גדולה ומרה על עונותיו ויבא להתפלל בתחינה ובתפילה לפני שער השמים שהוא שער המלך, כי אין לבא וגו', רצה לומר ויבא עם התפלה והתחינה לפני שער המלך והוא התשובה האמתי. אבך בשק אין לבא בשער המלך כי אינה תשובה אמתית, כמו שנאמר קרעו לבבכם ואל בגדיכם, וכמו שאומרים אין שק ותענית גורמים. ולכן אמר שעמד מרדכי לקדש השם יתעלה בכל מקום שרצה המן להחטיאו, ועשה שכל ישראל, מקטנים ועד גדולים, ישובו בתשובה שלימה, ויתאבלו על עונותיהם. ובכל מקום שיגיע דברי המן הרע להטותן ולהדיחן יהיה מיד שק ואפר יצע לרבים לשוב מיד בתשובה, ולא למשוך אחריו כלל. ומעתה יתחיל לסתור טענותיו המזויפות, ואמר
פסוק ד עריכה
ותבואנה נערות וגו'. רצה בזה כי מה שטען המן הרע מסלוק ההשגחות ממה שרואה צדיק ורע לו, זה אינו ראייה של כלום כי הטענות על זו הוא ותבאנה נערות אסתר ויגידו לה דברי מרדכי ועל מה שטען מפיזור ישראל בגלות, טענות על זו הוא ותתחלחל המלכה מאד כאשר אבאר אם ירצה השם, וזה כי כבר דרשו ז"ל צדיק ורע לו הוא צדיק בן רשע ונראה לי אף כי חכמי הקבלה פירשוהו בסוד גלגול צדיק בן רשע שהיה רשע מקודם לכן, ועונות הראשונים הוא סובל, מכל מקום נראה לי לפי פשוטו יתיישב יותר והוא מורה על גדולת חסדי השם יתעלה, כי הוא מבואר כי כל מציאות טוב והעדר רע. ואף שאמרו נוח לאדם שלא נברא משנברא, היינו בסתם אדם שלא נודע אם יהיה צדיק אם לאו, כי אפשר שיחטא ואז המציאות רע לו, אבל כשיהיה צדיק אשרי לו ולדורו. וזה מבואר. ומעתה אם אדם רשע מחויב כרת וחייב שימות מיד, ועתיד להיות צדיק יוצא ממנו אם ימיתו השם יתעלה, הצדיק יהיה נעדר, גם השם יתעלה אי אפשר לוותר על חטאת הרשע כי האומר הקדוש ברוך הוא וותרן הוא כו'. אם כן, אי אפשר מבלעדי שהקדוש ברוך הוא יפקוד עון אבות על הבנים כמו שעשה במעשה העגל כי אלו כלה אותם כרגע כל הצדיקים שיצאו מהם לא באו לעולם. ועל כן הוכרח המשפט אלקי לחלק העונשים על האבות ועל הבנים והוא גודל חסדי השם יתעלה, שלא לכלות צדיק מן הארץ. ובאמת שסוד זה נגלה למרדכי בהיות כי דוד לא המית את שמעי בקללו אותו קללה נמרצת כדי לצאת ממנו מרדכי וישתבח בעל הרצון הקדוש ברוך הוא אשר כל משפטיו אמת ויודע דרכי עונשי המשפט א-ל אמונה ואין עול. וזה רמוז בכאן ותבואנה נערות אסתר ויגידו לה וגו' כמו שכתבתי למעלה כי האב והאם והמשפחה יד להם שייכות בחומר כי הם נותנים החומר ובעל הצורה יתעלה נותן הצורות כמו שאמרו שלשה שותפין יש באדם. לזה אמר שצדיק ורע לו הוא חסדי השם יתעלה שהמתין לרשע כדי שיבאו נערות אסתר וסריסיה שהן משל על הצדיקים הבאים מן הרשע. ולכן קראו נערות אסתר שהוא החומר. ולכן קרא הבנים והבנות הנמשכים מן החומר נערות אסתר וסריסיה, ויגידו להם העונשים הראוים לבא על הרשע, ולולי זה לא היה הצדיק נמצא. וכבר בארתי שלשון הגדה האמור במגילה זו, רוצה לומר המשכת הענין, ועל טענת השניה שהיא טענת הגלות, אמר שהסבה בזו היא שתתחלחל המלכה, רוצה לומר להכניע החומר בעול השיעבוד ולהסר את לבבם הערל וקושי ערפם בעבודת הגלות. וזהו הסבה כמו שביארו בתת טעם הגלות. וזהו אמרו כדי שתתחלחל המלכה מאד, ותכנע את לבבה. ומעתה מאחר שטענות המן הן מזיפות.
ותשלח בגדים להלביש את מרדכי להסיר שקו מעליו ולא קבל. רצה לומר כי החומר קשה לו לפרוש מתענוגותיו כי צריך לו הכרחי ולכן אמר שאסתר חשבה לשלוח לו בגדים נאים להסיר השק מעליו שלא יענה נפשו ביותר מדי. ואף כי נלאתי כלל, לא קבל כי באמת מרדכי שהוא השכל רואה את הנולד ומתירא פן תחזור הטומאה לנער, רוצה לומר שיצר הרע אם יתן לו מעט מנוחה ישוב לטעון עליו ויטעו מדרך טובה, על כן רצה לכלות רשעים מן הארץ לגמרי, ולא רצה לשוב משקו ותשובתו עד שימסרו לו מן השמים היצר הרע בידו וכבר נודע מדרשם ז"ל שדרשו שאנשי כנסת הגדולה נמסר היצר הרע בידם כמוזכר במסכת יומא. ואמר
פסוק ה עריכה
ותקרא אסתר להתך וגו'. כבר ידעת אמרם שדניאל הוא התך ונקרא שמו התך שכל דברי המלך נחתכים על פיו והכוונה על כח השופט הנקרא דניאל מלשון דין ועל פיו נחתכים כל דברי יצר הרע ויצר הטוב כי הוא מכריע ביניהם ולכל דבר אשר יסכים נעשה ונדון על פי הרוב כי אם יסכים ליצר טוב הוי שנים לגבי אחד וכן בהסכימו עם הרע. ומעתה שאסתר, רוצה לומר החומר, קרא לכח לשפוט ביניהם ותצווהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה, הלא הוא בעצמו צוה עליה אשר לא תגיד אחר החר השכל לגמרי, ותטול ההכרחי לה. ומעתה על מה דברי הצומות והענויים האלה. ולזה דרשו ז"ל פרק קמא דמגילה ששלחה אחיו שמא עברת על דברי תורה שנאמר מזה ומזה הם כתובים. וזהו שנאמר לדעת מה זה ועל מה זה וגו'. והוא מבואר על פי כוונתינו.
פסוק ו עריכה
ויצא התך. רצה לומר שיצא לשפוט בדבר, ואמר אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך, רצה לומר להתבונן הדברים שעושים היהודים ברחוב העיר, כמו שאמרו בתענית שהיו מוציאין התיבה אל רחוב העיר ומתפללין שם נגד שער השמים שהוא שער המלך על מה נפלו אותן הדברים שמתענה ומסגף עצמו כל כך כי גם עוכר שארו אכזרי.
פסוק ז עריכה
ויגד לו מרדכי וגו' ואת פתשגן וגו'. כבר ידעת מה שכתב הרב המורה בשמונה פרקיו כי רפואת הנפש כרפואת הגוף ואם יחלה ויתחמם האדם יותר מדאי צריך הרופא ליתן לו מאכלים קרים יותר מדאי להעמידו במזג השוה, כן בחולי הנפשות שאם נסה אדם אחר מדה רעה צריך האדם להטות את עצמו על קצה השני עד שיעמידו אחר כך בדרך האמצעי. ונראה שלזה כוונו במסכת תענית במעשה שסיפר שם פרק סדר תעניות אלו רבי מני הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמר לא מקבל דביתהו עלויה אמר ליה מה שמה חנה שמה תתיפה חנה נתיפה קא מרדה עלי תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה חנה לשחרוריתה, ומבואר שזה המאמר כפשוטו הוא נמנע להאמינו שיעשה השם יתעלה ניסים מפורסמים לשנות טבע הבריאה כדי למלאות תאותו שלרב (?) מני שתתיפה חנה או משוה שמרדה עליו תחזור לשחרוריתה אלא שהכוונה בזו מה שאמרתי ענין רפואת הנפש כי כנוי דביתהו הוא משל לחומר כמו שהמשילו הסיפור בזו עד הנה, ורב מני היה אומר לרבי יצחק שהיה בו איזה פחיתות שלא היה יכול לכבוש יצרו בדבר ההוא ושאל לו איזה מדה היא ואמר ליה חנה, רצה לומר הקנאה וקראה חנה להיות מפורסם בה בקנאתה אשר קנאה את צרתה פנינה בעבור הבנים ואמר לה תתיפה חנה, רצה לומר יעץ לו בדרך המוזכר לעיל, רצה לומר שיתרחק מקצת הקנאה לגמרי אל קצה השני ולא יתקנא בשום אדם אפילו במקום שהקנאה טובה כמו שאמרו קנאת סופרים תרבה חכמה והכל כדי להתרחק מן הקנאה, ואמר ליה קא מרדה עלי המוזכר, רוצה לומר כאשר הרגיש רב מני בנפשו כי מעכשיו יוכל לעמוד בדרך אמצעי, ולא יטה עוד לקנאה הפחותה. אמר שאם יטה עוד וירגיל נפשו בהרחקת הקנאה יקנה הקצה השני וימרוד עליו לגמרי, ולא יקנא כלל. וגם זו רעה רבה היא, כי דרך הממוצע הוא הישר. על כן אמר רבי יצחק שמעתה יוכל לחזור במקצת לשחרוריתה וילך בדרך האמצעי כי מעתה לא יטה עוד לאחד הקצוות. וכן אמר מרדכי להתך, אף כי אמת שבתחילה צוה עליה שלא תגיד, מכל מקום אחרי כי המן הרע רצה להחטיאה.
ואת פרשת הכסף וגו' ופתשגן וגו'. כמו שמבואר הכל לעיל בדברי המן וכמעט הלכה אחריו כמו שנאמר ויסר המלך את טבעתו וגו' כאשר פירשתי צריכה מעתה להתרחק לגמרי אל קצה האחרון להבדל זמן מה מצרכי הגוף, אף ההכרחי לסגף נפשו בעינויים וצומות עד שתתרחק קצת מעצת המן ותשאר אחר כך בדרך האמצעי. ואמר שצוה עליה לבא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה, רצה לומר שמסכים עמו להתפלל ולצום לפני מלך מלכי המלכים יתעלה, ויכפר לה על מעשה המן ויבא התך ויגד וגו', רוצה לומר שהתך הנזכר ראה דברי מרדכי וטענותיו כי נכונים הם, ויגידו לאסתר לשמוע גם טענותיה.
פסוק י עריכה
ותאמר אסתר להתך וגו'. כל עבדי המלך ועם מדינות המלך וגו'. ראה טענות אסתר שהוא החומר רבה היא מאד כי כבר ידעת מה הם נערי המלך כדרך שביארתי למעלה שהם איברי האדם וכחות הנפש וכבר כתב הרב המורה ז"ל (פרק ל"ב חלק ג') כי אי אפשר לצאת פתאום מהפך אל הפך ולזה אי אפשר לפי הטבע שיניח כל מה שהרגיל פתאום כו'. ולזה טענת אסתר נגד מרדכי כיכל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים כי אין יכולת בחומר לבא פתאום אל המלך, רוצה לומר שרוצה להכריח נפשו להשיג יותר מדאי ולהשתמש ברגע אחד במשכלת ולהניח החומר ומעשיו שהרגיל עצמו אחת דתו להמית, רוצה לומר שממית נפשו בזו כמו שאמרו על בן זומא שהציץ ומת, ובן עזאי הציץ ונפגע. וישתבש במעשיו אם לא ילוה אליו עזר האלקי שהוא אשר יושיט לו המלך שרביט הזהב כמו שבאר בארוכה הרב המורה (חלק א' פרק כ"א ופרק ל"ב) ביאור ארוך. ולזה מתאוננת על מרדכי שאיך תעשה היא אסתר המלכה ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום, רצה לומר שזה שלשים יום שמרדכי סיגף עצמו בתעניות ובעינוים וסיגופים כאלו היה מרדכי שכל נבדל אינו נקשר כלל בחומר ובגוף, ואף אם יחלה הגוף יכול לעמוד וזה אינו כי המלך אחשורוש הוא שכל ההיולני הוא כח קושר מרדכי באסתר ולזה אמרו שזה שלשים יום לא נקראת אל המלך לעסוק בצרכי הכרחי גופה להעמיד המלך עמה, וכבר ביארתי לעיל שלהעמיד הגוף ולעסוק בהכרחי הוא עצת השכל ולזה אמרה אסתר כי מאחר שלא עסקה בצרכיה כל זמן הזה לא נקראת אל המלך לילך בעצמו להבריא נפשו כדי שיוכל המלך שהוא השכל ההיולני לעמוד עמה, ונקט משל זה שלשים יום כמו שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. גם ימי הספד היות ראוים הם שלשים כמו שנאמר ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום, ורצה לומר מאחר שעשתה את שלה והראוי לה מעתה לא תוכל להתאפק לענות את נפשה עוד כי שמא תמות בלא עתה. ומה שאמר אשר לא יבא המלך אל החצר הפנימי, רוצה לומר שילך בהחליט אחר קנין המושכלות הנמשלות לחצר הפנימית, רצה לומר פנימיות החצר שהוא השכל, כמו שבארנו לעיל במקרא של בחצר גינת ביתן.
פסוק יב עריכה
ויגידו למרדכי וגו. לא אמר שחזר התך להגיד דברי אסתר אלא אמר ויגידו, רצה לומר שנתקבצו כל כחות הנפש לסתור טענות מרדכי כי היה נראה להם טענות אסתר כי טובה היא, ולכן כולם בהסכמה אחת הסכימו עם אסתר והגידו דבריה למרדכי.
פסוק יג עריכה
ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך וגו'. רצה לומר אף כי האמת אתה מכל מקום צורך שעה שאני, ולכן אף שאם כדבריה כל הוא שקשה עליה הדבר מוטב שתמות זכאי ואל תמות חייב לתת יד לפושעים שהוא המן הרע וכחותיו כי אף אם לא תעשה כדבריו לא המלט ותמות מיתת הגוף והנפש והוא העדר הכרוך בעקבי כל חי.
פסוק יד עריכה
כי אם החרש תחרישי ולא תשמע עוד לעצתו עד שתבריח היצר הרע לגמרי רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, רצה לומר בסוד הגלגול, כי הנפש יש לו תקנה אף לאחר מותו שיחזור לימי עלומיו, ואמרו ליהודים כי סוד העיבור אינו נוהג רק בישראל. ואמר ואתר ובית אביך תאבדו כי אין לחומר תקנב רק הגוף כלה, ואמר ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, רצה לומר ומי יודע אם לא תבער הרע מקרב הארץ לגמרי אם לעת אחרת יהא בידך להכריחו כי בפעם אחר יוסיף להחטיאך ותמשך אחריו לגמרי. על כן מוטב לבחור ברע המועט דהיינו העינויים הנזכרים ראשונה כדי לזכות בטוב הרבה דהיינו לכבוש היצר הרע לגמרי.
פסוק טו עריכה
ותאמר אסתר וגו' לך כנוס וגו'. רצה לומר שגם היא מעתה מוכנת לעשות דבר מרדכי לצום ולהתענות לעשות רצון קונם ככל אשר יחפוץ מרדכי, ואמר שיכנוס כל היהודים כידוע כי תפילת רבים נשמעת. ומה מאד נפלא אמרה אני ונערותי אצום כן ולא אמרה נצום כן כי היא ונערותיה אינן אלא אדם אחד בכללו כמו שבארנו למעלה. ואמרה בכן אבא אל המלך הקדוש ברוך הוא אשר לא כדת המוזכר למעלה. ומעתה עשו מרדכי ושאר היהודים שהם אנשי כנסת הגדולה ובקשו שימסר היצר הרע בידם כמוזכר בגמרא דיומא וכן בנמשל שלנו אמר שכל מי ששמו מרדכי ויש בידו שכל נקנה עושה ככל אשר צותה אסתר, רצה לומר כאשר נתנה רשותה אסתר למשך אחריו בצומות ושאר דרכי תשובה.