מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כט
עצב
שם משתתף. הוא שם הכאב והחיל: "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (בראשית ג, טז). והוא שם הכעס: "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו [לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ]" (מלכים א א, ו) - ולא הכעיסו; "כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד [כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו]" (שמואל א כ, לד) - כעס בעבורו. והוא שם המרי: "מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ" (ישעיה סג, י); "יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן" (תהלים עח, מ); "[וּרְאֵה] אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי" (תהלים קלט, כד); "כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ [עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע]" (תהלים נו, ו).
ולפי הענין השני או השלישי נאמר – "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (בראשית ו, ו). אמנם, כפי העניין השני פירושו כי השם כעס עליהם לרוע מעלליהם. ואמנם אומרו – אל לבו, וכן אומרו בעניין נח "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ" (בראשית ח, כא), שמע ענינו, והוא כי העניין אשר ייאמר בעבורו באדם שהוא אמר בלבו, או אמר אל לבו, הוא העניין אשר יהגה ולא יאמרהו לזולתו. וכן כל ענין שרצהו השם ולא אמרו לנביא בעת ההיא אשר עבר בו המעשה ההוא כפי הרצון, ייאמר עליו "ויאמר ה' אל לבו", להידמות בענין ההוא האנושי, על המשך דברה תורה כלשון בני אדם. וזה מבואר נגלה. ומפני שמֶרִי דור המבול לא התבאר בתורה שליחות שלוח להם בעת ההיא ולא הזהירם, ולא יעדם במוות, נאמר בעבורם כי ה' כעס עליהם בלבו. וכן כשהיה רצונו בשלא יהיה עוד מבול, לא אמר לנביא לך והגד להם זה, ולזה נאמר אל לבו.
אבל פירוש ויתעצב אל לבו, כפי הענין הג' יהיה [ה]פירוש המרות האדם רצון ה', כי לב גם כן ייקרא הרצון. כמו שאבאר (פרק ל"ט חלק א') בשתוף שם לב.